זיכרון דברים

מנחם פרי, עורך "הספרייה החדשה", שבעבר כבר הוציא לאור וערך את כתבי יעקב שבתאי, משחרר כעת לחנויות את "קרקס בתל אביב", קובץ של שבעה סיפורים המרכיבים כרך נוסף בסדרת "הספריה הקטנה". כל הסיפורים נלקחו מתוך הספר "הדוד פרץ ממריא", שראה אור לראשונה בתחילת שנות השבעים, והודפס שוב בשנות השמונים. הסיפורים נכתבו כולם בידי שבתאי של טרם "זיכרון דברים", הרומן המהפכני והמפורסם ביותר של הסופר.

הקובץ נפתח בסיפור "נמר חברברות פרטי ומטיל אימה" שמתוך שלדו ניתן לחלץ את המחזה "נמר חברברות" של שבתאי, שגם הועלה לאחרונה ב"הבימה", אך לא משתווה לסיפור המקורי. שאר הסיפורים, "הדוד פרץ ממריא", "זיכרון דברים" (שאין לבלבל עם הרומן בעל אותו השם) וארבעת הנוספים שכונסו בספר, עברו שינויי עריכה קלים, לקראת הדפסתם המחודשת.

את כתבי שבתאי אני קורא לאט, עמודים ספורים ביום. לא בגלל שרמת הריכוז שלי אינה מאפשרת צליחה של רומאנים עבים ללא פסיקים, נקודות או הפרדת פסקאות - אלא פשוט בגלל ששבתאי לא שחרר לאוויר העולם יותר מדי כתבים טרם הלך לעולמו. בכדי לשמר את ההנאה של הקריאה הראשונית, נאלצתי לווסת את מהירות הקריאה. כמעט ארבעה חודשים לקח לי לקרוא את 'סוף דבר' למשל, הרומן האהוב עלי ביותר. הידיעה שכשאסיים לבלוע את המילים האחרונות, לא יישארו עוד טקסטים, כאבה לי, אבל גם עוררה בי השראה ושאיפה ליצור אמנות שיהיה בה את אותו עונג חמקמק שנוכח בכתיבתו של שבתאי.

הסיבה לכמות הכתבים שהשאיר אחריו שבתאי, נעוצה ודאי בהתעקשות הסיזיפית והרגישות הייחודית שלו למבנה ולמנגינה של המילה והמשפט בשפה העברית. כפי שמעידה עדנה שבתאי באחרית ל"סוף דבר": "יעקב שבתאי, שהיה שופע רעיונות…וששאף אל המילה האחת, אל הניסוח המדוייק…פיתח שיטת כתיבה של אלטרנטיבות רבות, זו בצד זו, בכל המישורים… וכך נכתב הספר (שלוש פעמים בזו אחר זו) כשהוא מכיל בתוכו וריאציות רבות". כך, לאחר שהעתיק את אותו המשפט פעם אחר פעם (בכתב יד, טרם עידן מעבד התמלילים), ישב למלאכה הקשה מכולן – לבחור את האפשרות הטובה ביותר מכל הווריאציות שתרכיב את יצירת המופת הסופית. כל יוצר מכיר את הקושי הגדול שבתהליך המחיקה, המסובך אפילו יותר מן הכתיבה עצמה, הקושי להתייחס אל הטקסט באובייקטיביות משוללת קדושה. לאור זאת, יכולתו של שבתאי לערוך אינספור ניסיונות בלתי מתפשרים עד לשלמות, בהחלט מעוררת הערצה.

הסיפורים של שבתאי הם כולם סיפורי מסע, כשבמקום תנועה בחלל נמצאת התנועה בזמן – כל כך יפה מאחד הסופר את השניות, השעות והחודשים ליחידות זמן אחידות, אותן הוא מכווץ ומותח על פי הצורך בכדי ליצור את הגלישה המופלאה הזו לאורך העלילה וחיי הגיבורים בה. גם בקריאה שנייה ושלישית, וגם בעשירית, רצף ההתרחשויות העובר על הדוד פינק ב'נמר חברברות', סוחף: הוא לא מרפה ואינו סוטה מן ההתדרדרות השועטת עד לסוף הצפוי כבר מן העמוד הראשון.

מבין שבעת הסיפורים שנבחרו ל"קרקס בתל אביב", בולט בהעדרו דווקא הסיפור שפותח את "הדוד פרץ ממריא" – 'אדושם'. סיפור, שמן השורה הראשונה בו ועד שורת הסיום, הקורא כמו שט מעל גלי הזמן בין ימים ותקופות מבלי לעצור לרגע. דוגמא מצויינת לסגנון הכתיבה של שבתאי שמסרב להוציא את הקורא ל'הפסקת פרסומות', בין אם מדובר בסיפור קצר או ברומן עבה.

מי שכבר קרא את "הדוד פרץ ממריא", יכול לוותר על הרכישה של "קרקס בתל אביב". אך מי שטרם ערך היכרות עם שבתאי, מומלץ ביותר לנצל את ההזדמנות ולפתוח דלת אל אחד מן היוצרים החשובים והמקוריים ביותר של הספרות העברית. עדיף אמנם לרכוש את הכרך המלא של "הדוד פרץ ממריא", על 14 הסיפורים שבו, כל עוד נותרו עותקים, ולוותר על תיקוני העריכה החדשים שאינם מהווים משקל משמעותי, אך גם "קרקס בתל אביב" עושה את העבודה.