1. "יש לכם עסק עם הווייפרז!", מתריע אחד האופנוענים בפני כריס וטוני, אבל האיום מתמוסס לאורך הפרק והופך לציטטה קומית בפיהם של שני המאפיוזו, ובהמשך לאיזכור נוסטלגי ולרגע צלול ונדיר של אינטימיות ואחווה שזיקקו השניים בדרכם הביתה מפנסילבניה ("פגעתי בו! פגעתי בו!" צוהל כריס). "אני אוהב אותך, בנאדם", אומר כריס וסוחט מטוני וידוי דומה, ברגע שמהלך על אצבעותיו בזהירות כדי לא לחבוק אל הקיטש.
לאחר שבשבוע שעבר הסביר טוני לבנו כי לא קורץ מהחומר ממנו עשויים אנשי מאפיה, חוזר טוני לשחק את דמות האב, הפעם מול כריסטופר כריס מולטיסנטי, שלאורך כל העונות נהנה ממטריית אבהותו המטאפורית של טוני, ולא רק בגלל קשר הדם ביניהם. בדומה למערכת היחסים הסבוכה עם איי.ג'יי, נדמה שגם הקשר הזה יילד לטוני עוד רגעים רבים של תיסכול, אכזבה ולבסוף שיברון לב.
2. ואם בחתונתה של אלגרה סקרמוני בערו עיניו של טוני מכמיהה לנישואי צאצאיו (הוא כיוון את מבטיו הדביקים לעברה של מאדו) ולצאצאים מהם, הרי שכריס מרצה את אביו המטאפורי ונישא בנישואי בזק באטלנטיס סיטי לקלי, לאחר שזו הודיעה לו על הריונה. הכמיהה של טוני למשפחתיות באה לידי ביטוי לא רק בסצינת הארוחה המשפחתית המורחבת הראשונה בעונה הנוכחית ("אל תתחילי ג'אניס") אלא גם בדרך בה הניף את ניקה, אחייניתו, אל על, גרם לה לחייך ונראה בפעם הראשונה מאז ראשית הסדרה כמי שגם את תפקיד הסבא יהיה מסוגל לגלם לכשיתבקש.
הוא תובע מפולי לפצות את בובי על "הנזק העצבי" שנגרם לג'אניס, ובכך מייצר הפרדה בין טוני שאמר לבובי בפרק השלישי "הקטע של הגיס לא ישחק לטובתך לאורך זמן" וזה שאמר לכריס "תירוץ אדריאנה לא יעמוד לך עוד הרבה זמן" טוני העסקי לבין טוני המשפחתי שמתערב לטובת גיסו ולטובת אחיינו ("תעזבי את כריס עכשיו", הוא אומר לכרמלה, "הוא עלה על המסלול") ומסוכך עליהם כאבא דב, ראש השבט.
3. כרמלה, שבסצינת הפתיחה של העונה הנוכחית הזתה כי אייד מעשנת לצידה, נתקלת באימה של אדריאנה ביריד וכשזו מטיחה בפניה את ההאשמה כי כריס הרג את אדריאנה היא כופה עליה התמודדות לא נעימה עם הרגש השליט אצלה: הדחקה. כרמלה, שבמהלך העונה הנוכחית גיבשה תוכנית משחק ברורה מאוד (גיבוש ה"אני" העצמאי שלה, לצד מגננה נמרצת על לכידות התא המשפחתי תוך יישוב מתמיד של הסתירות הבלתי נמנעות ביניהם) מתלבטת מעט אולם לבסוף מעמתת את טוני עם השאלה.
העובדה שגם כרמלה וגם טוני העירו כי ככל הנראה האלכוהול מדבר מגרונה של אימה של אדריאנה, גם מתכתבת יפה עם האלכוהוליזם המתמשך של כריס וגם עם גניבת ארגזי היין ושתיית היין האדום המלווה את טוני לכל אורכו של הפרק. השתיין שתוי מדי מכדי לדעת שהוא שתוי ושתוי מדי מכדי להבחין בפיכחונו של הזולת. "לא", אומרת כרמלה, "היא לא הייתה שתויה", אבל כשטוני מתעקש על גרסתו ("כריסטופר זרק אותה", שכח טוני את הסיפור הרשמי), היא חוזרת על עקביה ונסוגה מהמשך העימות, יודעת-לא יודעת להביט בעצמה במראה ולהכיר באמת. הנה דוגמת יסוד לסתירות הבלתי נמנעות בנפשה, בהן דובר מקודם.
"האם אתה משועמם?"
4. "האם אתה משועמם?" שואלת ד"ר מלפי את טוני, וזה מחווה בהמשך את דעתו על היין "הוא איבד קצת מטעמו". טוני צמא לריגושים. על מתקן השעשועים ביריד הוא מדמיין לרגע את ג'וליאנה וליבו מתכווץ. הרפתקת גניבת היין המטופשת שכמעט ועלתה בנפשם של כריס או טוני ("כשהוא שלף את האקדח, כמעט חרבנתי במכנסיים", הודה כריס) והאיזכור התדיר שלה לאחר שנסתיימה מעידה כי טוני מחפש לא בהכרח אקשן אלא דווקא את נעוריו, את מעיין התמימות שלו ואת הזמן האבוד. הזמן האבוד אותו חיפש בפרק על "וזוביו" והזמן האבוד שנזל בין אצבעותיו בפרק הקודם, פרק השכונה המאבדת את צביונה.
הערגה אל העבר, מביאה את טוני מחד להתנהגות ילדותית המתאימה יותר לג'קי אפריל ג'וניור (זצ"ל) או לכריס במירעו, ומאידך גיסא להכרה כי התבגר, כי התברגן, כי משחק הפשע ששיחק כל חייו מתחיל לחדול לרגש אותו, וכי אולי אפילו, אל אלוהים, אנתוני סופרנו האם אפשר לומר זאת בקול רם? מזדקן. הצליעה הקלה שלקה בה אינה רק איזכור לוויטו הצולע ולכך שפרשה זאת עדיין מכבידה עליו, גם אם לא הותרה עדיין, אלא גם לכך שגופו אינו יעיל וחסין כשהיה. את מה שלא עשה הקליע של קוראדו, יעשה הטבע.
5. כמו איי.ג'יי, כך כריס, אהוב על טוני מאוד, מעורר בו רגשות עמוקים של אכזבה לעתים וברגעים אחרים קירבה מכמירת לב. כמו איי.ג'יי, כך כריס, מונע על ידי דחפים הרסניים ומוכרח להכשיל את עצמו בדיוק כשמתחיל להסתדר לו. "אנחנו קוראים לאחד כזה 'קונה אימפולסיבי'", אומרת מתווכת הנדל"ן לקלי. אבל כריס הוא לא רק אימפולסיבי והרסני. כשקלי מתוודה בפניו על הריונה מביים אלאן טיילור את הסצינה בדיוק רב שמהדהד אותה לסצינות הזוגיות בין אדריאנה לכריס לאורך העונות. אדריאנה האומללה, שצעדה לצד כריס במשך חמש עונות, וחלמה אתו את חלומות החתונה והמשפחה, ואכלה את קש ההתמכרות שלו לאלכוהול ולסמים נרקוטיים, לא הגיעה אל הארץ המובטחת.
הופעתה הראשונה של קלי בסדרה עוצבה כך שלרגע יתהה הצופה האם מדובר באדריאנה כיוון שהתנהגותו של כריס לקלי ("תשתקי, אל תגידי מילה") הופכת את קלי לדמות מראה של אדריאנה לרגע, מראה ממנה ניבט כריס הישן, כריסטופר של אדריאנה, אל הצופה. אבל לא מדובר באדריאנה המגיחה מחדר האמבטיה. זו קלי. את מה שזרעה אדריאנה במשך חמש שנים, קוצרת קלי במהלך בזק של חמש דקות חתונה וילד מכריסטופר. כשכריס מחבק אותה הוא מבליע דמעה, בדיוק כמו כל צופה "סופראנוס" נאמן, שכן כמוהו-כמותם יודעים הכל שהייתה צריכה להיות זאת אדריאנה השעונה כנגד כתפו, מציירת את הסוף הטוב, המתבקש כל-כך, לסיפור אהבתם הגדול והטעון. איש לא פקפק בכך לרגע לאורך השנים: הייתה שם אהבה גדולה.
6. לאור תובנה זו, את כל התנהלותו של כריס לאורך הפרק יש לקרוא כהלקאה עצמית חריפה וכצריבת ענישה שהוא צורב בבשרו, טבולה בהכרתו הכאובה בהיבט הטראגי של האושר שהתרגש עליו לפתע. סצינת ההתמסטלות ביריד אינה רק לעג אירוני משוחז של טרנס וינטר, התסריטאי, בפניו של טוני המאושר לראות את כריס "ממוקד" (כל-כך אופטימי טוני ובטוח באבחנתו, עד שהוא מפתה אותו ללגום מן היין במסעדה), אלא גם מחוות היזכרות של כריסטופר באדריאנה. עם טוני הוא מרים כוס לחיי המשפחה שבדרך ועם עצמו הוא מזריק הירואין לזכר אדריאנה, מחפש אחר התמזגות אחת אחרונה עם צילה שריחף מעליו, מדמם דמעות געגוע ואשמה, לכל אורכו של הפרק. היי שלום, אהובתי, אומר כריסטופר המסומם, ונפרד מאדריאנה בפעם הראשונה לעינינו - פרידה לה חיכינו מסוף העונה החמישית.
בדידות מול מסך טלוויזיה
7. פולי, שמתקמצן על ארבעים אלף דולר ("כסף לעורכי דין בעניין תביעות הפדופיליה יש לכם", הוא מתריס כנגד האב גומז), סופג בעיטות בשתי הנקודות הרגישות לו ביותר: כיסו והשדים המתרוצצים בנשמתו. החגיגות לכבוד סיינט אלזיר מתנהלות ללא כובע הזהב, ואת זעם והשתוממות החוגגים על העניין מחליפה האמונה כי זו הסיבה לתאונת קרוסלת כסאות התה, אצל פולי ואצל החוגגים.
הלום אשמה על כך פולי נענש, גם בחזיונות תעתועים של מריה מגדלנה ב"בינג" וגם בחרדת מוות בדמות חשד לסרטן הערמונית. אבל בניגוד לכריס, שפונה לסם כדי להתנחם, פולי חוזר לחיק המשפחה ופונה לאימו המאמצת בסצינת נעילה מרגשת ועדינה מאוד ("אני לא רוצה לריב, פולי"). על קמצנותו הוא משלם בריבית פיצויים לבובי בקאלה ולג'אניס. כמו טוני, גם על פולי קפצה הזקנה ותחלואיו ופגמיו האנושיים הקטנים, כנהוג אצל זקנים, הופכים לתכופים ומועצמים. כשהוא מתיישב על הספה בבית האבות של אימו, שותק, הוא נראה כמי שצופה אל עתידו, עתיד דומה לזה של אימו בדידות דוממת מול מסך טלוויזיה שמציע את הנחמה היחידה שיודעת הקופסה הארורה להציע: נוסטלגיה.
8. שתי פגישות מתקיימות בין טוני לכריס במרתף הסופרנוס. האחת, סצינת הווידוי על בגידתה של אדריאנה והשנייה סצינת סידור בקבוקי היין. "מכרתי את שלי ב- 300 דולר", מתוודה כריס. בפרק הקודם מכר איי.ג'יי את מערכת התופים שקנה לו אביו. באותה אופן בו איי.ג'יי מנכר את אביו בדרך של המרת נכסים סנטימנטליים בכסף, כך גם כריס מוכר את זיכרון החברות והאינטימיות שיצר עם טוני באותו ערב נדיר בעבור חופן דולרים. טוני מנסה לזרוק לאוויר את "יש לכם עסק עם הווייפרז!", כדי למשש את דופק האחווה ביניהם, אבל מגלה שהקסם פג. המשפט הזה מתגלגל מפיו כמו היו שיניו שבורות. היין איבד מטעמו. הוא מאפסן את היין, כמו גם את הקרבה הרגעית בינו לבין ולכריס במרתף, מקום שהוא סמל מעצם היותו מרתף. בחזרה לעסקים.
9. פיל ליאוטרדו, מעודד משיתוף הפעולה עם טוני בעניין חיסול ראסטי, נענה להצעתו של סופרנו למיזם בעל רווח מהיר ומציע לטוני לדלג על עידכון ג'וני סאק. טוני משתהה אבל לבסוף מסכים, מאותת לכך שקמפיין החלשתו של ג'וני על ידי סגנו ("הוא בוכה כמו ילדה") עולה יפה. זהו מהלך מסוכן. יחסיהם של ג'וני וטוני עמוקים ומהותיים הרבה יותר מאלה של טוני ופיל והירתמותו של טוני לכירסום בכוחו של ג'וני אינה צעד פוליטי מתוחכם ומחושב אלא יותר מכל שאננות שנובעת מ"האם אתה משועמם?". ערב מה שנדמה כעימות בלתי נמנע בין שני המחנות נוהג טוני בחוסר טאקט, עליו הוא עלול להצטער בעתיד.
10. ביריד ניצב פולי ליד דוכן חולצות טי. מעליו תלויות שתי חולצות לבחירה: האחת, עליה מצוייר דגל איטליה והכיתוב "איטליה", והשניה - חולצה עליה הכיתוב "ניו-יורק". פולי בוחר בחולצת ניו-יורק, מחדד עוד יותר את הבחירה הערכית, העסקית והבלתי נמנעת ומטביע עוד חותמת על הפער הבלתי ניתן לגישור בין העולם הישן, המסורתי, ה"איטליה", המולדת, לבין ההווה, החדש, הכאן והעכשיו, ההרסני - ניו-יורק. הוא רוכש 12 חולצות (XL עבור חבורת עבי הבשר שמקיפה אותו ביום-יום) עבור כל הלהקה, כמו להעיד כי ההווה המנותק מן המסורת הוא בחירה קבוצתית וכי אלה מדי הצבא החדשים.
זו גם קריצה ואיתות למי מבין הצופים שהספיק לשכוח את פלירטוטיו של פולי עם ניו-יורק ועם ג'וני סאק בעונות הקודמות, רמז לנאמנותו הבעייתית. ואולי, גרוע יותר: גם נבואה שעלולה להגשים את עצמה, או רמז ששותל דיוויד צ'ייס, לגבי זהות המנצח בעימות הצפוי בין ניו-ג'רזי לניו-יורק וסופן של הסדרה ושל הדמויות בעונה הבאה. לא פלא שטוני באלכוהול, כריסטופר בהירואין ופולי בהזיות דתיות. המציאות מפחידה מדי מכדי להישיר אליה מבט.