לשיר עם הדגים

"The Ride", פרק ליל אמש של הסופרנוס, היה מוזיקלי במיוחד. עמוס בקטעים ייצוגיים לכיף ושעשועים: הארד-רוק ילדים רעים של Free ו"All Right Now" שלהם, שהתנגן במכונית של טוני, רגע לפני שהוא וכריסטופר שדדו את ארגזי היין, כמו הילדים שהם היו פעם; הקטע הנורווגי העממי, שאמו (בפועל) של פולי רואה בטלוויזיה - השעשוע התמים הפרטי שלה. עם הכותרות עולה קטע גיטרות מחורע ואגרסיבי, בניגוד לתמימות הזאת. אבל הרגע המוסיקלי המרכזי של הפרק אינו חותם אותו, אלא מופיע במהלך האירועים.

בדמיון מסויים לשיבוץ "Perfect Day" של לו ריד ב"טריינספוטינג", מופיע "Dolphins" של פרד ניל בזמן המפגש המחודש של כריסטופר עם מרעו משכבר הימים, ההרואין. אחרי שטעם קצת יין, כריסטופר לא עומד בפיתוי, משחק אותה קשוח ו"רק" מסניף קצת אבקה. החיפוש הנואש שלו אחרי אושר – חתונת בזק, הריון מפתיע, צחוקים ושיגועים אינפנטיליים עם טוני, כל כך מנוגדים לעולם החדש שהוא מנסה להשתלב בו. זה שצופה בסרטי "המסור" ומנסה להתחקות אחריהם נואשות. "המסור". דולפינים. אפשר בכלל לגשר על זה?

"העולם הזקן הזה ייתכן ולעולם לא ישתנה / לא כמו שהוא היה / וכל דרכי המלחמה/ לא יוכלו לשנות אותו בחזרה/ אני מחפש את הדולפינים בים / לפעמים אני תוהה האם את חושבת עלי..." (פרד ניל, תרגום חופשי).

אדריאנה כבר לא פה, אבל "האם את חושבת עלי?" - בכלל אין ספק. השורה הזאת כאילו מושרת מלבו של כריס לבת-זוגו לשעבר, זו שיש שמועה שהוא רצח, וגם אם טכנית זה לא נכון, הוא יודע בלבו – הוא רצח אותה. אבל אולי עכשיו הוא כבר יזכה לשלווה, לאושר? השיר היפהפה הזה, טהור וצלול כמו המים עליהם הוא שר, נכתב ובוצע במקור בשנות השישים ע"י ניל, הסינגר-סונגרייטר האמריקאי המנוח, וזכה לקאוורים רבים, ביניהם גם אחד של טים באקלי ז"ל. כשכריסטופר מקיא בזמן שהשיר מתנגן, הוא מקיא את כל זוהמת חייו. כשהוא שוכב על הדשא ומעשן, ומתחבר עם הכלב, הוא נראה כל כך אבוד, כאילו ברור שהאושר הזה הוא משהו שהוא יודע להשיג רק בדרכים הרסניות : הרואין, אלכוהול, שוודים, אקדחים.

הדרכים הישנות שלו, אלה שהוא מכיר היטב, "אולד סקול שיט" כמו שהוא עצמו אמר. אושר טהור יכול להתקיים בשיר הזה, בו ניל חיפש אחר שלווה בדמותם של הדולפינים בטבע, להבדיל מהכאוס המלחמתי שסבב אותו בסיקסטיז. אבל בשביל כריסטופר להיות מאושר באמת, גם רגע לפני לידת ילדו הראשון, זה להיות זרוק, כמו כלב הרחוב שאף אחד לא מבין. בדיוק כמוהו. מנותק מהמסלול האכזרי של חייו בעזרתו של מסלול אכזרי אחר, ההרואין.

"אני לא האחד שיאמר לעולם / כיצד להסתדר / אני רק יודע ששלום יגיע / כשכל השנאה תיעלם/ אני מחפש את הדולפינים בים / לפעמים אני תוהה האם את חושבת עלי..."

כריסטופר לבד, הוא רק חולם על אושר.

פרד ניל, "Dolphins"