מי הזיז את החלב שלי?

בוקר אחד בתחילת יוני האחרון התעוררו תושבי העיירה הקטנה בלאקפוט באיידהו וגילו, לתדהמתם הרבה, כי עשרות דגלים שהיו תלויים על פתחי בתיהם נעלמו. הדגלים אשר נתלו לכבוד יום הדגל החל ב-14 ליוני ברחבי ארצות-הברית נעלמו בלילה אחד. יום הדגל, חג של סגידה לדגל וללאום בכלל (תתפלאו לגלות כמה כללים יש לטיפול והצגה של הדגל) הוא יום בו מוצג דגל המדינה בפתחי בתים רבים ברחבי ארצות-הברית. בבוקר זה, בעיירה בלאקפוט, המרפסות היו ריקות.

התושבים, כמעט מיותר לציין, לא בדיוק קיבלו את גניבת הדגלים בהבנה. המשטרה המקומית נכנסה מיד לחקירה אינטנסיבית בעקבות הדגלים החטופים, והודיעה על חשודים אשר כונו "אנרכיסטים", אם כי לא הצליחה להסביר מדוע עשו זאת. למפקד המשטרה הכל נראה כמו אירוע מוזר מכדי לתת לו פשר והוא נאלץ לדבר על ההעלמות בלבד, ולא על הסיבות שהובילו אליה.

אפשר לתאר לעצמנו, שהפגיעה בכבודו של הדגל היא רק חלק ממה שהרגיז את תושבי העיירה. הגנבה של הדגלים וודאי נתפסה כפגיעה בסמל וברגשות הלאומיים, אבל יותר מכך, באירוע זה, כדאי לשים לב כי מדובר בפגיעה קרובה מאוד, פלישה למרחב הפרטי של התושבים והפרעתו של הסדר "כאן", בבית. באירוע המתרחש קרוב כל כך, מתגלה באחת חוסר הביטחון גם במקום שאמור להיות הבטוח ביותר עבור כל אדם, ביתו ומבצרו. בדיוק כמו בפריצה, שריפה או הפגזת העורף, המרחב המוגן הופך באחת לבית של זכוכית, ומישהו זורק אבנים.

ההפרעה ושיבוש החיים הפרטיים, בתוך הבית, היא טקטיקה בה אקטיביסטים משתמשים פעמים רבות בפעולת שלהם. פעולות המבקשות להגיד משהו על הפרטי והציבורי כאחד, או למעשה לסמן את הפרטי עצמו כפוליטי.

בשנות השבעים היו אלו הפנתרים השחורים בירושלים, אשר סחבו בקבוקי חלב ממפתני הבתים בשכונת רחביה והעבירו אותך לשכונת האסבסטונים. הפעולה אשר כונתה "מבצע החלב" לוותה בכרוז שהסביר את מהות האירוע, הן עבור מי שממנו נלקח החלב והן עבור מי שאליו הגיע. בכל זאת, לרגע אחד, פתיחת הדלת בבוקר יום, מלווה בהפתעה – היה אמור להיות כאן משהו אחר, שחסר. על מפתן הדלת, במקום הצפוי והמחזורי, הסדר בו מתחיל היומיום עבור אנשי שכונת רחביה הופרע באחת. לרגע קצר ככל שיהיה, אולי שולי, משהו מן הסדר לא מתקיים. רק ברגע הבא, כאשר מתגלה המכתב, מתחיל מעט להתבהר האירוע.

מה שמתעצב באירוע כזה הוא יותר מהערעור הרגעי של סדר יומם של התושבים. באירוע, אם הוא מצליח ומובן על ידי הנמענים, משהו מהפרטי מאורגן מחדש לתוך המובן הפוליטי. החלב אשר היה עד כה מנוטרל וסתמי הופך לסמל; הוא מה שצריך לשים לב להימצאותו עבור חלקים מסוימים בחברה והעדרו עבור אחרים. החלב עצמו נחשף כפוליטי.

היעלמותם של הדגל והחלב מהמקום אשר אמור להיות מוגן מכל, ביתו ומבצרו של אדם, הם שיבוש של העולם הפרטי אל תוך הציבורי. זהו שיבוש של הפרטי עם הציבורי, ערבוב שמטשטש את הגבולות ביניהם. הפעולה, שמבקשת לסמל משהו מהפרטי כציבורי (החלב) או משהו ציבורי כאתר לוויכוח דווקא בתוך הפרטי (הדגל), תובעת שימת לב ואי-נחת מהסדר היומיומי.

למרות זאת, או אולי דווקא בגלל, פעולות כאלו לא תמיד מתממשות כמתבקש. יכולה לקום התנגדות ותרעומת למול הפעולה על ידי הנמענים, או השלטונות, שעלולים לסכל את הפעולה תוך כדי סימונם של הפועלים בה כפושעים ותו לא. לחילופין, כישלון צורב במיוחד הוא כאשר פעולה כזו פשוט אינה מובנת והופכת לאירוע חולף, שלא ניתן לו הסבר, אינו מובן על ידי נמעניו ונשכח בסופו של דבר במהרה,. פעולה כזו, כמו פעולה ישירה בכלל, צריכה להיראות, לעשות רעש ולהגיע לכותרות מהדורות החדשות. היא מבקשת זאת בדיוק על דרך ההפרעה לסדר, ובאופנים שונים. בכל זאת, היא תמיד נמצאת גם בסכנה כי תישאר ללא מובן, מחוץ לכל פשר ציבורי. אולי הדגל עף ברוח, אולי מחלק החלב חולה.