כל אחד מכיר: הסרטים בכיכובו של החבר המעצבן

יש יתרון בחבר טוב שהוא גם מעצבן. לדוגמה, תמיד אפשר לדעת שאפילו אם תכיר לו חבר אחר שלך, הם לעולם לא יהפכו לחברים טובים יותר ויפסיקו להתעניין בך. מאוד בדומה ללהקה הזאת, שאתה הכי אוהב כי רק אתה מכיר אותם, את החבר המעצבן רק אתה אוהב, כי אנשים אחרים הוא מעצבן. תמיד אפשר לסמוך עליו, שהוא יהיה שם בשבילך וינסה לעזור לך, בזמן שחבר נורמלי שלך התנהג לא יפה. וכשהחברים האחרים שלך שואלים "למה אתה מסתובב עם המעצבן הזה?" תמיד אפשר לאמר "הוא לא מעצבן, פשוט רק אני מבין אותו".

אצלנו ב"הצעת הגשה" מכירים בכוחו של החבר המעצבן לקחת גיבור של סרט ולתת לו מעט יותר עומק, עקב חברותם הבלתי מפוענחת. לקראת הגעתו של "את אני ודופרי" למסכים בשבוע הבא (בו אוון ווילסון מגלם את דמותו של השושבין, שלא יודע מתי להניח לזוג הטרי לחגוג את זוגיותם), לפניכם מספר סרטים שלולא החבר המעצבן, היו סרטים פחות טובים. אם אתם לא מסכימים עם דעתו של הכותב באשר למעצבנותו של החבר, זה בגלל שאתם לא חברים שלו.

לא ברור אם השיגועים של סטיפלר מקורם בכוונה רעה. שימו לב, שבכל פעם שהוא מותח את אחד מחבריו, זה בגלל שהסתירו ממנו עובדות הרות גורל (בכדי שלא יעשה בלאגנים, אבל הוא עושה אותם בכל מקרה). מדובר, אם כן, בסוג של ביצה ותרנגולת. הוא תככן, חרמן, ילדותי ונקמן, אך בתוך קבוצה גדולה של חברים, כשהוא דואג ש"שיט-ברייק" יבלע מלוא החופן משלשלים - את ג'ים, אוז וקווין זה מאוד יצחיק. העובדה שבסופו של דבר חבר טוב מזיין את אמא שלו, היא סיבה די טובה להנצחת ההתנהגות השובבה שלו. יש לשער שב"אמריקן פאי 41" (2019, לורנס קסדן), הוא ימצא בחורה נחמדה ויקים משפחה. של מניאקים.

בעודו ילד שמן, שיחק סנדי בלהיט קולנועי מטורף, ומאז הוא בטוח שאלוהים מנשק אותו בתחת הורוד שלו כל בוקר (למעשה, פסיכולוגית, הוא רדוף ע"י ההצלחה הזו ומאוכזב מעצמו בכל רגע נתון אבל נעזוב את זה). בכל מקרה מאז הוא בטוח שהוא ה"שיזניט". הוא תופס משאר הצוות בתאטרון הקהילתי בו הם מעלים את "ישו כוכב עליון" כחובבנים; הוא הכדורסלן הגרוע והבלתי מודע לעצמו בעולם והוא נוהג להפליץ בתערוכות עד כדי רטיבות חומה בתחתוניו. העובדה שרובן (בן סטילר) לא מתייאש ממנו עד סוף הסרט, יחד עם יכולת זיון המוח המופלאה שלו – בניגוד, נניח, ליכולת המשחק - היא זו שבסופו של עניין תציל את הקריירה שלו בחברת הביטוח "אינדורסקי וחברים". ללא ספק התפקיד הכי טוב (כן, כולל קפוטה) של פיליפ סימור הופמן והתפקיד הכי טוב שג'ק בלאק לא עשה.

בניגוד לשאר הדוגמאות, צ'יפ הוא אינו חבר מן המניין, אלא יותר מישהו שמחפש חבר. הטעות של סטיבן (מת'יו ברודריק) היא שהוא משוכנע שאפשר להיות חבר של מישהו ברגע שזה משרת את האינטרסים שלך ומאוחר יותר לנתק את הקשר ולצפות שהכל יזרום על מי מנוחות. צ'יפ פועל לפי קודים אחרים לגמרי. מבחינתו, אם מישהו נהיה חבר שלו זה לנצח, עד המוות. אולי זה בגלל שלא היה לו מעולם חבר טוב; אולי זה בגלל שהוא גדל בתוך הטלויזיה ואולי זה בגלל שהסרט האהוב עליו הוא "עולם המים". בכל מקרה, עד סוף הסרט התשובה לשאלה "האם שווה לי לגנוב כבלים?" תקבל מענה. בשום פנים ואופן לא.

ג'ק אוהב את מיילס אהבה אמיתית. הוא לא מתכוון להקשות עליו את החיים והוא שמח מאוד שהוא לוקח אותו לטיול יין בקליפורניה. העניין הוא, שג'ק עומד להתחתן ובו בעת הוא חייב לזיין כל מה שזז. כך שבעוד מיילס רק מנסה לנפוש עם איזה כוס של "פינו נואר", ג'ק מכריח אותו להיות חבר טוב ולהוציא אותו ממצבים מסובכים עם אי אלו בחורות אסייתיות או שמנמנות, ובו בעת לשמור על דיסקרטיות מול אישתו לעתיד. מצד שני בלי ג'ק, מיילס מעולם לא היה מצליח (או חושב על) לחזר אחר מאיה החמודה. ג'ק הוא הדוגמה המושלמת לאיש אמיתי. או שמקבלים אותו עם היתרונות והחסרונות שלו, או שמפסיקים להיות חברים שלו ומפסידים שלל הרפתקאות. באופן אישי אני הייתי יושב איתו בשמחה על איזה כוס יין אדום מיקבי ה- AM PM.

למרות התקפות הזעם שלו, האינטלקט שלו (שמוטל בספק) והעובדה שהוא אכל חרא (תרתי משמע) בכלא, קריטיקל ביל הוא לא בן אדם רע, הוא פשוט ממש ממש דפוק. אם חושבים על זה, מגיעים למסקנה שלולא ביל, כל הבלאגן (שלא לומר הסיפור המרכזי של הסרט) לא היה קורה. "סידורים" גם מוכיח שלפעמים צריך לומר לחבר טוב "לא".

אם בציטוטים עסקינן אזי: "אבל ג'ימי, לא היית צריך לתת לי להיות השוטר, כולם יודעים שאני דפוק במח!" הדרך של ביל לגאול את עצמו בסופו של דבר היא הטיפול במר שוש (סטיב בושמי), תוך כדי קריאת הקרב הידועה "אני גודזילה! אתה יפן!". יהי זכרו ברוך.