זה ציפור! לא, זה מטוס

איך קרה שביום בו היה צריך אותו, הבחור לא הגיע? מדוע לפחות לא נתן סימן או הזהיר מראש? איפה היה כשהתופת קרתה, איך לא מנע אותה? הייתכן שסופרמן העניש את אמריקה על חטאי העבר או שהיה מוכן להיות כה ערל לב ולהניח לאלפי אנשים לקרוס אל מותם? מה קרה למיתוס האמריקאי, זה הנשען על "הצלה ברגע האחרון" - last minute rescue - הרגע בו הגיבור מציל את הנערה שנאחזת בקצות אצבעותיה בידו, רגע לפני שהיא עומדת לצנוח לתהום, אל מותה? ב- 11/09/01 אמריקה צנחה אל התהום ואיש לא עשה דבר להצילה.

האנשים הלכודים במגדלים שחשו באש הסוגרת עליהם מכל עבר, בחום המתיך, הבלתי נסבל, האנשים שנסוגו אל פתחי החלונות בהבינם ששום ישועה לא תגיע, הטילו עצמם מטה ממרומי המגדלים וצנחו בפירואטים מרהיבים אל כיכר הבטון המזויין, שבימים כתיקונם שוקקת בתי קפה, ליצני רחוב, ויאפים ממהרים בחליפות. שום קפיצה לא הסתיימה בהפי-אנד. בשום אחת מהצניחות הארוכות מנשוא הוא לא הופיע. גם במהלך כל אותן שניות שבהן ריחפו באוויר, הם קיוו שיציל אותם, לא האמינו שגופם יפגוש את הקרקע. הם האמינו, כי כך חונכו, שברגע הנכון, יופיע הגיבור בעל הגלימה, ייאחז בידם, ויביא אותם אל חוף מבטחים.

אם היה מונע את חטיפת המטוסים, דיינו. אם לא היה מונע את חטיפת המטוסים אבל היה בולם את המטוסים בגופו, דיינו. אם לא היה בולם את המטוסים בגופו אבל מחלץ את הלכודים מצמרות הבניינים, דיינו, אם לא היה מחלץ את הלכודים מצמרות הבניינים אבל מופיע ברגע האחרון ומצילם ברגע האמת דיינו. אבל סופרמן לא היה שם.
איפה סופרמן כשצריך אותו?

אי אפשר להוכיח את אי קיומו של סופרמן, לפיכך , אין אפשרות להפריך את קיומו.

אי אפשר לדבר עם סופרמן, אבל אפשר לדבר עליו.

האם צריך לשתוק ביחס לסופרמן? האם לא צריך לברר היכן הוא היה? לאן נעלם?

האם היה זה על מנת להעניש את האמריקאים על חטא קדמון? האם לא האמינו בו דיים? האם מצאו לעצמם גיבור חדש?

האומה האמריקאית יודעת שההסבר פשוט הרבה יותר: סופרמן וויתר מרצון על כוחו המוחלט, הטוטאלי, על מנת שאנו נהיה אחראים לגורלנו. אנחנו ולא הוא. סופרמן וויתר על יכולת ההתערבות בחייהם (ומותם) של בני האנוש. על מנת שנקבע את גורלנו במו ידינו, למעננו, סופרמן חייב היה לפשוט את גלימתו. לתת לבני האנוש לנהל את עולמם. יש לדעת, להבין ולקבל, כוחו של סופרמן אינו אבסולוטי.

סופרמן קיים בכל אדם, בכל אחד מאיתנו.

כשסופרמן לא הופיע, האדם, בן האנוש, הוא זה שהוציא מתוכו, באותו יום, את הגיבורים. את הכבאים שנאבקו בחוסר אונים באש המשתוללת, גם כשגילו שאין להם סולם המגיע עד השמיים, שהמתינו עד בוש לשובם של חבריהם, שניסו לחלצם ונחנקו למוות. האדם הוא זה שהוציא את הג'ולייאנים אל הרחובות מוכי האפר והפיח. את השוטרים כחולי המדים, שנלכדו בין הקומות. את נוסעי הטיסה שקמו על חוטפיהם וריסקו את מטוסם באמצע שומקום על מנת להציל את הבית הלבן. הכבאי, השוטר והאלמנה הם-הם התחליף האנושי-מוסרי לכוחו הטוב של סופרמן. גם אם באותו יום טיפת דם אחת לא נראתה על המסך, גם אם מעולם לא ראינו את פניהם של אותם גיבורים, אנחנו יודעים, הטוב הופיע.

או לפחות זה מה שחשבנו: אומה צריכה מיתוסים, וכשסופרמן לא מספק את הסחורה אומה מוציאה מעצמה גיבור חדש, גם אם הגיבור הוא רק כבאי או שוטר.

איך הפכו הכבאי השוטר והאלמנה לגיבורים? האלמנה, מדוע היא גיבורה? בגלל שבעלה היה במגדלים? בגלל שבעלה כבאי או שוטר? והשוטר? איזו גבורה גילה השוטר, האם מנע את האסון? והכבאי? מה נאמר על הכבאי? הרי המים הרבים לא כיבו את השריפה הגדולה, שהתיכה את יסודות הבניינים העצומים. מדוע הוא גיבור?

אמריקה יודעת איך להפוך תבוסה לניצחון, למצוא תמיד גיבורים חדשים. אמריקה צריכה גיבורים, אמריקה צריכה אלוהים. זה אנושי לגמרי.

אחרי התאומים, יש לומר, שומה עלינו לקבוע את מותו של סופרמן - גם אם אמריקה מכחישה את השמועות על מותו. סופרמן מת ואי אפשר להתכחש לכך. יתרה מכך, שומה עלינו להביט נכוחה ולומר: גם המיתוס של הכבאי, שומה עליו שימות. אין גיבורים, לא היו אף פעם. האדם, הוא ולא אחר, הוא זה שצריך לשאת באחריות למה שמתרחש בעולם. האדם, הוא מקור הטוב. האדם, הוא מקור הרע.

ואולי התשובה לשאלה היכן היה סופרמן בספטמבר 2001, נמצאת ממש מתחת לאף. סופרמן נפל מהסוס, והוא קוואדרופלג - משותק מהצוואר ומטה. איך מישהו מאיתנו מעז לצפות מסופרמן להציל את אמריקה כשהוא משותק? כיצד יתעופף על גלימתו ויבלום בידו המושטת את צמד מטוסי הבואינג, שנבנו לא הרחק משם, בסיאטל. בלב ליבה של אמריקה.

אמריקה עדיין חיה במשאלה ילדותית, חיה בתוך מיתוס שהיא איננה יכולה להרשות לעצמה להיפרד ממנו. כי כשמיתוסים מתים, מתות אומות.