סביר להניח שלא צריך לספר לאף אחד מקוראי וואלה! שמאז ה11/9/01, הכניסה לארה"ב נעשתה קשה עד בלתי אפשרית. הבעיות מתחילות עוד בארץ, כשבקשות לויזות תייר נדחות על הסף, אלא אם כן תואמו חודשים מראש, וממשיכות לאחר הנחיתה, בביקורת הדרכונים, שם אורכת ההמתנה לחותמת המיוחלת שעות. ואם במקרה איתרא מזלך ואתה גבר שלא התגלח מזה יומיים אז מזל טוב זכית בשעה מענגת נוספת בשדה התעופה, הפעם בחברת החוקרים של שלטונות ההגירה. באמריקה שאחרי ה 9/11, כל גבר לא מגולח הוא מוסלמי בפונטציה וכל מוסלמי הוא טרוריסט. לא בפוטנציה.
ובחזרה לדרכו של הישראלי המצוי אל החופשה בעיר הגדולה. אחרי מסע ארוך ומפרך (וזאת מבלי שהזכרנו את הטיסה, חצי יממה בגן החיות הפראי בתבל - מחלקת התיירים של אל-על) מגיע הרגע הנכסף: המונית הצהובה חותכת בשעת בוקר מוקדמת את שולי העיר והתפוח הולך ומתקרב. הטירחה, הרעש וההמתנה של 15 השעות האחרונות נראים לפתע קלילים; גורדי השחקים, המעדניות, המנהרות והניאונים ממלאים את מקומם. העיר המובטחת למרגולותינו.
ועל זה אומרים אצלנו, באמריקה, יה רייט. אחת התכונות המרגיזות של ישראלים היא האובססיה לעיר ניו יורק. בכל שיחת סלון תמיד יימצא הזוג הבורגני, שהתגורר במנהטן מספר שנים (הם גרו בצ'לסמור בהתחלה אבל עברו אח"כ לאיסט. "יש יותר מדי ישראלים בצ'לסי") חזר לארץ בגלל המשפחה והגעגועים, אבל השאיר את הלב ביוניון סקוור. מולם תשב איזה צפונית, שתפטפט על כך שמינקות היתה ניו יורק תשוקתה האחת והיחידה ושבקרוב היא עוברת לשם, ללמוד קולנוע. הם יגידו לה שלשבת בפארק ולקרוא ספרים היתה הפעילות האהובה עליהם והיא תספר להם שהמומה לבדו יספק אותה לחצי שנה, גם מינית. בנימוס של ילדות פנימיה מהאפר ווסט סייד ינהלו הצדדים ויכוח לא סמוי בו ינסה כל צד להוכיח שהוא אכל במסעדה טובה יותר, רקד במועדון אקסלוסיבי יותר, קנה בחנות נועזת יותר ושכב עם אנשים מקומבנים יותר. שמישהו יאיית נ-י-ג'-ס באנגלית.
אני רוצה להיות חלק ממנה? ניו-יורק, ניו-יורק
לא נעים, אבל צריך לספר לאנשים האלה את האמת: ניו יורק היא עיר מתה כבר חמש שנים, אם לא הרבה יותר מזה. אנשים שהתגוררו בעיר בשנות התשעים אומרים שגם לפני אסון התאומים, בימי ג'וליאני, היא היתה בבעיה, אבל כשהבניינים האלה קרסו, שארית החוצפה של העיר קרסה איתם. השלכותיו ההרסניות של אותו יום, שהחלו באלפי הרוגים ובחורבן עירוני, לאומי ורגשי, חילחלו בהמשך אל סלע הגיר שהיא ניו יורק ופגעו בנקודות הכי רכות שלה. מאותו יום הפכה ניו יורק, כמו גם האימפריה האמריקנית, למדבר תרבותי ולמעוז של שמרנות וצדקנות.
מובן שמי שגר בעיר תמיד ימצא בה מקומות חדשים, אנשים מגניבים, ומסיבות ששווה למכור את אחותך בשביל להכנס אליהן. אבל תייר ממוצע חש את ריקבונו הגדול של התפוח בכל מישור: הרחובות, בעברם הבטריה של העיר, נראים היום כקניוני ענק ומאכלסים בעיקר חנויות קונספט ובוטיקים שמציעים פרימיום ג'ינס ב 250 דולר והרבה אופנה משמימה. המועדונים המיתולוגים מנגנים כבר עשר שנים את אותה מוזיקה, וסצינת ההיפ הופ, שפעם הביאה לעולם את ביגי, מתגאה היום ב 50 סנט. את הויקאנדים מבלים המקומיים בבית הקיט שבהאמפטונס שם הם לובשים בגדי ים של מיסיוני, לוגמים יין רוזה, שומעים צ'יל אאוט אתני ומדברים על אירופה. ואף אחד לא מעשן, אף פעם. תהרגו אותי לפני שאני מתה משיעמום.
ניו יורק שבעה ומוכה וזה שילוב רע שכוחות רבים ידרשו כדי לנערו החוצה. סן פרנסיסקו, שיקגו, אוסטין ולאס וגאס מביאות היום לאמריקה את התרבות הצעירה והזרמים האחרים שניו יורק היתה פעם בירתם. אולי לא שמתם לב אבל אפילו פה, בתל אביב, רותח יותר, ולא רק בגלל המעלות. ולמרות שפה כולם מדברים על הביקורים בברלין, האמת היא שגם ברלין מתחילה להשמין מנחת. מוסקבה, סן פטרסבורג, ריו, טוקיו והשוס החדש קרקוב הן הישועות החדשות, היעדים הלוהטים לתייר הסקרן. ולונדון, כמובן,שהיא אם כל המושבות, ולנצח תספק את האופנה, המוזיקה, האמנות, הסמים והלילה השווים ביקום. ואם בכל זאת אתם שוקלים לנסוע לניו יורק בחגים אז תעצרו שנייה הכל ותזכרו בכך שהחנות הכי אופנתית שנפתחה השנה בסוהו היא ארומה. ועל זה אומרים אצלנו, בתל אביב, הכי כפר סבא.