שני צלמי קולנוע גדולים הלכו לעולמם הקיץ: סשה ויירני ואנרי אלקאן. שניהם צרפתים, שניהם נולדו בתחילת המאה, וכל אחד מהם, בדרכו המיוחדת, הוסיף הרבה יופי לעולם. הסינמטק בתל אביב עורך להם לאורך אוגוסט מחווה צנועה בהקרנת אחדים מסרטיהם.
אנרי אלקאן (1909-2001) זכור לטוב בזכות סרטיו של וים ונדרס, שהמפורסם בהם הוא "מלאכים בשמי ברלין". בין השאר הוא צילם את "היפה והחיה" של ז'אן קוקטו (1946), את "חופשה ברומא" של ווילר, את אוסטרליץ של אבל גאנס ואחדים מסרטיו של עמוס גיתאי. המחווה התל אביבית לאלקאן כוללת משום מה רק את "מלאכים בשמי ברלין" הסנטימנטלי והשחוק (בשבת, ה- 4.8, ב-19:30). מה שנקרא, מחווה של סרט אחד.
סשה ויירני (1919-2001) היה צלם אמן, בלי ספק אחד הצלמים היצירתיים והנפלאים של המאה העשרים. שני במאים גדולים עבדו איתו בקביעות: אלן רנה בתחילת דרכו, ופיטר גרינאוויי בסופה.
ויירני, בן למהגרים יהודים מרוסיה, הגיע לצילום מאוחר יחסית, לאחר קריירה קצרה כווטרינר וכמורה בבית ספר יסודי. בתום לימודי הקולנוע עבד כעוזר צלם בסרטו התיעודי של אלן רנה, "לילה וערפל" (אחד הסרטים התיעודיים החזקים שנעשו על השואה). המפגש הגורלי ביניהם הוליד שיתוף פעולה פורה של עשרים שנה וכמה מהסרטים הטובים ביותר שנעשו בצרפת אי פעם.
"הירושימה אהובתי" (1959) היה הפיצ'ר הראשון של אלן רנה כבמאי, והשני של ויירני כצלם. אחריו הם צילמו את "אשתקד במריאנבאד", אחד הסרטים המקסימים והיותר שנויים במחלוקת של שנות השישים. היו שהיללו אותו כיצירה גאונית והיו שפסלו אותו כגבבה פלצנית ומשעממת, אבל אף אחד לא יכול היה להתעלם מהצילום המסוגנן, המוקפד והמהפנט של וויירני. השימוש בעדשה רחבה, עומק השדה, הניגוד בין שחור ללבן והשימוש באור העניקו לסרט איכויות של ציור. בזכות הצילום של "אשתקד במריאנבד" הזמין פיטר גרינאוויי, כעבור יותר מעשרים שנה, את ויירני לצלם את סרטיו העלילתיים הראשונים, ביניהם "A ZED AND TWO NAUGHTS", "כרס של ארכיטקט", "ספריו של פרוספרו", "הטבח, הגנב, אשתו והמאהב" ו"כתוב בעור". גרינאוויי ראה בצילום של ויירני איכויות שהזכירו לו את ציוריו של ורמר, ובמהלך עבודתם המשותפת דחק בויירני להקצין את האיכויות האלה.
פרט לרומנים הארוכים עם רנה וגרינאוויי צילם ויירני גם סרטים אחרים, ביניהם "יפהפיית היום" של לואי בונואל (עם קתרין דנב). הסרט האחרון שצילם לפני מותו, בגיל 80, היה "האיש שבכה" של סאלי פוטר (2000).
חבל שדווקא מכל הסרטים שצילם סשה ויירני, הסרט החשוב ביותר, "אשתקד במריאנבד", נעדר מהמחווה הזאת. אפשר אמנם לקחת אותו בווידאו, אבל לא כדאי - זה מסוג הסרטים שעובדים טוב על המסך הגדול.
טוב שהסינמטק יוזם מחוות כאלה, אבל קצת מצער שמוקרנים בהן דווקא הסרטים המוכרים, אלה שמגיעים ממילא לסינמטק, ולא הנדירים והפחות ידועים.
מועדי ההקרנות במהלך חודש אוגוסט בסינמטק בתל אביב:
"כתוב בעור" של גרינאוויי, שבת, 4.8, 22:00
"שמונה וחצי נשים" של גרינאוויי, ד', 8.8, 21:30
"טובעים במספרים" של גרינאוויי, שבת, 11.8, 17:00
"הדוד מאמריקה" של אלן רנה, ה', 16.8, 19:00
"המלחמה נגמרה" של אלן רנה, שבת, 18.8, 15:00
"הירושימה אהובתי" של אלן רנה, שבת, 25.8, 15:00
סרט אחד נחשב רטרוספקטיבה?
2.8.2001 / 10:22