אל דאגה, בשעת זקפה הוא מגיע ל-5 ס"מ

נשים הן היצורים הכי צבועים שיש. את זה גיליתי ביום שישי האחרון, עת יצאתי להסתובב בפלורנטין נטולת חזייה. בדרך למכולת חלף על פני בחור מהמם. שיער שחור פרוע, עיניים בצבע כחול קרואטיה, ומראה זאבי כחוש, כמו שאני אוהבת. לזכותו של הבחור ייאמר שהוא התרשם בחזרה. הוא נעץ בי את שתי עיניו , לחלח קצת את לשונו ואז פתח את פיו האלוהי וסח לי בצברית: "איזה כוסית, יא אללה. עשית לי את היום".

שתי שניות אחרי שג'ובאנו רוסו מהפרברים נעלם, עברו על פני חמישה פועלי בנין רומנים. הם נראו כמו שחמישה פועלי בנין רומנים צריכים להיראות. עיניים אדומות, קורדרוי מהמשביר צ'צ'ניה, ותסרוקות שנראו כאילו עוצבו בסטקייה. הם חלפו על פני ולא אמרו כלום (רומניה, יש לציין, נמצאת באירופה, ושם לא מחמיאים לאשה בכך שממשילים אותה לאיבר מין), אבל עיניהם, עיניהם האדומות מטיח, רינטגנו לי את האמ- אמא של הצורה. תוך שניות הרגשתי את השריר הפמינסטי שלי חוזר לפעולה. "אוסף סוטים מטונף שכמותם", מלמלתי בחרון, "בטח חזרו עכשיו מדייט רייפ עם בחורה בת 14 ובקבוק סטוליצ'יניאה שבור".

מה אמרתי לכם? אוסף של צבועות, זה מה שאנחנו. בחור יפה יכול ללאוט לך משהו כמו "בואי מותק, תתיישבי לי על הכידון", ואת תסמיקי כמו רוזנת ענוגה ותתני לו את הטלפון אחר כבוד. מצד שני, מספיק שפועל בניין רומני כעור רק יסתכל עליך, ומיד תמצאי את עצמך מדמיינת איך את ממיסה את אשכיו בלהביור.

אנחנו הנשים צוווחות לא מעט על סקסיזם, אבל האמת היא שאנחנו לוקות באפליה חריפה לא פחות. מראיזם - זה מה שיש לנו. הנטייה להפלות גברים על רקע מראה חיצוני מצודד. המראיזם הזה אומר שמספיק שבחור שמן ייתן בנו מבט אחד מורעב באוטובוס, ואנחנו נמצא את עצמנו קוראות לדוד שוטר. אבל כשזבל שובניסטי מצודד כמו אמינם קורא לנו "כלבות מיוחמות"? זה לא נורא. יש לו חוש הומור, וחוץ מזה הוא נראה פיצוץ בגופיה.

בשבוע שעבר ירדה פרסומת הרכבת מהמסכים. ביצירה רבת החן הזאת נגלה לעינינו הבדרן המוביל ישראל קטורזה, יושב ליד חברו ומספר לו על נפלאות הרכבת הדו קומתית החדשה. כיוון שכולנו יודעים שרכבת היא לא בדיוק כלי תחבורה מרגש במיוחד, מפתה קטורזה את חברו לגעת בצ'ו צ'ו בעזרתו של נשק נושן. בחורות, נו, בחורות עם בז'ז'ים. וכדי לסגור את העיסקה, גם בחורות עם בז'זים ושתייה קרה (המלצריות ברכבת). הפואנטה, כמו האקספרס לנתניה, לא מאחרת לבוא: עכשיו קח את כל זה - הבחורות, ההתרגשות - ותכפיל בשתיים.

האמת? לא מדובר בפרסומת מצחיקה במיוחד, אבל מכאן ועד לסערה הציבורית שנוצרה? אלוהים. בעולם הפרסומות נצפות מדי יום פרסומות שובניסטיות פי מאה. החל באריאל אולטרה שהופך אותנו לכבסניות טירוליות רפות שכל, וכלה בפרסומות לסלולריים, בהן אנחנו מוכרות את בתולינו בעבור 9.90 שקלים. מדוע בכל זאת הפכה הפרסומת לרכבת לעוד גולגולת בחגורתו של הדוד אפרים סנה? אהה, המראיזם הישן והטוב.

ברשותכם, תרגיל קטן. דמיינו נא את הפרסומת לרכבת בליהוק שונה לחלוטין. במקום טרול מיוזע כמו קטורזה וחברו דמוי העכברוש, הציבו את יובל סגל ואת דודי בלסר. עכשיו, דמיינו את הכרוב הבלסרי מלחשש בפיו המתוק שורות כמו "והרכבת צ'ו צ'ו/ והבחורה או או!". מנגד, הציבו את הזיפים של יובל סגל מתחככים באיזו בלונדה פעוטה, ואת המלצרית מגישה לו בחיוך מתוק בייגלה. נכון שזה לא מרגיז? נכון שזה אפילו קצת מדגדג בליבידו?

מה אמרתי לכם? מראיזם. אנחנו כועסות על הפרסומת לרכבת מאותה סיבה שאנחנו כועסות על כל גנן ערבי שאי פעם ביקש מאיתנו אש ברחוב. החוצפה מרגיזה אותנו, ולא מעשה ההחפצה. במילים אחרות, לא אכפת לנו להיות אובייקט מיני, כל עוד לא מצפים מאיתנו להתמסר לקטורזה ולעכברוש. הרעיון שמישהו עם גבות שעירות כל כך יעלה על דעתו לצוד אותנו בעודנו נוסעות לבנימינה, פשוט מקפיץ אותנו מהכיסא. הלו, בבון, לא בשבילך ובשביל העכברוש שמנו ליפסטיק בבוקר.

תאמרו, נו בטח, ברור שאנחנו מרגישות מאוימות כשמישהו לא רצוי מתחיל איתנו, ומחוזרות כשמישהו מקסים עושה את אותו הדבר. נכון, אבל יש גם גבול לצביעות הפוסט-פמיניסטית שלנו. אי אפשר להגמיש את הסטנדרטים שלנו כמו מתעמלות רומניות, ואחר כך להתפלא שמתייחסים אלינו בזלזול.

באותה נשימה טיפסה השבוע למסכים פרסומת פי אלפיים יותר מקוממת. אני מדברת על ההיא לבורגר ראנץ' בכיכובה של בלונדינית הבקבוק, דנה אשכנזי. בחור צעיר ומתוק נכנס לבקש המבורגר, ואשכנזי, בתפקיד חייה כקופאית, תובעת ממנו שיגדיל. האמת? לא ברור לי על מה ולמה הפכה הפקצה הזאת לסוג של כוכבת. היא מקרינה את כל החום והלבביות של ערכת ביוץ. כאילו לא די בכך, יש לה הבעה אחת שאותה היא משכללת מסרט לסרט. הבעה נואלת ויהירה של דיילת בשמים פולניה.

אבל במציאות הישראלית, בה כל בלונדינית מלך, אשכנזי זה פירמה. מה שהופך את התביעה הזעופה שלה ("תגדיל!") למסוכנת פי מאה. כשהיא שולחת זוג קרחונים כחולים לכיוון המפשעה של התיכוניסט, אני מוצאת את עצמי נאנחת בהקלה על שאין לי בן מתבגר. לא מספיק שהמסכן גם ככה לא בטוח לגבי גודל איבר המין שלו, אז עוד לשלוח אותו לבורגר ראנץ' כדי שהנתנייתית הזאת תעשה ממנו קציצות?

ובכל זאת, את הפרסומת הזאת לא יוריד אף אחד מהמסך שלנו. אלוהים לא מרחם על ילדי הגן, רק על פמיניסטיות בשקל ועשרים. קטורזה והעכברוש מריצים פנטזיות על בחורינות? זה איכסה. אמזונה כמו דנה אשכנזי גומרת ילד בן 17? דט'ס פיין.