דרמה קווין: רוקדים עם כוכבים

הגיבורה הטראגית נמצאת על סף בכי, מניחה את פניה בכפותיה ומפנה את גבה למצלמה. גם אם זה נעשה בתום לב, האקט ייחרט לנצח בפנתיאון ספיישל מיוחד של תקציר הרגעים הגדולים (והדרמטיים. ביותר. מאד) של גמר רוקדים עם כוכבים 2, כחוסר רגישות אנטי-פריים-טיימי בעליל.

"לא, מאמי", מישהו כבר ידאג לעדכן אותה, "ככה לא מתנהגים", וימצוץ סיגר עבה לריאותיו המפוחמות. אנה גומרת ברבע שעה יחסים שצריכים להספיק לשנה. מצלמת הכתף תיקח קלוז-אפ פרידה ממי שיכלה להפוך תוך שניות לנינט טייב. מן העבר השני עומדת האנטי-גיבורה, מאשה. מאשה היא הסוס הטרויאנסקי שחיבל מבפנים בניסיון ליצור עוד מאמי לאומית. תוקם ועדת חקירה: כך הפכה אנה ארונוב ל - זהירות, קלישאה - שימון פרס של עולם המחול. קאט.

ככה עושים טלוויזיה. אמנם בטעות, אבל בדיוק ככה. לא אינגמר ברגמן, ערוץ 2. לכאורה, גאוני. הכל היה כל כך נכון. שוב תעתיק מדויק של תכנית בריטית, שוב ניסיון שכפול של ההצלחה מאשתקד, שוב אנה ארונוב, הפעם עם מי שכבר עשה את זה בענף ספורט אחר. אבל היי, הנכון הזה מזמן כל כך משעמם. עם כל הכבוד לבידור של נצנצים ופייטים, למי יש כוח להישאר מרחק עשרות פרסומות משלב התוצאות? למי יש סבלנות לקושניר? למי אכפת מנאמבר של ריקי גל? בטלוויזיה כמו בטלוויזיה - "מהפך, הראל מויאל" לנצח יהיה חזק יותר מ"הזוכה הוא ג'קו, כאילו חשבנו אחרת". אז הפעם התפלק להם טוב. אם אנה ארונוב הייתה זוכה, היו צריכים להחליף את השיטה. לא כיף לצפות בסרט שאתה יודע מה יהיה סופו כבר בשלב הפופקורן.

אחרי ניצחון האנדרדוג, תם אמש עידן בדברי ימי הקופסה. אחרי עידן השעשועונים, הסיטקומים והריאליטי המבוים, מגיע אלינו עידן הריאליטי המפתיע. בשנתיים האחרונות נשארנו עם הטקס, לא עם התחרות, כי לא ממש הייתה תחרות - הזוכים הוכתרו שבועות לפני ערב הגמר. אבל הנה זה משתנה. המנצח החדש כבר לא חייב להיות אהוב הקהל (מישהו התחבר למאשה השתקנית נטולת המרפסת?) או גיבור מדורי הרכילות (אנה, יש חיים גם בתוך הבית). המנצח החדש יכול לצחוק כמו לוויתן שלומד מורס (ה-אה אה אה של גיא אריאלי) או לרקוד עם פוני (לא נינט, מאשה!) ועדיין לקבל מספיק אס-אם-אסים בשביל ללכת הביתה עם גביע.