1. "אין לכם מושג עם מי אתם מתעסקים. אתם עושים טעות גדולה", מתכתב בובי באקאלה, השרוע על הרצפה לאחר שהותקף על ידי כנופיית הקראק-הדס, עם "יש לכם עסק עם הווייפרז! אתם עושים טעות גדולה", של נציגי כנופיית האופנוענים מפנסילבניה שנשדדו על ידי טוני וכריס בפרק שעבר. "הרוג אותו! הרוג אותו!", מאיץ אחד הילדים בחברו, לחסל את באקאלה. "בבקשה, לא", מתחנן באקאלה על נפשו, "יש לי אישה וילדים".
"יש לי אישה וילדים", מתוודה גם ויטו בפני ג'ים. גלגל הפשע מסתובב על צירו. השודד היום נשדד מחר, הצייד הופך לטרף והיורה באחוריו של ראפר תמורת תשלום, סופו שימצא את עצמו ירוי מנשק של שחורים אחרים; המאפיוזו השב אל חיק משפחתו הורס את משפחתו של איש מן הישוב ברצח סתמי ואקראי. כמו בחיים, גם בעולם הפשע שולטת המחזוריות.
2. "זה כמו שאבקש ממך להפוך לנאצי", ממשיל ג'וני סאק לעורך דינו היהודי את חומרת הצעתו לשיתוף פעולה עם הרשויות. אבל כפי שהתחוור במהלך העונה הנוכחית, הדור החדש של ה"קוזה נוסטרה", מוכן, בהינתן ההצעה העסקית הנכונה, להמיר את ערכיו הישנים בשווה ערך כלכלי. "עשרים שנה ישבתי בכלא", מתרעם פיל ליאוטרדו על עסקת הטיעון של ג'וני עם בית המשפט.
וכרמלה, המבשרת לטוני על העסקה, אפורה ומעוננת, טרודה ומודאגת, לא בגלל החשש שיום יבוא והיא תמצא את עצמה בנסיבות דומות לאלה של ג'יני, אלא בגלל שאפילו היא מבינה את חומרת המעשה. "את מבינה מה המשמעות של להקליט מישהו במשפחה שלנו?" מרעים סופראנו בקולו על ד"ר מלפי. כרמלה בהחלט מבינה. אבל טוני, שנדמה נרעש פחות מהצפוי לאחר ששמע את הידיעה, משחרר את סאל מחובות הגינון שלו בצעד שהוא גם אקט של ענישה לג'וני על בגידתו, אבל גם הבנה מסופקת כי פיל ליאוטרדו והוא זיהו נכונה בפרק שעבר את היחלשותו של ג'וני כשפעלו מאחורי גבו וכי ג'וני הפך ללא רלבנטי. "אלה יהיו שנות הזהב שלך", דוחק עורך דינו של ג'וני בסאקרמוני לקבל את העיסקה, "יהיה לך זמן איכות לשחק עם הנכדים". כאמור: לא רלבנטי. ובוודאי שלא מצריך עבודות גינון.
3. "עכשיו את אומרת שאני רוצה לזיין את אחותי?" מתרגז טוני על מלפי. "זה אך טבעי", מסבירה מלפי. וטוני, מצדו, מתוודה בפני הד"ר כי המחשבה על באקאלה מחליף חיתולים לג'וניור משמחת אותו לאידו של גיסו אפילו עכשיו. "היא צודקת", מסגיר טוני בנוסף באוזני מלפי. הוא באמת מפלה את באקאלה לרעה, למרות הקשר המשפחתי, ולמעשה בגללו.
כשג'אניס מבקשת מטוני למנות את בובי לקפטן ומשתמשת הן באחייניתו והן בדמעות התנין שלה כדי לרכך את ליבו, הוא מפטיר ביובש, "גם אם היית מקבלת כל מה שהיית רוצה, היית מוצאת משהו להתלונן עליו". טוני מעניש את ג'אניס על יותר מהיותה אחותו המניפולטיבית, הנצלנית והתועלתנית. הוא מעניש אותה על שדיה שלא יכול היה לאחוז בהם בנעוריו ("היה לה גוף טוב", אמר והחווה בידו תנועה של מחזיק שדיים כדי לצייר את אומדן היקף חזה), על קלפי הבייסבול שקיבל כמנחת פיתוי של מחזרים פוטנציאלים מקרב זכרי השכונה שהתאוו לג'אניס, ובעיקר על כך שברחה מבית אימא, הותירה אותו להתמודד עם האם ועם "הצלקות המזויינות שלי". הצלקות של טוני, אותן הרוויח ביושר, המהוות עבורו תעודת תוקף ללגיטימיות הונו ומעמדו.
ג'אניס שברחה מהתמודדות, מנסה כעת לקצר את המסלול ולזכות בנתח שלה, על ידי נישואיה לבובי. טעות גדולה. לא רק בגלל שבאקאלה הוא מאפיוזו דמיקולו (כמה מאושר, מגוחך ואינפנטילי הוא נראה בכובע נהג הקטר שלו במוסך, רכון על מסילות רכבת המיניאטורה שלו הכי רחוק מריצ'י אפריל), אלא גם בגלל שעליה לשאת בעונש על החטא הקדמון שחטאה חטא נטישתה את טוני, לא ממומש מינית ומטופל באימא. כשטוני מעביר אליה את הבית של ג'יני היא בוכה במרתף, בכי שהוא שילוב בין תדהמה על גודל המחווה לבין תקווה שטוני יסיר מדרך שניהם את גוש האיבה ההיסטורי שמעכיר כל-כך את יחסיהם. באשר לבובי, אל לו לצפות שהחבורה תיפרע בשמו מכנופיית הקראק.
"הוא יודע שטעה", מבהיר טוני את חוסר אהדתו למקרה של בובי, ומפטיר לעבר סילביו "אל תיתן לי את המבט הזה". רחמנות לצד היכולת להפיק הנאה סדיסטית מסבלם של אחרים, חיפוש אחר איזון וצדק, לצד הפנמת אי שוויוניות, חמלה ומשפחתיות לצד קרירות עסקית מצמיתה ואדישות לסבלו של הזולת הסתירות הפנימיות של טוני עדיין שולתותתתת!!!!!1
"כנראה עשיתי משהו טוב בחיים"
4. "הייתי אדיוט", מודה ג'ים, "אבל זה רק בגלל שדאגתי לך. אני אוהב אותך וינסנט". אבל ויטו מבין - ורק לאחר שהשלים את כל הסיבוב והפך מצופה לפעיל, ממעריץ שוטה ומחורמן לגיבור בעצמו, בבית הכומר העולה בלהבות - כי החיים האלטרנטיביים שאירגן לעצמו אינם החיים שהוא רוצה או מסוגל לחיות. הוא משדל את הכבאים להצטרף אליו למשחק חיצים על כסף, מהמר על כלבי מירוץ ומטריף את תודעתו במשחקי זמן עם עצמו. כשהוא מגלה שהשעה חמישה לעשר ולא אחת עשרה וחצי, הוא אומר "Fuck me", מיואש, ומבין כי השעון הפנימי שלו לא יסתנכרן לעולם עם זה של וינסנט. יותר מהגעגועים למשפחתו, מדובר בהכרה כי חייו בניו-ג'רזי, גם אם הם כרוכים בסכנת מוות, הם החיים עבורו.
בדרך חזרה הביתה הוא עובר טקס היטהרות פולחני, כשבתאונה משיל מעליו גם את חוצנו של וינסנט וגם את היכולת שרכש בעיירה לנהל דיאלוג נורמלי עם אנשים נורמליים. את הבעיה הראשונה שנקרית בדרכו הביתה הוא פותר בדרך בה ויטו היה פותר את בעיותיו: האקדח. וינסנט, כמו קווין פינרטי, שניהם אופציות שיוותרו בגדר חלום והזייה, עבור בעליהן. כמו כריס השב אל מקורותיו ואל עצמו, כמו טוני העורג ושוקע בנוסטלגיה, כך ויטו הוא חלק ממשהו גדול וחזק ממנו. בטבעו, ביצרו, בעולם שגבולותיו פרוצים, אמנם, אך שסוף תושביו לחזור אליו, גם אם רק כדי להתאחד עם גורלם.
5. אדם נוסף שנאבק בגורלו הוא פולי, שמהרהר "כנראה עשיתי משהו טוב בחיים", כשטוני מתעניין במצב שערותיו בעקבות ההקרנות. האירוניה של צ'ייס ברורה, אולם היא מדלגת מעל לראשי דמויותיו. אלה כלואות בתוך בועה, מנותקות מכושר שיפוט מוסרי ומהתבוננות אישית רגשית. האדם היחיד שמנסה להתמודד עם עצמו הוא טוני, שנעזר בד"ר מלפי. אולם כשהוא מתבקש להושיט סיוע רגשי למאדו המתקשה ביחסיה עם פין הוא מפנה אותה אל אימה. ללמד לאו דווקא על רתיעתו מ"ענייני נשים", אלא יותר דווקא מ"עניינים שבלב". וזו, אם לסגור מעגל, גם הסיבה שבגינה הוא מתעניין בשטחי, בחיצוני, בשערותיו של פולי, כשזה מספר לו כי הוא נכנס לתקופת מאבק על חייו.
6. "מעולם לא שמעתי אותך נכנע", נוזפת, מתריסה, המומה, כרמלה בטוני, כשזה משקר לה בדבר כישלונו לשכנע את המפקח להקל עליה. כרמלה, כדרכה, טומנת את ראשה בחול. "סילביו יודע את העבודה", אומר טוני, כשזו מפקפקת בכישורי אנשיו. נאמנותו לשמם הטוב של אנשיו (כמו גם כבודו של ג'וני סאק והפאמיליה כשסאל פולט "עכשיו כשג'וני אשם") עולה על נאמנותו לכרמלה ולמשפחה הגרעינית. לאורך כל העונה משטה טוני בכרמלה בעניין המפקח ובשום שלב לא מנמק בקול רם את סירובו לסייע לה.
אצל מלפי הוא מגולל את עניין הסדר ההתפייסות ביניהם לאחר חזרתו הביתה ובסירובו לעזור לה עם המפקח מרמז בעצם כי כמו על העולם הישן, כך הוא גם עורג להסדר החיים המשותפים הקודם עם כרמלה כזה שמאפשר לו לחיות את חייו באין מפריע ותובע ממנה צייתנות מאולפת בדל"ת אמותיהם המשותפות. אבל כרמלה קודרת ומעוננת לאורך כל הפרק, ללמד על כך שכמו טוני, גם היא, אינה מרוצה מההסדר הקיים וכי היא מוכנה בהינתן הטריגר הנכון לבחון אותו ולהתעמת עליו. ה"מעולם לא שמעתי אותך נכנע", הוא איתות רב משמעי כמו הרמז לכניעתו של טוני בהיבט של זוגיותם, שאפשר ושניהם מתקרבים להודות בכישלונה (ע"ע: פרשת ג'וליאנה והחותם שהותירה בתודעתו של טוני), כך גם רמז נוסף לכך שהבוס הבלתי מנוצח של ניו-ג'רזי עלול להיות מנוצח בסופו של יום, פרק, עונה או סדרה. השעון מתקתק לכולם ב"סופרנוס". לוויטו, לזוגיות בבית סופרנו, ליחסיהם של פין ומאדו, לפולי ואפילו לטוני סופרנו עצמו.
סוף טוב לא יקרה פה
7. שלושה בתים עומדים במרכזו של הפרק: הבית הנטוש והבנוי למחצה של כרמלה, בית משפחת סאקרמוני והבית שוויטו משפץ. הבית, במובן הנדל"ני, הנכסי, אפילו השלדי שלו, הוא יסוד סמלי מתמשך בעונה הנוכחית של "הסופרנוס". כל הבתים כולם פגומים בדרך זו או אחרת: הבית שוויטו מתקן נצרך לתיקון של בנאי פגום ולכן תיקונו מופסק/ננטש באמצע. פרוייקט הבינוי של כרמלה סובל מליקויי תקשורת, משקרים ומאנרגיות חלשות. גם כאן, עד שלא יוסדרו העניינים בבית הגדול, לא יוכל בית המטאפורה להתכונן ולעשות את המעבר מסמל למהות מוחשית, עומדת.
בית משפחת סאקרמוני אליו לטשה ג'אניס עיניים בגלל זיכרון וילה באיטליה שהוא מעורר בה הוא בית במעבר. יושביו (ג'יני) נתפסים לא מוכנים על ידי אורחים לא קרואים. מסיבת יום ההולדת של ג'יני הופכת בעצם לפגישת תיווך על הבית, ללא ידיעתם של המשתתפים. העובדה שעבר לידי ג'אניס מלמדת לא רק על ההיבט הבנאלי ביותר לג'וני יש בית חלופי: הכלא אלא גם על כך שטוני מרגיש נוח מאוד, נוח מדי, בסיטואציה הפוליטית החדשה שנוצרה: בוס הבוסים. הבוס שמנכס לעצמו את רכוש יריבו, כסמל לניצחונו. מוקדם מדי, טוני.
8. אדם אחד מנסה להגיע אל ביתו במהלך הפרק: קורבן תאונת הדרכים שגרם ויטו. ביתו הוא הבית המתפקד היחיד מכל הבתים שנזכרו. "הוא לא רחוק מכאן. במעלה הגבעה", אומר האיש, ומשלם על חייו השלמים והמושלמים בכדור בעורף. אידיליה לא תהיה כאן לאף אחד, סוף טוב לא יקרה פה, מכחכח דיוויד צ'ייס בגרונו לקראת סוף העונה - לא לוויטו, לטוני, לא לפולי, לא לכרמלה, לא למדו ופין, לא לאף אחד אפילו יהיה זה אחרון עוברי האורח.
9. ואם מחפש הצופה אשמים למפרע בנסיבות העתידיות המצטיירות לכדי צרה צרורה, מרגיע אותו טוני סופרנו כשאומר לג'אניס "אין לי אף אחד להאשים מלבד עצמי".
לאורך כל הדרך, מהפרק הראשון בעונה הראשונה ועד לרגע הזה בזמן, מזכיר צ'ייס לצופה, שמה של הסדרה הוא "הסופרנוס" ברבים בדרך טעות. מדובר בסופרנו אחד, טוני וגורלו הוא גורל כל הסובבים אותו ולהיפך. הוא המנוע לכל ורק בידו המפתח והפיתרונים כל הדמויות האחרות הן מראות דרכן משתקף דיוקנו של הסיבה והמסובב לכל ההתרחשויות בסידרה הזאת. קו הסיום נראה כבר באופק אין לטעות בפרשנויות משנה, להשקיע אנרגיות יתר בקווי עלילה מסיחי דעת. יש להתמקד בעיקר בדב בגדול והשחור בעצמו.
* הערה לסיום מכיוון שהדבר שב ועולה בדברי המגיבים, יש להבהיר כי אני צופה בעונה במקביל לשידורה. למרות שעמדה לי האפשרות לצפות בעונה כולה במהלך בזק, ביכרתי לחוות את החוויה הטלוויזיונית והנפשית של צפייה בעונה הנוכחית בדרך בה נהוג היה פעם, בעולם הישן, לצפות בסדרת טלוויזיה: בהמשכים, תוך הפסקות של שבוע בין פרק לפרק. את הכתיבה על הפרקים אני מבצע בסמוך מאוד לסיום הצפייה בהם, כשזיכרונם עדיין טרי בראשי. הפרשנויות והניתוחים (ונכון, ללא ביקורת ועל כך בהזדמנות אחרת) נעשים כולם מבלי שתוכנו של הפרק הבא ידוע לי לא מצפייה ולא מקריאה של התקצירים.
* מטרת היוזמה הייתה ללוות את העונה אונליין, הייתה להשיב לי מעט מתמימות הצפייה שאיבדתי בעידן הדי.וי.דיז הנשלחים לעיתונאים מראש והביט-טורנטים - וכן, לנסות ולכתוב מעמדת התבוננות זהה לזו של הצופה והקורא ולייצר שיח שיוויוני ביני לביניכם. אינני סבור, ואינני מציע, כי פרשנותי וניתוחיי טובים למשהו או מישהו ומייצגים משהו להוציא דעתי הפרטית. מבחינתי, המדור הזה הוא וריאציה על הודעה ראשונה בשירשור בפורום שעניינו הפרק האחרון של "הסופרנוס" ומכאן שאני שמח ומברך מאוד על כל פרשנות שאחד מהקוראים מציע. חלק מהטוקבקים, אין מה לומר, לא רק פוקחים את העיניים, אלא גם כתובים יותר טוב מהמדור הזה.