אולי חם, אבל ממש לא מגניב

מסכנה תקווה. בסך הכל היא ראתה במה מזמינה עם קהל איכותי, אינטליגנטי משהו. מה לעשות שלא יצא לה מצחיק? תגידו חלודה, תגידו הופעת בכורה ללא דוד, תגידו שאין כאן מישהו מבת-ים, אבל השורה התחתונה היא שהסטנד-אפ של גורי (לנצח תקווה) אלפי לא הצליח.

במשך שנתיים שדרג אלפי את קריירת הסוליקו שלו ללא אסי כהן, במיוחד כדי שלא ייפול לתוך מלכודת הדבש שטמנו לו חזירי הרייטינג מקשת, הזכיינית המתחרה. אמש גם למשה-אתה-לא-קיפוד צמחו קוצים דוקרניים במיוחד – קוצים של יום אחד יותר מדי ללא גילוח, בדיוק כשאתה מתכוון לפגוש מישהי לדייט ראשון. החספוס המרגיז של הנשיקה, מכירים? גורי הבין כבר במעמד עצמו שהוא התבלבל בקהל עם הבדיחות הכתובות כל כך רע מראש. בינתיים הקוצים השאירו שריטה אחרי הנשיקה הלא ממש מוצלחת.

סיפורו של מנחה ערב האוננות השנתי של הטלוויזיה, הוא האנלוגיה לסיפורה של הטלוויזיה. ההבדל בין לעשות טלוויזיה לבין לעשות אישיו מהטלוויזיה יכול להיות מבלבל. אתמול היה בדיוק היום האחד הזה שמחכים עם הגילוח. השפריץ הזה של אנשי הטלוויזיה מיד כשהם גומרים באנחת רווחה, הדביק את המסך בזרע לבטלה, מר ומריח לא טוב. זוכרים? טלוויזיה היא כלי בידור, לא החיים עצמם. זוכרים.

האבסורד הוא שדווקא בערב כזה אנחנו נזכרים שטלוויזיה זה לא רק תכניות ריאליטי (מה הקשר בין רוקדים עם כוכבים לריאליטי? באותה מידה גם מי רוצה להיות מיליונר יכול להצטרף לקטגוריה ההזויה). טלוויזיה טובה ואמיתית זה אסי דיין שורך נעליים על הבמה ושם זין ענק על קשת, רשת ומה שביניהן תוך כדי עקיצה בחצי-קריצה כלפי המוזיקה. טלוויזיה טובה ואמיתית, להבדיל אלף אלפי הבדלות, זה פרודיה של הרומנים בשיתוף קוריצה על 'בטיפול' (הקונצנזוס הכי משמח, לפני השידור דנה מודן ואני סגרנו ב"ונאמר אמן"), לעומת, אגב, טלוויזיה רעה שמאריכה את המערכון הרבה מעבר למה שאפשר. טלוויזיה טובה ואמיתית זה 'בטיפול', ולא שליף התודות של ניר ברגמן ואורי סיוון.

מסכנה תקווה. אולי היא בסך הכל נפלה על טיימינג. למה מה קרה? אין מקום לקצת הומור? למה להיות כבדים? הרי נונסנס זה אחלה בחלה. אז זהו שכן. נונסנס זה בדיוק אחלה בחלה. בטקס פרסי הטלוויזיה, חגי לוי הגאון וחבריו הם אלו שצריכים לקחת את המושכות. תקווה זה נחמד ל-2 בלילה של יום העצמאות, בין חגיגה בסנוקר לצ'רלי וחצי. עוד לא אבדה תקוותנו.