וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

על העיוורון

רותם דנון

15.9.2006 / 0:25

"NO אקזיט" יכל להיות דרמה טלוויזיונית מעולה, אבל על המסך הגדול הפך לסרט קולנוע בינוני. רותם דנון מדייק

'NO אקזיט' הוא מקרה קלאסי של גולם הקם על יוזמו. סרט חביב, שאינו יכול לעמוד בהגדרה של מוצר קולנועי שלם וראוי. סרטו של דרור סבו, הפיצ'ר הראשון מבית חברת הטלוויזיה "שמיים", נולד כספין-אוף קידומי לתכנית הנוער הישבנית ובהשתתפות מנחיה - ועם הזמן, הכתיבה והפיתוח, הפך למשהו גדול יותר. וליתר דיוק: לדרמת טלוויזיה מעולה, שהפכה לסרט קולנוע סביר-מינוס.

העלילה של סבו ושותפיו לכתיבה עמית ליאור (שגם משחק) וברק סלונים, מפגישה את מנחי העבר (עפר שכטר, מלי לוי, מיכאל מושונוב, שירי מימון, אסי עזר) עם שחקנים נוספים, בראשם גל זייד בתפקיד ובביצוע מבריק. זכי ריבנבך (זייד) הוא יוצרה של הריאליטי 'בחירת ליבו', שמחפש עם מנהל ערוץ 13 בו היא משודרת גימיק לעונתה השלישית. הוא מביא את איתן (אמנון וולף), עיוור שיתחרה על ליבן של כמה בנות, כשהן לא יודעות שהוא אינו רואה אותן. איש הקשר לבחור והבמאי החדש של התכנית הוא יהודה (שכטר הסופר מוכשר) סטודנט של ריבנבך שחיפש מימון לדוקומנטרי על חייו של איתן. בין לבין הוא מפתח רומן עם חברתו של יהודה והמאמנת של איתן (נועה ברקאי, תגלית מרעננת, שהייתה גם בתפקיד קטנטן ב"הבועה") ומביא את התכנית לקליימקס מעוות ומתוסרט היטב, במשחקי מניפולציה חולניים תוך רדיפה אחרי הרייטינג ותשומת לבו של הקהל.

'NO אקזיט' מלא בקריצות תעשייתיות. סבו היה הבמאי של הריאליטי הכי טוב וקיצוני שנוצר פה, 'פרויקט Y' - ו'בחירת ליבו' הפיקטיבית היא תערובת מושלמת בין הפרויקט ל"מכל הבנות בעולם" של 3HOT; הערוץ בו היא משודרת, 13, היה אפיקו של ערוץ 3 ב-yes; סבו עובד כעת בערוץ 10, שנבנה בין השאר על הצלחת ריאליטי; ובית ההפקה של הסרט וכן הגוף המשדר (HOT), הם מודלים לרבים מהלוחות אליהם מכוונים חיצי ה"מחאה" של סבו.

צא מהקופסא

שני קבין ירושלמים כיבדו השנה את הקולנוע הישראלי. אחד היה מתן הכבוד ל"מישהו לרוץ איתו" לפתוח את פסטיבל הסרטים, והשני היה זכייתו של 'NO אקזיט' בפרס וולג'ין בפסטיבל. המשותף לשני הסרטים, הוא ששניהם תוכננו במקור כמיני סדרות במסגרת עונת החורף הקרובה של HOT. שניהם עברו טכניקה דומה של איחוד הפרקים, והמרה לפילם (שניהם צולמו בוידאו). אך החוסרים שבטכניקות ה"בלואו-אפ" שניכרים ב'מישהו לרוץ איתו' (כמו בסצינות הריצה בסמטאות העיר), פחותים אף מאלה שב"NO אקזיט". בצד הויזואלי שלו הוא סובל מחסרונות, כמו מינימום לוקיישנים וסטים רזים, שהאפלוליות שלהם נראית כמחפה על משהו; אך גם מיתרונות, כמו הלו?ק הכללי, שהוא הכל חוץ מפלסטיקת האולפן של "אקזיט", ומועשר על ידי הצילום המגורען והתזזיתי של דרור לבנדיגר, שנותן תחושה שבין ריאליטי אמיתי למצלמת ה-DV של מייקל מאן ב'הנוסע'. אגב, שימו לב שהסט היחיד שאמור להיות בכוונה "פלסטי" ו"טלוויזיוני", הוא הווילה בה מצולמת התכנית הפיקטיבית – זו אותה וילה ששימשה את עונת הקיץ הקודמת של אקזיט.

האג'נדה של NO אקזיט היא רק אג'נדה-לכאורה. למרות מה שמצטייר מן העלילה, אין כאן מסע צלב אמיתי של יוצר כנגד תעשיה. הסאטירה מנוסחת היטב, הסרט שנון כמעט בכל דקה, אך קבוצת ההתייחסות של סבו צפויה לצאת מהצפייה יותר זחוחה ממה שנכנסה אליה, ולא רק בגלל הטייק אופים על דמויות בתעשייה, דיבורים ברנז'איים ומניפולציות תקשורתיות. גם לצופה מן השורה לא אמורה להיות מועקה מצפונית גדולה מידי, להפך, הוא ירגיש שהוא שולט יותר ברזי המשחק, מה שיגרום לו פשוט להנות ממנו יותר. לא מוגש כאן כתב אישום נגד אלון שטרוזמן, אבי ניר, אלעד קופרמן או לי ירדני. אם כבר, יש כאן מחווה משעשעת להם. בהתחרעות שלו על הז'אנר, הוא מזכיר את 'אמריקן דרימז', הסאטירה המאוד לא מוצלחת של פול וייץ שיצאה השנה – וגם שם האג'נדה, אם הייתה כזו, הלכה לפח.

'NO אקזיט' יכל להיות אבן דרך בדרמה הישראלית – דווקא בגלל האופן בו הוא נולד, משתתפיו והאמירה שבו. אך במקום להעלות אותו בבכורה טלוויזיונית מתוקשרת ומפוארת, ולאחריה לשלש או לרבע את כמות הצופים באמצעות מכירה לערוץ ברודקאסט (כמו עם "בסימן ונוס" ברשת), הוא עולה לצופים 35 שקלים, שלא ממש שווים את זה. כך ש'NO אקזיט', אולי לפני הכל, הוא משל על התעשיה והתנהלותה – לא רק מהסאטירה המוצלחת שבו, אלא דווקא ממקום התנהלותו כמוצר מוגמר – שבגלל שיקולים כאלו ואחרים לא יהיה הסמן לחורף מצוין של HOT, אלא לסמן הבינוני של הקיץ בקולנוע הישראלי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully