וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

להעיף את אולמרט, לא את ג'קו

אודי לבל

17.9.2006 / 9:42

אודי לבל חושב שזה יהיה עצוב מאוד לציבור בישראל, ושמח מאוד להנהגה שלו, אם תנועת המחאה של קיץ 2006 תסתכם בחיסול הקריירה של ג'קו

העיסוק הציבורי הרחב וחסר התקדים באותו ג'קו אינו מקרי. רשתות תקשורת כבר סגדו כאן לאמנים פציפיסטיים; בתחרויות שונות כבר כיכבו זמרים שכינו את ישראל נאצית ובמצעדי פזמונים כבר זכו מטיפים לסרבנות. ולא רק זאת, זמרים אנטישמיים מחו"ל הרי מילאו בעבר את פארק הירקון ולהקה שייצגה את ישראל באירוויזיון הניפה שם על הבימה דגלונים סורים. מה חדש? הייתכן וג'קו אינו אלא שק החבטות האלטרנטיבי לשלטון?

ישראל יצאה מובסת ממלחמה מיותרת, בה נשברו כל המיתוסים עליה גדלנו. הורים שכולים לא יכולים להתנחם בכך שבניהם איבדו את חייהם, ואמהות לחיילים יודעות כי בניהן כבר אינם מופקדים בידי מפקדים ראויים. העומדים בראש הממשלה לא מזוהים עוד כממלכתיים, אך לא חולמים כלל לוותר על הכיסא. בית המשפט העליון הפך למוסד המעניק תחושת שייכות ואמון לפלח צר של האוכלוסייה החילוני-ליבראלית, וכפי שהעומד בראשו אמר בטקס הפרידה ממנו, פועל למיצוי ערכים אינדיבידואליים, ממש כמו אלו שג'קו מייצג, ולא קולקטיביים-ממלכתיים.

זירה אחר זירה - הפוליטית, הצבאית, המשפטית ולאחרונה גם התקשורתית – החלו נתפסות כציניות, פועלות בשם אינטרסים עצמיים, בראשן עומדים העושים לטובת עצמם ולא לטובת הכלל, רחוקים מלהיתפס כמגשימי ערכים כלליים. על הציבור נכפתה תחושת יתמות, והוא נדהם לגלות שמדינתו האהובה אינה בראש סדרי העדיפויות של איש ממנהיגיו האינטרסנטים. ומה מניע התסכול? את התרחבות אוהל המחאה בגן הוורדים? הצטרפות המונית להורים השכולים המפגינים מול ביתו של אולמרט? מצור בלתי פוסק סביב בניין ראש הממשלה? לא, הוא מניע התבטאויות בלתי פוסקות של ראשי ערים, הורים שכולים ואלפי הטוקבקיסטים אודות ג'קו, שהעיסוק בג'קו היא העדות לתסכול הציבורי.

תסכול, כי בעיתוי הנוכחי נראה שלציבור אין דרך לקדם תיקון. הכנסת בפגרה, הקואליציה יציבה והבחירות אינן נראות באופק. מה שאומר שהמחאה לא תוביל לחילופי השלטון הזחוח. הצבא עטוף בשלל ועדות חקירה בהן יושבים בכיריו לשעבר. אלו מהם המשתייכים לזירה הפוליטית, מתעקשים לצמצם את הדין וחשבון רק ביחס לעמיתיהם מן הדרג המדיני, על מנת שקלונם של אלו יהפוך אותם לחלופה שלטונית. בכך הם ממשיכים במסורת ההתנגדות להוצאת החקירות מצה"ל ולשקיפות קבלת החלטותיו וניהול תקציבו. הזירה המשפטית ממשיכה לנהל את דיוני בכירת שופטיה מאחורי מעטה חשאיות, עוסקת בפוליטיקה מבלי לתת לנציגי הציבור להטביע חותמם על הכרעותיה, מתעקשת לעסוק בעיצוב ערכים חברתיים חסרי קונצנזוס ציבורי.

ומה נשאר לאזרח המתוסכל? למילואימניק שרץ אל האוטובוס בליל שבת על מנת שלא להישאר מאחור? לאם שסירבה להאמין לשמועות כי לבנה לא סופק מזון, ציוד ניווט או תחבושת אישית, אחרי ששנים התרשמה מתביעות הגדלת התקציב של מערכת הביטחון וצידדה ב'הידוק חגורות' לצרכים קיומיים? לאב שחינך את בנו על ערכים פטריוטיים, דרבן אותו להתגייס לטובות שביחידות ולחוות ערכי פיקוד, רעות ודבקות במשימה, או לאחות השכולה שגדלה מלאת הערצה ללובשי המדים, ולפתע למדה על הנסיבות האומללות בהן נפל אחיה?

בהיעדר מנגנונים זמינים לשינוי ערכים ומנהיגות בזירות הציבוריות, לכל אלו נותר, לשמחת השלטון, לנתב את זעמם לג'קו. זמר אלמוני שככל הנראה מהירות חשיפתו הציבורית תהיה שווה לקצב היעלמותו מנוף חיינו. עד מהרה שמו יפיע לכל היותר בכמה טורי רכילות ותמונתו תמכור לכל היותר משקה בוקר. לטוב ולרע, מנהיגי התרבות הישראלית אינם מודלים חינוכיים. לרוב הן דמויות אקסצנטריות, אזוטריות וצבעוניות. זהו למעשה התנאי לבולטותם התקשורתית: השוני. השוני המלמד על הכלל ועל המכנים המשותפים של כולנו.

המאבק בג'קו טוב למנהיגים. ראוי לציבור הרחב, הרותח מכעס על ניכור גובר והולך של מנהיגינו לערכים הממלכתיים להפסיקו לאלתר. טוב יעשה מי שחש מופקר ומיותם אם יניח ל'קוריוז הנולד' וימקד את האנרגיות לסילוקו של מי שבאמת ראוי לדין וחשבון נוקב. חיוך גדול יופיע על פניהם של אולמרט-פרץ-חלוץ אם ההישג היחיד של הציבור הישראלי בקיץ 2006 לא יהיה פיטוריהם, אלא יוביל, לכל היותר, לכך שחברות סלולאריות ימנעו מלהפוך את ג'קו לרינגטון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully