תצרוב היא אמרה לי תצרוב

החידושים הטכנולוגיים של השנים האחרונות משפיעים על עולם המוזיקה במגוון צורות – על דרכי הצריכה, אמצעי ההעברה, אופן הייצור ואף על איך שהמוזיקה נשמעת. לכל השינויים האלו ישנן השלכות כלכליות, שטרם התבררו סופית ומטרידות רבים מוותיקי התעשייה, אבל מעניין בהרבה הוא האופן שבו הן משנות ומרחיבות את המגוון המוזיקלי שמיוצר ומוצע לקהל. לא עוד בלעדיות של מוצרים סופיים מאת חברות תקליטים משומנות; כיום כל מפיק ויוצר יכול לשלב בפשטות (על-ידי צריבת דיסקים היישר מהמחשב הביתי או תקלוט באמצעים כפיינל סקראץ' ותוכנות מחשב אחרות) יצירות טריות וגרסאות מיוחדות אקסקלוסיביות היישר מהאולפן לרחבה.

גם בארץ, התרחבות מעגל היוצרים והצטמצמות תפקידיהם ויכולותיהם של חברות התקליטים יצרו חלל שלתוכו נכנסות יותר ויותר חברות מסחריות מחד, כמגוון תחרויות הדי ג'ייז והיצירה שמתקיימות בשנים האחרונות ונתמכות על ידי מותגים שרוצים דריסת רגל מועדונית, או ארגונים וקרנות תמיכה לתרבות ואומנות מנגד, כמו הקונסוליה הבריטית, המכון הצרפתי, מכון גתה ודומיהם – שמגבים בצורה משמעותית פעילויות תרבותיות רבות (ומבליטים את העדרן של מסגרות מקומיות דומות). ארגונים וחברות אלו פועלים מתוך ההבנה שישנו היצע רב שלא מוצא מפלט אחר, ושישנו ביקוש מצד הקהל לפגוש בהיצע פחות מיינסטרימי מזה שמפמפמים לו השכם וערב אמצעי התקשורת הממוסדים והמונופוליסטיים (מי אמר רינגטון הזהב ולא קיבל?).

תופעה זו אינה מיוחדת לישראל בשום צורה, אבל הצורך של קהילה מוזיקלית- תרבותית כזו קיים ברמה המקומית, שמסיבות גיאוגרפיות ופוטנציאל כלכלי מוגבל, נזקקת לעיתים קרובות בגופים כגון אלו בשביל הדברים האלמנטריים ביותר.

מבין מגוון הגופים האלו, ישנו הפרויקט CDR/Burntprogress, שבולט בנוף הכללי בהתמדה והרצינות שבה הוא פועל. הפרויקט מקדם אג'נדה צנועה בהכרזותיה והמטרות שהיא מגדירה לעצמה, אך כזו שממלאת פונקציה מיוחדת ומפיצת השראה עבור הלוקחים חלק בפעילותיה ומתעניינים במפעלה. CDR החל את פעילותו לפני כארבע שנים כערב חודשי שמתקיים במועדון הקטן ובעל מערכת הסאונד המדהימה Plastic People (באזור Hoxton/Old Street בלונדון), בו מתקלטים הדי ג'ייז/מארגנים אך ורק יצירות מוזיקליות ורמיקסים שטרם ראו אור, כלומר, כאלו שעדיין מצויות בשלבים השונים של תהליך העבודה.

סיטואציה זו, המתרחשת מחוץ למעגל התעשייה הממסדי, מאפשרת ליוצרים לשמוע את עבודותיהם במערכת סאונד איכותית ובסביבה מועדונית, מוקפים ביוצרים ואוהבי מוזיקה שכמותם, עימם הם יכולים להחליף רעיונות ורשמים, לקבל ביקורת קונקרטית, לפרגן ולייעץ בצורה מיידית ובלתי אמצעית (ולהמשיך את הדיון בפורום של הקהילה). זוהי סביבה נוחה שעוזרת לפתח ביטחון עצמי, החלפת חוויות, דה-מיסטיפיקציה של הטכנולוגיה ותהליך היצירה, והרחבת אופקים מוזיקליים ואנושיים.

בתחילת כל ערב, עד שעה מוגדרת מראש, על אלו שרוצים להשמיע את יצירותיהם לתת דיסק עם פרטיהם, ואלו מסודרים לכדי רצף קוהרנטי שמושמע לאורך הערב. הכיוון המוזיקלי הכללי פתוח למדי, כזה שמתנער מהגדרות ז'אנריות למיניהם ומעודד יצירות היברידיות. הקהל, שכיום מונה כ-200-300 איש בערב, מגיב באופן ישיר, מה שמייצר קרקע להפריה הדדית ושיתופי פעולה.

לאחר שלפני כשנתיים יצאו אנשי CDR לטור במספר ערים ברחבי אנגליה, וקטעים מתוך הארכיון ההולך ומתעצם שלהם החלו להישמע בתוכניות רדיו שונות ומספר אמנים שצעדו אצלם את צעדיהם הראשונים הלכו והתפתחו, כך גדל גם הפרויקט. בינואר השנה החל הערב לפעול גם בפריז, ובו בזמן מטיילים המארגנים ברחבי העולם על מנת להפיץ ולהרחיב את הקהילה והאתוס שעומד מאחוריה. הרעיון אולי יכול להישמע כאידיאליסטי על גבול הנאיבי, אך מקימי הפרויקט ומנהליו – גאווין אלכסנדר (מפיק קולנוע וטלוויזיה בעברו) וטוני נאוואצ'אקו (מפיק ודי ג'יי בעל שם עולמי שבניינטיז היה שליש ההרכב Attica Blues) – הם מזמן לא טירונים בתעשייה, אלא כאלה שמאסו ברואי חשבון ומנהלי תדמית שמנהלים את העניינים והחליטו לצאת ביוזמה שתקרב את המוזיקה לאלו שהיא קרובה ללבם. ההצלחה והגדילה של הפרויקט הם רק עוד גושפנקא לכוונותיהם, והם מאוד מודעים לאילוצים האומנותיים והכלכליים שמתלווים לכל צעד והתפתחות, להם הם מנסים למצוא את הפתרונות ההולמים ביותר.

לפני כשלושה חודשים יצא האוסף הראשון של הפרויקט, לו מתוכננים חלקי המשך אחת לרבעון, ובו אך ורק קטעים שנוגנו בערב. 15 הרצועות שבאוסף הראשון ממחישות היטב את הרוח של CDR, הן במגוון הרחב של סגנונות והשפעות המופיעים בו, בתוך כל קטע וקטע וכמכלול. מעל המוזיקה מרחפת סינרגיה שכזו, שמתעלה מעל הערבוביה המוזיקלית שכלולה בו, הנוגעת ונובעת מטווח רחב של מקורות. כל קטע שבו ניתן אמנם לשייך באופן כלשהו לקהילה מוזיקלית קיימת עמה הוא מתמסר, אך גם כל קטע מייצר תחושה של גבולות מוזיקלים שעומדים במבחן מתמיד, בדיוק מן הסוג שחברות התקליטים הממוסדות מתרחקות ממנו שנים. האזנה מומלצת ומעניינת.

ערב ישראלי ראשון של CDR יתקיים ביום שלישי, 19.9, במועדון הברזילי החדש, ב-22:00. הערב יתקיים במתכונת CDR Special, בו יתקלטו טוני וגאווין אך ורק קטעים מתוך ארכיון הפרויקט, שישמש כערב מבוא לסדרת ערבים דומה שברצונם להתחיל כאן. הכניסה לאירוע היא חינם, בהתאם לניסיון להסיר כמה שיותר מחסומים על תהליך היצירה.

לפרטים נוספים והשתתפות ניתן לפנות ל:
cdrw@burntprogress.com
nat_rc@hotmail.com