המורשת היהודית מאז אברהם אבינו ולאורך כל הדורות סלדה מעבודת עץ ואבן. לאלוהי ישראל אין דמות וכל הפולחנים סביב פסלים, אבנים ועצים הם בחזקת חטא. בימנו חל שיבוש בדרכי האמונה והחלו בפולחן אבנים, קברים, אותות, מופתים, סרטים וקישורים, נרות, קמעות ושאר אמונות שווא.
"הכותל המערבי" אינו מקום קדוש! הוא שריד וזכר לחורבנה של ריבונות יהודית, חורבן שבא כתוצאה מיהירות, מקנאות ומיצר לוחמה. אותה קנאות והתנשאות בלבלה עליהם את התבונה ויצאו במרד נגד האימפריה הרומאית ובייחוד הרגו איש את רעהו.
הכותל נשאר כסמל לאותו חורבן וכן לציון המקום בו עמד בית המקדש, סמל הריבונות של העם בימי תפארתו. יהודים טובים שהאמינו ומאמינים בביאת המשיח, בתחיית המתים ובגאולה ניסית שלמה, באו להתפלל במקום שחשבו שהינו הכי קרוב לאזנו של אלוהים והכי בטוח שהמשיח, אם יבוא, יגיע לשם וירחב לכולם.
מי שמכיר את תולדות היישוב העברי בארץ יודע שגם אצלנו, בראשית המאה העשרים, קמה קבוצת בריונים שקראה לעצמה "ברית הבריונים" וכן "סיקריקים" על שם קבוצת הקנאים בימי "בית שני" שנשאו בבגדם סכין חדה אותה כטרוריסטים זריזים, היו שולפים ורוצחים את מתנגדיהם. אנשי "ברית הבריונים" בתקופתנו, רצו לגרש את הערבים ולחזור ולכבוש את הר-הבית. בשנת תרפ"ט, ביום הכיפורים עשו פרובוקציה: הגיעו לכותל, תקעו בשופרות והתגודדו שם. בין הערבים יצא הקול שיהודים רוצים להרוס את מסגד אל-אקצא והתוצאה היתה פוגרום ביישוב היהודי בחברון (דרך אגב, האינתיפאדה דהיום פרצה על אותו רקע עלייתו של אריק שרון להר הבית עם מלווים רבים חמושים לאחר שאהוד ברק הכריז על בעלותנו על הר הבית שנמצא בידי המוסלמים מאז המאה ה-7). מכל מקום היישוב הציוני העברי המאורגן לא הלך באלימות אלא בבנייה ובעיבוד קרקע בשיטת "עוד דונם ועוד עז".
מי מכיר את האיש שבקיר?
לאחר מלחמת ששת הימים והכיבוש הגדול, עשה לו אשכול ז"ל, ראש הממשלה, משגה גדול בכך שמסר את הטיפול "בשמורת הכותל" לריבונות האורתודוכסית, סמל הקנאות הדתית בישראל. הם מהרו להפוך את הכותל לבית כנסת. שמו מחיצות בין נשים לגברים, מנעו מנשים להתפלל שם וכך במהרה הפך המקום לבית כנסת אורתודוכסי קנאי, למקום פולחן סביב "האבן הקדושה" ולשיח ישיר עם אלוהים. כותבים לו מכתבים שאפילו הרב המשליך אותם לפח אינו קורא בהם. האם זו אמונה דתית? אצל חלק כן ויש לכבד זאת ואצל אחרים זה חלק מהפולקלור. השיח עם אלוהי-ישראל נעשה ע"י פתקאות. כמו אצל הרבנים והעסקנים ושאר מבקשי בקשות ב"צאטלך". אנשי דת נאורים כמו פרופסור ישעיהו לייבוביץ' וכן פרופסור יעקב כץ בזו למנהגים הפולקלוריסטים שפרצו שם. יש מי שקרא לזה "דיסקו כותל".
צה"ל המתמסר לרבנים ולדת בקלות רבה (ראו את ההקדשות על ספרי התנ"ך הניתנים לחיילים) וכך החליט מי שהחליט להעביר את טקס השבעת החיילים לאיזור סמל החורבן, מול הכותל. במדינה דמוקרטית, בעם שסוף סוף זכה לריבונות, הצבא הנשבע אמונים למולדתו ולחוקיה, חייב היה לערוך את הטקסים שלו לא בסמלי הקנאות שהביאה למוות כמו "מצדה" והכותל המערבי, אלא לקיים את הטקס ליד סמל הריבונות וסמל המשטר הדמוקרטי, ליד סמל החיים, השבות והביטחון לעתיד, היינו ברחבת "הכנסת".
לא חשוב מה שכל אחד מאיתנו חושב על חבר כנסת זה או אחר, על שר זה או אחר, על ראש ממשלה זה או אחר. שם בכנסת, מייצגים את העם, את המשטר, את שבות הבנים לגבולם. זה "המוסד הריבוני"! הלך צה"ל בעקבות הקנאות הדתית של היום ושל העבר והפך את סמל חוסר שיקול הדעת, סמל השמחה קרב, סמל ההרס בשל "שנאת אחים", למקום שבו הוא משביע את חיילינו למות למען המולדת. אין פלא שיש אצלנו מלחמות מיותרות ושאין אצלנו פתיחות להדברות.
ההדברות שלנו היא הפגנת כוח ועוד כוח, חיסול ועוד חיסול, כי הקנאות, החמדנות והיהירות שולטים בנו כמו בימים הרחוקים ההם שהביאו את החורבן.
בימים הנוראיים הבאים עלינו, בימי תשובה, כדאי לעשות חשבון נפש גם בתחום זה, בייחוד לנוכח המלחמה האחרונה.