צבועי השנה: הטקס שבו הממלכתיות מתה והציניות ניצחה

בעל הבית השתגע. או שהוא שוב ערבב אותנו מבלי שנוכל להבין איך נפלנו במלכודת השארם האופיינית לו כל כך. נסו לחשוב מתי לאחרונה יצא לכם להיתקל באוליגרך ניצב על במה ומתנצל על מיני-ניצחון, תוך כדי שהוא מכנה טקס מכובד בשמות גנאי כדוגמת "טקס מסחרי" או "מופע בידור". מסחריות?! בידור?! רחמנא לצלן. הרי התכנסנו כאן למטרת קודש - לבחור את אנשי השנה ובמקביל - כאילו יש קשר בין הדברים - לאסוף על הדרך כמה ארוחות חמות למשפחות אומללות. חוצפן קטן, הגאידמניאק הזה. טפו, יוטפויומט.

ואם ארקדי מספק - לפחות למראית עין - את הנקודה הרגישה והצנועה של אמש, אין קונטרה טובה יותר מהפומפוזיות המלוקקת של החברות המסחריות. הן מתערבבות ביניהן בלי הבדל גזע, דוכן ומדף בשוק החופשי שנפתח במיוחד עבורן. זוכרים? צדיקים תורמים בסתר - לא בלב הפריים טיים - עם כל הכבוד לכמות הארוחות שספרו הגברת המחויטת רותם אבו-פקס והאדון המעונב דני קושמרו, צמד ליצני הטקסים החדש. ואם כבר פתחנו עליהם באש, נציין בעידון שהכימיה ביניהם היתה בעיקר נון-כימיה.

לא משנה כמה גימיקים ישלפו עורכי המשדר - מרגול בשביל העממיות או בר רפאלי בשביל ההורמונים - הם אף פעם לא יוכלו לעמוד מול השפנים שתוציא טמירה ירדני מהכובע. במבחן התוצאה יש לטמירה תמיד את הכשרון לגנוב את ההצגה. כך ג'קו מצא עצמו נחרט לנצח בדברי ימי הטקס המיותר הזה, ככוכב הנולד שפרש מהופעות עוד לפני שהתחיל.

אבל סביר להניח שלא ממש ציפיתם לגדולות מטקס בעל אופי ממלכתי שבוחר את מכובדיו בצורת sms. כמו במשחקי ההרכבה של קודקוד בתקופה שעוד היינו ילדים, גם כאן מותר להשתתף מגיל 9 עד 99. בעולמנו המידרדר, קטגוריה בה מתמודדים שני אינסטנט כוכבים שלא יצרו מוזיקה בעצמם מול זמר של להיט אחד - אינה יכולה להיות ממלכתית; וגם קטגוריה בה מתמודדים מאות אלפי מילואימניקים מול אוליגרך אחד אינה קטגוריה ראויה. תנו ללוחמים היקרים פרס על מפעל חיים, אבל הניחו לגאידמק לנצח. כואב הלב לראות אותו עולה עם זנב בין הרגליים ומתנצל בפני העם אחרי שהשקיע המון כסף בעיר נופש לתושבי קו העימות. אם אתם רוצים תחרות הוגנת - שימו אותו מול נינט וסקעת בקטגורית ערב טוב ניצנים. הוא כבר יראה להם מה זה.