מודרן טוקינג

מצבה של האמנות לא היה נפלא בשנים האחרונות. "האמנות היפה", זו שבדרך כלל מוצגת במוזיאונים שנתפסים כמעין בועה לעשירים בלבד, נראית לעיתים קרובות גם כ"אמנות גבוהה" שרק סנובים פלצנים עם דוקטורט באמנות יכולים להבין וליהנות ממנה. אבל האם זה חייב להיות ככה? מטרת הקמת המוזיאונים הייתה כדי להביא את האמנות אל העם, להוציא את האמנות החוצה מכל בתי העשירים וארמונות המלוכה, כדי שגם האנשים הפשוטים יוכלו ליהנות מאמנות. המוזיאונים היו אמורים להיות מרחב דמוקרטי בו גם מי שלא יכול להרשות לעצמו לקנות פיקאסו ב-150 מיליון דולר, יוכל ליהנות ממנו.


אך המוזיאונים בישראל נמצאים במצב קשה, התקציבים לא מספיקים והעלויות גבוהות. כיום מחיר כניסה למוזיאון נע בין 40-70 שקל, ואני לא מכירה הרבה אנשים שמוכנים להוציא את הסכום הזה על אמנות, לא משנה כמה היא טובה.


בעולם הגדול המצב אינו יותר טוב. למרות שבחלק מהמוזיאונים הכניסה היא חינם לתערוכות הקבועות, המחירים עדיין לא זולים. המוזיאונים הגדולים מחפשים כל הזמן דרכים חדשות למשוך אליהם קהל חדש שלא מגדיר את עצמו כ"שוחר אמנות" או בפי העם – פלצנים שנהנים לדבר על קשקושים. אז אם הלובר בפריז גייס לטובתו את טום הנקס והסרט "צופן דה-וינצ'י" (למעוניינים, המוזיאון מספק סיורים בעקבות הסרט), אזי הטייט מודרן בלונדון פתח ביוזמה חדשה מבורכת לא פחות.


למרות שהטייט מודרן בלונדון הוא אחד המוזיאונים הפופולריים ביותר באירופה (אולי העובדה שהכניסה לתערוכה הקבועה שלו היא בחינם מסייעת לכך), הוא החליט למשוך את הקהל הצעיר באמצעות שיתוף פעולה ייחודי עם מוזיקאים בריטיים שהתבקשו לכתוב יצירה בהשראת עבודה שמוצגת במוזיאון. למפעל התגייסו אמנים כמוChemical Brothers ,The long Blonds, גרהאם קוקסון מ-Blur והרכב הגריים Roll Deep. כל אחד מהמוזיקאים בחר יצירה מסוימת לכתוב עבורה שיר, שבמשך חודש יהיה ניתן להקשיב לו בעת ביקור במוזיאון.

הטייט מודרן רוצה להפגין חזות צעירה על מנת למשוך קהל צעיר ועדכני ובחירת האמנים מעידה על כך ובגדול. מדובר לא על אמני המיינסטרים המקובלים אלא הרכבי רוק, ראפ ומוזיקה אלקטרונית שאולי פועלים בשולי התעשייה (למרות שכולם נמצאים במרכז השוליים ואף אחד מהאמנים אינו שולי או איזוטרי) אך אהודים מאד על הקהל הבריטי הצעיר והמעודן.

כמו הלהקות, גם היצירות שנבחרו לא בדיוק שייכות למיינסטרים האמנותי, אך ניתן למצוא ביניהן גם כאלו שעם הזמן הפכו מעבודות קונטרוברסליות למקובלות ואהודות: דוגמא לכך היא יצירת ה-Brillo המפורסמת של אנדי וורהול (לה כותבים מוזיקה ה- Landscapers), שעוררה שערורייה בזמנו ודיון על גבולות האמנות (האם ה-Ready Made שמתגלם ביצירה זו בתור פסל של קופסת אבקת כביסה, הוא אכן אמנות). יצירתו של וורהול כל כך התפרסמה עד שהפכה להיות אחד מהמייצגים המובהקים ביותר של אמנות הפופ. גם פסלו של יעקב אפשטיין "The Rock Drill", שבהשראתו חיברו ה- Chemical Brothers מוזיקה, מהווה את אחד הסמלים של העידן המודרני והשתלטות המכונות על האדם. הפסל מציג גוף של אדם/רובוט שללא ספק הביא השראה רבה ליוצרי אפוקליפסות עתידניות למיניהן.

יש כמובן בחירות קצת יותר חדשניות ופחות מיינסטרימיות כמו למשל יצירתו של אניש קאפור, אמן הודי הפועל בבריטניה. לעבודתו קוראים "Ishi's Light", מיצב פיסולי המכניס את המבקר אל מעין חצי ביצה המצופה קירות שחורים ואור הבוקע ממרכזה. קאפור נחשב לאחד הפסלים המעניינים ביותר שעובדים היום, ומעניין לשמוע איך ירכיבו לו פסקול דווקא חבורת הגריים ממזרח לונדון, Roll Deep.

לכל מי שתכנן נסיעה ללונדון, שווה לבדוק באתר של הטייט מודרן את זמני ההשמעות לכל יצירה. גם לאלו שלא יכולים לנסוע כרגע לממלכה המאוחדת, האתר של הטייט הולך לקראתכם וחודש אחרי שהיצירה תושמע במוזיאון, יהיה ניתן לשמוע אותה באתר בליווי תמונה של יצירת האמנות. עכשיו כל מה שנותר לקוות הוא שגם פה מישהו ירים את הכפפה וינסה לעשות פרויקט כזה במוזיאון תל אביב או במוזיאון ישראל בירושלים, שהם בעלי אוספים מרשימים שיכולים לשמש השראה לאמנים רבים בארץ. התרבות הישראלית רק תרוויח מזה, ואולי סוף סוף למוזיאונים תהיה סיבה מוצדקת לדרוש את המחיר הגבוה כל כך שאנו משלמים בכניסה, ואולי כמו הטייט, אפילו נגיע למצב כל כך טוב, שנוכל לבקר בכל המוזיאונים האלו בחינם.

ספטמבר 2006 - Chemical Brothers - Jacob Apshtein "The Rock Drill"

אוקטובר 2006 - "Roll Deep – Anish Kapoor "Ishi's Light
נובמבר 2006 - "Graham Coxon – Franz Kline "Meryon
דצמבר 2006 - The Long Blonds – ManRay "Metronome with an eye"
ינואר 2007 - "The Landscapers – Andy Warhol "Brillo
פברואר 2007 - Estelle - Martin Parr 'Common Sense
מרץ 2007 - Elaxons – Donald Judd
אפריל 2007 - Unions of Knives – Cy Twombly