פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יומני הסופרנוס - סוף עונה 6

      זהו. זה נגמר, השמים בוכים, שי גולדן מוחה דמעה ומחכה לפורענות הבאה שתבוא על טוני והפאמיליה

      1. קאישה. היא השקר המקפל בתוכו את האמת. היא ההסתר בו מגולם הגילוי. היא מצג השווא, המלמד על מציגיו אלף מונים יותר מכל מילה ישרה שדיברו בחייהם. היא נקודת התפר המדויקת בה נפגשים המטאפורה והממשות, סט הדיסקים של לות'ר ונדרוס, שורות הקוקאין שמריצים שני האוהבים הבלתי משוערים, כריס וג'וליאנה, ולחישת ההיוואשות המזועזעת של כרמלה לטוני: "היא מבוגרת בעשר שנים ממנו. ופורטו ריקנית!".

      2. כשמתוודה טוני באוזני ג'וליאנה כי הוא מצטער על שהדף אותה אל מחוץ לחייו, הוא מהדהד למפרע את וידויו של כריס: "אני דופק את ג'וליאנה" – ובעקבותיו את משיכת הכתפיים שלו עצמו, המאשרת לכריס שהכל בסדר גמור. אבל הצופה זוכר את הדיאלוג מפתיחת הפרק, זוכר גם את הזיותיו של טוני ביריד בזמנו כשדימה מתולתלת ברונטית להיות ג'וליאנה, זוכר גם את וידויו של כריס לטוני שלושה פרקים קודם לכן, "אני אוהב אותך, בנאדם", ואת אישורו של טוני לרגש דומה. הצופה זוכר גם את מסכת השקרים (הקטנים) של כריס לטוני לאורך העונה, את ילדותיותו ואת הקפריזיות הכימית אליה הוא משתעבד במרץ מוגבר.

      הצופה יודע לחבר אחד ועוד אחד לשניים. והשניים בם מדובר בפרק הזה – טוני וכריס – נועדו להיפרד. הברית הופרה, חסינות הפטרון הסתיימה, איומו כי "לא תמיד יעמוד לך הקלף של אדריאנה", עומד להיות מתורגם למעשים. עדיין לא. העונה כבר הסתיימה. אבל העונה הבאה, הנועלת, שתביא עליהן את סופן של מספר דמויות לבטח, תיאלץ להשיט את ספינת התרת יצירת המופת הזאת בערוץ הנחל של יחסיהם של טוני וכריס. שם, בנקודת המפגש בין המשפחה והנאמנות לרגש, לסימפטיה ולחמלה – יקבע גורלן של הרבה יותר מדי דמויות ב"סופרנוס". את הפיגיון נעץ כריס בחזהו של טוני זה מכבר, בקשר עם ג'וליאנה הוא שבר את הלהב בתוך ליבו.

      3. כמה התרגש טוני בחתונתה של אלגרה סקרמוני. באילו עיניים עורגות הביט במאדו, תולה בה את תקוותיו להפוך לסב, להתברגן, לפלס לעצמו נתיב של כל בשר בדרך אל הפרישה ("תיהנה מהנכדים", המליץ לפיל על מיטת חוליו, "עזוב אותך מהשטויות". "תיהנה מהנכדים", המליץ עורך דינו של ג'וני סאק לסאקרמוני לקחת את הצעתה של המדינה לשיתוף פעולה. הם מתבגרים, הלוחמים האכזריים הללו. נכד אינו רק סימן למיקום על הציר הכרונולוגי אלא גם משאת נפש מטאפורית, אולי ניסיון נאיבי אחרון להימלט ממרגלות וזוב, לפני שזה מתפרץ).

      אבל הישועה החמוצה, הצינית, הלעגנית כמעט, מופיעה דווקא מכיוונו של איי.ג'יי. הלא יוצלח הבלתי פורמאלי של המשפחה לוקח על עצמו את חמדנותה הבלתי מוסתרת של בלאנקה לדמות זכר שיסיר מעליה את נטל ההתמודדות עם חיי הפרברים הרעים שלה. הנכדים שרצה טוני ממאדו (גם הם, השם ירחם, לא דם טהור, שכן פין יהודי במוצאו), מומרים בנכד מן המוכן, שחום עור, בן לפקידה הפורטו ריקנית באתר הבנייה. בדרכו הבלתי צפויה, מצליח איי.ג'יי לזעזע ולאתגר את כרמלה וטוני בפעם המי יודע כמה. הבת הטובה רחוקה מהם, אלפי קילומטרים, בקליפורניה – והם תקועים/כלואים בביתם עם הגלגל הענק של תחנות העצירה הביזאריות: איי.ג'יי סופרנו. היזהר ממשאלותיך טוני סופרנו, לועג לו בנו יחידו, הן עלולות להתגשם.

      4. אולי הסצינה היפה ביותר לאורכה של העונה הופיעה בפרק הזה. מראה דמותו של איי.ג'יי יורד אל שלושה הביריונים הרעשנים כדי לרצות את בלאנקה ("בעלי היה יורד כבר מזמן ומכסח אותם") – שכבר בשלב מוקדם מאוד ביחסיהם מצאה את קוד ההפעלה שלו – ומציע להם את אופניו בתמורה להסתלקותם. איי.ג'יי, שלאורך כל העונה נאבק על גיבוש זהותו הגברית - כולל פלירט משפיל אחד עם יוזמה אלימה – למד את השיעור: בכוח הזרוע לא ישיג דבר. הנה כי כן, טעה סופרנו כשאמר לכרמלה, "הילד הזה לא לומד שום דבר" באחד הפרקים הקודמים. מצד שני, המיומנות היחידה שרכש בחייו הבוגרים עד כה, מסתמן, היא הספסור בשם הוריו או בכספם בכדי להשיג את רצונותיו בעולם.

      סצינה זו מציעה מצד אחד פיוס, השלמה והתבגרות עדינה ומכמירת לב ממש של איי.ג'יי עם עצמו ובאותה נשימה – פצצת אינפנטיליות מהממת בעוצמתה שכולה התרוקנות של כל אוויר התקווה לגבי עתידו של איי.ג'יי מריאות הצופה. לאחר שאיבד את כריס, נותר כעת טוני גם ללא בנו. בודד במערכה הוא עומד לצאת אל הקרב על חייו.

      נוק אאוט

      5. קרמיין לופרטצי הקטן אחרי הכל אולי איננו אידיוט גדול כפי שמשימו טוני להיות. בסצינת הגישור – שהייתה אף היא מופת של בימוי ומשחק – בין פיל לטוני הוא מביא את הצדדים לידי הבנה כי המלחמה רעה לעסקי שניהם ואז מפוצץ את ההבנה בשוגג, תוך איזכור רציחתו של אחיו של פיל על ידי טוני בלונדטו. "למה העלית את זה?" מתרתח טוני, משוכנע כי לופרטצי הוא סמן נוסף למפלצת הטמטום מרובת הראשים שמקיפה אותו לאחרונה, אבל הוא מפספס משהו. בתחילת דבריו אומר קרמיין "לאחר הסתלקותו של ראסטי, חברי הטוב, שעל הנסיבות שלה ידובר בהזדמנות אחרת" – ורומז לצופה (אך למרבה פליאה לא לפיל ולטוני) כי הוא יודע על הקשר לרצח ראסטי שזממו שני הניצים.

      זוכר מי שזוכר בוודאי כי לאחר מות קרמיין האב לפני שתי עונות, ניסה לופרטצי הקטן להתמודד על כס הבוס של ניו-יורק אולם הובס בקרב על ידי ג'וני סאק ופיל, יד ימינו. כעת, כשסאק בכלא להרבה זמן ופיל וטוני על סיפה של הקזת דם הדדית עם טוני, אולי זו ההזדמנות של לופרטצי הקטן לחזור מהגלות הפנסיונית המוקדמת שגזר על עצמו בפלורידה. האינטרס שלו, מכל מקום, אינו גישור כי אם הבערה ומלחמה, וטוני ופיל, שניהם, נופלים בפח כוונותיו ואחר-כך משתוממים על טמטומו. מי המטומטם באמת? עושה רושם שלא קרמיין.

      6. כרמלה מקבלת את הבית שלה. מבלי דעת היא לוחצת על טוני בנקודה רגישה מדי – מותה של אדריאנה. ליז לה קארווה - אימה של אדריאנה – מנסה להתאבד והדבר מעורר את כרמלה, שלאורך כל העונה נרדפת על ידי רוחה של אדריאנה, לדרוש מטוני לחקור את נסיבות היעלמה של אייד, או לחלופין לשכור חוקר פרטי למשימה. "היא צריכה משהו שיעסיק אותה", אומר טוני לסילביו ופותר בצ'יק צ'אק את עניין פקח הבנייה. במשך שנה שלמה תיעתע בה והוליך אותה בכחש, אבל ברגע בו הבין כי מוטב כרמלה עצמאית על פני כרמלה חטטנית, ויתר על אחיזתו גם ברסן הזה.

      אפשר להחסיר עוד אחד מהרשימה – אחרי כריס ואיי.ג'יי ומאדו (שנסעה לה רחוק), מתרחקת מטוני גם כרמלה. כל התומכות בבניין אישיותו של טוני מוסטות הצידה. אם יממש את מזימתו להיפרד מד"ר מלפי ("הפגישות האלה לא מועילות לשום דבר"), יוותר כל בניינו עומד באוויר, אשליה שדי בנשיפה קלה כדי להעלימה ברוח. לא כך מתכוננים למלחמה, מר סופרנו. מגייסים את הליגיונות, מקבצים את הנאמנים, לא להיפך. אולם טוני נועל את העונה הזאת כשהוא בודד מאי פעם ומשגשג רק בתחום אחד: רכישת אויבים והרחקת אוהבים.

      7. לאחר איתות אזהרה אלים של טוני ממנו יוצא פיל בשריטות לו ולפילגש שלו, לוקה פיל בליבו (תמונת קריסתו אצל הרופא בכניסה לבית החולים הייתה אופראית להפליא ויצרה פער קומי בין הדרמטיות של הרגע לפומפוזיות ההיסטרית המקופלת בתוכו). בתחילה טוני צוהל ומזמין את כולם למשקאות על חשבונו, אבל כשהוא מבין שמצבו של ליאוטרדו קריטי הוא מתייצב אצלו לביקור – תוך שהוא מפגין חוסר זהירות פוליטי – ומותח קו עגול ויפה לתחילת העונה, לפרקים בהם היה קרוב אצל המתים, שרד ויצא משם מחוזק בתובנות החדשות שלו על החיים – אלה שנדמה שיקרבו אותו אל סופו. המתיחות בין פיל לטוני, שלפי כל הסימנים הייתה אמורה להתנקז לעימות אלים בפרק הסיום, מתפרקת כמו קפיץ שנמתח סיבוב אחד יותר מדי וקורסת אל האנטי קליימקס.

      אבל ב"סופרנוס" כל אנטי קליימקס הוא הזרע שטומן בתוכו את הקדימון לפורענות הבאה. ואומנם, בבית החולים – שם הוא ספק נפרד מפיל, ספק מפציר בו לעצור את המלחמה הבלתי נמנעת – הוא פוגש בקפטן הניו-יורקי שתבע לחסלו בתחילת הפרק ומריח את ריחן של הצרות באוויר.

      8. "את, גלוריה, ג'וליאנה – יש לי משיכה לדמות האפלה, המתוחכמת, האלגנטית", מאפיין טוני באוזני ד"ר מלפי את הנשים אליהן הוא נוטה להימשך ובהן להתאהב. כולן, אמנם, דומות זו לזו במידת מה – אבל יותר מכל הן משמשות תמונות נגטיב של כרמלה. בעיצובן כאלטר אגו של כרמלה – ואולי בעצם של טוני – מסמנות הנשים הללו עבור טוני לא רק אישוש לטענתה החוזרת של מלפי, בדבר כמיהתו לנשים המדמות לו את אמו, אלא גם את הפער בין טוני איש המשפחה, המסורתי, הנאבק על זוגיותו ומשלים עם הפשרה המנחמת שבהימצאותה של כרמלה לצדו, לבין טוני איש העולם החדש. אבל זירת המשחקים של העולם החדש לא לו היא. שתיים משלוש הנשים לא הצליח לכבוש: מלפי וג'וליאנה, והשלישית התאבדה. איש העולם החדש אליו נמשכת ג'וליאנה הוא כריסטופר ושורות הקוקאין ומפגשי ה – AA וה – NA שלו.

      טוני, על מחוות החיזור הכנות שלו כושל בקרב על ליבה – איתות רב משמעי עבורו כי מקומו האמיתי אינו העולם החדש, על מנהגיו המשונים וכלליו המעוותים, וכי אותה כרמלה, שאותה הוא מקבל כמובנת מאליה וזונה בה ככל העולה על רוחו, דווקא היא האישה הנכונה עבורו. אין פלא שאת השפה המשותפת הוא מוצא דווקא עם ג'וני ופיל, אויביו המושבעים, הם לפחות יודעים פירושו של אויב מהו.

      9. במסגרת התפוררות השורות סביב טוני מגיע בובי לביקור אצל קוראדו, בניגוד להוראות החמורות, מפקיד בידיו מעטפת מזומנים וממהר להסתלק. קוראדו יצא מהמשחק וסיפור התרסקותו של הגבר מלא האון והערמומי הזה והיהפכותו לשבר הכלי הרצוץ שהינו גם היא אזהרה למפרע עבור טוני ותזכורת מצמיתה בדבר הפער הטראגי שבין און לחידלון והקשר בין שברו של הגוף לדלדולה של הרוח. במנטאליות, בקודים – ואפילו בגיל – קרוב טוני לקוראדו הרבה יותר מאשר לחבורת הצעירים חסרי המצפון, הכבוד והאתיקה הסובבת אותו.

      10. כמו לקינוח, וכמו כדי לסגור על טוני את המעגל – לאחר שנינטש על ידי הסובבים אותו והרחיק מעליו את כל אוהביו, והכל במהלך שהוא רואה כאקט של "התעוררות" – מגיע הסוכן האריס, המר באויביו והבזוי ביריביו, ומבשר לו כי קשר כנגדו נרקם בניו-יורק. הנה, האקט היחיד של חברות ושל נאמנות כלפי טוני, מגיע דווקא מכיוונו של הסוכן הפדראלי. סימן לכך שהעולם יוצא מדעתו? יכול מאוד להיות.

      אבל קרוב יותר לוודאי שמדובר בזרקור רב עוצמה המכוון אל טוני סופרנו ומסמן לו ולצופים את האמת המרה המצפה לו בעונה האחרונה

      * יאללה, נגמר. תודה לכם על הזמן, הריכוז (הלא מבוטל, אני יודע – ולפעמים קצת מביך את עצמי בכמות המילים שאני כותב ובמאמץ שאני תובע לעתים מעצמי ומהקורא), הסבלנות ובעיקר: שיתוף הפעולה. כשיצאתי לדרך לא היה לי מושג כמה תובענית היא תהיה – שלא לדבר על כל מיני קשיים סובייקטיביים שהתגלו במהלכה, ואשר ברשותכם אחסוך מכם כרגע – ובאותה מידה כמה מספקת, בטח עכשיו, כשזה נגמר וכשעונה שלמה של סדרת הטלוויזיה הטובה והחשובה ביותר בכל הזמנים מונחת על שולחן הניתוחים המיושן שלי, מבותרת כהלכה. מצאתי שהתגובות שהשארתם היו מועילות ומחכימות מאוד וכמה הותירו אותו לא רק משתאה מכישרון הכתיבה והניתוח שהופגנו בהן, אלא גם ממידת ההשקעה והמחויבות של כותביהן. שאפו עליכם. סחטיין. אני מגיע לקו הסיום עם הלשון בחוץ וחושב לעצמי, אם צפייה וביקורת, כולה צפייה וביקורת – שהן לבטח החלק הקל ביותר בכל מה שנוגע ל"סופרנוס" – גבו מחיר כה גבוה, פיזי ונפשי, ממני, כמה השקעה וכמה מאמץ נדרש מהעושים במלאכה באמת. הם גדולים, הם גדולים, הם גדולים, אין מה לומר.

      * ובמשפט אחד לגבי העונה כולה? היא הייתה נהדרת, נפלאה, חכמה, מבריקה ומשובחת. ועם זאת, העונה הטובה פחות של "הסופרנוס" מאז תחילתה. משהו, נדמה, נשחק קצת אצל הכותבים. הלאות שהפגינו חלחלה לא במעט גם אל קווי העלילה ואל אפיוני הדמויות עצמן. טוב שזו אינה עונת הנעילה. טוב שלדיוויד צ'ייס ולחבר'ה הטובים שלו נותר עוד סיבוב אחד לעמוד בו על הרגליים, לכוון לפרצופנו מהלומה אחת מדויקת ולהוכיח לנו שהם מסוגלים בבומבה אחת טובה להפיל אותנו ארצה, מעולפים. בו אלינו נוק-אאוט, בוא. אנחנו מקדמים את ספירת העשר בברכה. יאללה, ביי.