איפה? בחיפו

פסטיבל הסרטים בחיפה הוא הפסטיבל הטוב ביותר בארץ לקולנוע כיום. נקודה. הוא לוקח בריצה את האח הגדול שלו - הפסטיבל הנפוח והיומרני מירושלים - ומצליח להביא אוסף של סרטים מדהימים בכל שנה. היבול המעולה של השנה מרשים עוד יותר בגלל נסיבות הטילים וה"בעד בעד" שכבר הספקנו להדחיק בחדווה. אז אלה ההמלצות המרכזיות שכל אחת מהן שווה נסיעה של שעה לעיר הכי יפה בארץ.

בקטגוריה הזו אפשר למצוא את "המעיין" של דארן ארונופסקי, סוג של גאון אוונגרד שסיפק בשנים האחרונות את "פאי" הפסיכוטי ו"רקוויאם לחלום" המטריד לא פחות. הסרט החדש, בכיכובה של בת זוגו של ארונופסקי, השחקנית הבריטית רייצ'ל ווייז ("הגנן המסור") מגולל סיפור אהבה המתפרש על שלוש תקופות זמן שונות: ספרד של המאה ה-16, ההווה של המאה ה-21 והעתיד הממוקם במאה ה-26. יופי ויזואלי ותעוזה קולנועית, תרשו לי לנחש, לא יהיו חסרים בסרט הזה ובכלל לראות את ארונופסקי המיוסר מביים סיפור אהבה זו חוויה מסקרנת.

"כשהרוח נושבת", סרטו החדש של הריאליסט הבלתי נלאה קן לואץ' (איך לעזאזל הוא מצליח לייצר סרט כל שנה?) מספר על קבוצה של לוחמי גרילה, שמנסים לחסום את המאבק לעצמאות באירלנד של שנת 1920. בין כוכבי הסרט ניתן למצוא את קיליאן מרפי, הכוכב השנוי במחלוקת מ"ארוחת בוקר על פלוטו". את התסריט כתב פול לברטי, מי שאחראי על התסריטים לסרטים המצוינים של לואץ' מהשנים האחרונות ("קוראים לי ג'ו", "שש עשרה מתוק" והסרט הקצר מתוך "סיפורים ברכבת"). כדאי לבדוק גם את סרטו החדש של רוברט אלטמן "המדריך לחיים בכפר" בכיכובם של מריל סטריפ, לינדסי לוהן וקווין קליין ואת "שנה מופלאה" של רידלי סקוט בכיכובו של ראסל קרואו. שוב, כל הסרטים האלה יוקרנו מסחרית והם אף מתורגמים לעברית, אבל בואו לא נסתיר שניתן להפיק הנאה לא קטנה מלראות אותם לפני כולם.

כמו (כמעט) בכל שנה הפסטיבל מציג גם סרט חדש של גאון המתח הצרפתי וממייסדי הגל החדש, קלוד שברול. "שיכרון הכוח", סרטו ה-55 הוא שיתוף הפעולה השביעי שלו עם איזבל הופר ("הטקס"). שברול מספר את סיפורה של שופטת החושפת עסקאות ממשלתיות מפוקפקות. הסרט מבוסס על סיפורה האמיתי של השופטת אווה ג'ולי, שחקרה במשך שבע שנים את חברת הנפט הצרפתית אלף אקוויטן, וחשפה שחיתויות שהובילו להרשעת פקידים בכירים בשלטון הצרפתי.

"במאי החתונות" הוא סרט חדש של במאי איטלקי מעולה שלא מספיק מוכר בארץ, מרקו בלוקיו, שנחשב לבמאי פוליטי מרכזי באיטליה של שנות השבעים. לאחרונה אפשר היה לראות בארץ את "בוקר טוב לילה" המופתי שלו, שהוקרן בפסטיבל חיפה הקודם ועסק ברצח אלדו מורו על ידי הבריגדות האדומות. הפעם הוא מציג סיפור אהבה על במאי סרטים מדוכדך (הכוכב האיטלקי סרג'יו קסטליטו), שבורח לכפר קטן ובמהלך צילום חתונה מתאהב בכלה ומחליט למנוע את השידוך.

גם וים ונדרס מתחבא בפסטיבל עם סרטו החדש "אל תקיש בדלת" בו הוא חוזר לשתף פעולה עם סם שפרד ("פריז טקסס"). בואו נקווה שהסרט הזה ישכיח מאיתנו את הפלופים האחרונים של ונדרס ("ארץ האפשרויות" הנוראי) ויצליח לגרום לנו לזכור לו חסד נעורים קטן בזכות הקלאסיקות של שנות השמונים.

הקרנתו של "פלנדרס", סרטו של ברונו דומון תהיה בודאי אחד משיאי הפסטיבל. דומון, מהבמאים הבולטים בקולנוע האירופי של השנים האחרונות ("פלנדרס" זכה בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן השנה ובשנים קודמות זכו באותו פרס שני סרטיו הקודמים; "חיי ישו" ו"האנושיות") ב"פלנדרס" מספר דומון סיפור משונה המתחלק בין נופיה הכפריים של דרום צרפת לבין הנופים הצחיחים של המזרח התיכון. גיבור הסרט, איכר קשה יום, נשלח במהלך העלילה לשרת בצבא במלחמה חסרת שם וזהות אי שם במחוזות העלומים של אנשי אל קאיידה וחבריהם. כמו בסרטיו הקודמים גם ב"פלנדרס" מציג דומון קולנוע בלתי מתפשר הנע על התפר שבין ריאליזם לאוונגרד.

בקטגוריה זו נכללות הפנינים האמיתיות ואלה שעבורן מגיעים חובבי הקולנוע המקצועיים לפסטיבל. מדובר בסרטים שכבר קצרו שבחים בפסטיבלים ברחבי העולם, אך לא נקנו להקרנה מסחרית בארץ: שווה לבדוק את "Sorry Haters" האמריקאי, סרט אינדי בכיכובה של רובין רייט פן המציג זווית חדשה ומעניינת לטראומת 9.11. "עונות השנה" הפיוטי של הבמאי הטורקי שזכה להצלחה פסטיבלית נאה עם סרטו "מרוחק" (קטף את פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן של 2003 ואף הוקרן בחיפה) וכמובן גם "טריסטרם שנדי" של מייקל ווינטרבוטום, שבאופן תמוה עדיין לא נקנה להקרנה מסחרית. יצירתו הבלתי אחידה של ווינטרבוטום היא בעלת מקדם אכזבה גבוה, אבל בסרטיו הטובים מדובר בבמאי נפלא. בדיקה מיוחדת שווה סרטו החדש של הבמאי האיטלקי פאולו סורנטינו "ידיד המשפחה". סורנטינו הוא במאי ייחודי ומבריק עם חוש בריא לסרקזם ותפיסה ויזואלית יוצאת דופן. דוגמה מצוינת לכך אפשר היה למצוא בסרטו האחרון "מחיר האהבה", שזכה בשנה שעברה בפרס פיפרסקי בפסטיבל. סרטו החדש מספר את סיפורו של ג'רמיה דה ג'רמיי, מלווה בריבית בן שבעים, המנהל מערכות יחסים אובססיביות עם הסובבים אותו.

"סקאנר דארקלי" הוא הפרוייקט החדש של רי'צארד לינקלייטר ("לפני השקיעה", "לפני הזריחה", "טריפ נעורים"). מדובר בסרט בו לינקלייטר עושה שימוש בטכניקת אנימציה מיוחדת המולבשת על הצילום (כפי שעשה כבר ב"החיים בהקיץ" המצוין). הסרט מתאר את חוויותיו הפסיכדליות של סופר הקאלט פיליפ ק. דיק ומתבסס על הרומן שלו "סקאנר דארקלי". בואו לא נשכח שק. דיק אחראי על כמה מהספרים שהפכו לקלאסיקות של מדע בדיוני כמו "בלייד ראנר", "זיכרון גורלי" של פול ורהובן ו"דו"ח מיוחד" של ספילברג. באופן מוזר ביותר גם הסרט הזה עדיין לא נקנה להקרנה מסחרית. מומלץ להגיע לסרט במצב צבירה שמכין אתכם לניתוק מבורך מהמציאות.

עוד סרט מומלץ הוא "היה היה פעם...רומא עיר פרזות", סרט תיעודי העוסק ביצירה המכוננת של הניאו ריאליזם האיטלקי "רומא עיר פרזות" (גם הסרט עצמו יוקרן בפסטיבל בעותק חדש), שצולמה על חורבות רומא הכבושה, שלאחר מלחמת העולם השנייה. הסרט משרטט את דיוקנו של רוברטו רוסליני, הבמאי הגדול, שהיה אופורטוניסט פוליטי לא קטן ונע מעשיית סרטים עבור מוסליני ("הטרילוגיה הפשיסטית") לסרטים אנטי נאציים ("טרילוגיית המלחמה") במהירות הבזק. כבר מזמן הבנו שגמישות פוליטית ומוביליות אידאולוגית הן ערובות טובות לקריירה קולנועית ארוכה (ע"ע איליה קאזאן) ורוסליני הוא בהחלט דוגמא טובה לכך. הסרט המעניין כולל ראיונות נדירים עם רוסליני עצמו ועם אנשים קרובים לו כמו בתו, איזבלה רוסליני, פדריקו פליני (שכתב את התסריט של "רומא עיר פרזות") פרנסואה טריפו ואינגריד ברגמן.

אחד האירועים המרגשים והמיוחדים ביותר בפסטיבל השנה הוא המחווה המיוחדת לבמאי הישראלי החשוב ג'אד נאמן, שהקדים את זמנו בנוף הקולנועי המקומי עם סרטים כמו "השמלה" (1969) ו"מסע אלונקות" (1977) ובהחלט הגיע הזמן לחלוק כבוד ליצירתו. בפסטיבל יוקרן אחד הסרטים הייחודיים והפחות מוכרים של נאמן "הסתכלות על עכו", סרט דוקומנטרי משנת 1975שעוסק בעכו כמשל לקיום בחברה הישראלית. הפסטיבל גם יתכבד לארח את שני סרטיו החדשים של נאמן; הסרט העלילתי "נוזהת אל פואד" (בכיכובה של אפרת גוש) והסרט התיעודי "דמעות שחרזאדה". ביום שלישי יתקיים דיון מיוחד בו ירצה נאמן על "רצח ומלנכוליה בקולנוע הישראלי העכשווי" בשילוב קטעים מסרטים ישראליים. לאחר מכן יתקיים רב שיח בהשתתפות פרופ' מיכל פרידמן, ד"ר יעל מונק וחיים הנגבי.

וזו באמת ההברקה הגדולה ביותר של הפסטיבל השנה. מסורת מבורכת שהביאה לנו בשנה שעברה את הקלאסיקות של קובריק וממשיכה השנה עם סרטיו של סם פקינפה הגדול. לצד הקרנות של עותקים חדשים מסרטיו הקלאסיים: "השיירה", "הביאו לי את ראשו של אלפרדו גארסייה", "חבורת הפראים", "כלבי הקש" ו-"פאט גארט ובילי הנער" מציע הפסטיבל לא פחות מאשר שלושה סרטים תיעודיים המנסים לסכם את אישיותו המסוכסכת ויצירתו המפוארת של הבמאי הענק הזה. הבמאי של אחד מהסרטים האלה "תשוקה ופיוט – הבלדה על סם פקינפה", מייק סיגל אף יגיע בליווי קאתי האבר מי שהייתה מפיקת סרטיו ובת זוגו של פקינפה בשנותיו האחרונות למפגש עם צופים שייערך ביום ה' בהנחיית אורי קליין.