תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

אויב הציבור (מספר אחד).
ושוק הכרמל, של התקופה ההיא היה מלא בשני סוגי חולצות עיקריות:
חולצה של אופנת "גזוז" עם ההדפס של ההוא בפרופיל, ואחרת עם חייל (פנתר שחור) ועליו מטרת ירי.
אויב הציבור (מספר אחד), הגיע לשוק הכרמל ועשו עליו מיקוח;
- יש לך חולצה פאבליק?
- יש, גברת.
- כמה אתה עושה לי על שניים?
- בשבילך?
- בשביל הילדים שלי. למה אתם תמיד שואלים אם זה בשבילי?
- הא, לא, זה משפט כזה של מיקוח.
- הא (פאוזה - עשתה רגרסיה של כל מיני "בשבילך" ממהלך
חייה). תגיד, מה זה בכלל הפאבליק הזה?
- מה אני יודע? חייל עם כוונת עליו, נראה לי
קשור לפנתרים השחורים.
- מה, של צ'רלי ביטון?
- גברת, את מעכבת אותי. רוצה חולצה פאבליק או מה?
לקחה בסוף שלוש.

אויב הציבור (מספר אחד) הגיע לישראל דרך חולצות, אומנם רק "פאבליק" היה מודפס, ללא האויב, אבל טפטוף תודעתי דרך טריקו תמיד עובד. אחרי זה כל הילדים עברו לחולצות מטאל. כשגם זה הסתיים, והם עברו להיפ-הופ, הם פתאום הבינו שלא שמו להם אנמי בחולצה, שלא שמו להם "אנמי" בפאבליק.

****

"אויב הציבור (מספר אחד)".

****

וכתובית שם האלבום נשכבות אחורה כמו רול הפתיחה של "מלחמת הכוכבים". פתיחה של כתוביות שנשכבות אחורה, בהקשר לאלבום עם שם כזה, הינה מלחמת כוכבים מסוג חדש;

****

"בנאדם, אני לא רוצה את אשתך,
תפסיק לצעוק, זה לא הסוף של החיים שלך,
(אבל נניח והיא אמרה שהיא אוהבת אותי)
מה רע בקצת צבע בעץ השורשים שלך?"

****

1990 וכוכב הלכת של פאבליק אנמי לא היה כוכב לכת של שחורים בלבד, אלא כוכב לכת תשובתי, נוסף, אופציונלי. מתקדם ומסתיר, מתקדם ומתריס. לכאורה, אם אתה נאלץ להסתיר למישהו בשביל להוכיח את קיומך, אז זה אומר שעצם קיומך מוטל בספק, אבל לפעמים בשביל להגיע לנקודת האפס ממנה תוכל להיוולד אצל תודעת האחר, אתה צריך קודם להסתיר.
ובתחתית העטיפה באנר שלא זז, תפקידו ליידע על "התקפת הנגד על עליונות העולם".

****

"תישרפי הוליווד, תישרפי"

****

את ומלחמת הכוכבים שלך, והיהודים של האולפנים, והקאובויים הלבנים, והכתוביות הנשכבות, והשחורים המשרתים, והמשטרה, והסופגניות, והדיבור הדרומי, והקיסם בזווית הפה. והשלט המסריח הזה שהתיירים מצטלמים לידו. תישרפי.

****

אני צ'אק די ופלייבור פלייב נמצאים בקוקטייל של דירת פרקט. צ'אק די מרים את הכובע ההוא שלו עם ה-P ואומר לנו "בואו, בואו נעוף מפה לפני שהם ישתמשו בנו בתור השחורים האינטליגנטים של הערב". פלייבור פלייב, הוריד עוד שאט, הוסיף "יה בוייייייי" אחד ארוך, ויצאנו משם.
בחוץ, כשעצרנו להמבורגר, פלייפור פלייב צחק כשאמרתי לו שהוא הסייד קיק הכי טוב שלא היה לדיוויד לטרמן. יש לו, לפלייבור, צחוק עם ח' מתגלגלת.

****

"אני צולל מכל דבר אם זה לא פאנקי (להתראות)
אנשים שואלים אותי מה קורה איתי (הא!).
חכה דקה".

****

וכוכב הלכת השחור מתקדם דרך העטיפה, אל המילים, אל סאונד היחידה הבומבסטית, דרך הסקראץ', דרך השעון המתקתק של פלייבור פלייב, דרך המונוטוניות, דרך אמריקה של לפני מהפיכת הראפ, אל המאזין. ובסוף? גברים לבנים יודעים בסוף לקפוץ.

****

"ברררררר, צ'א-צ'א"

****

אלביס.
גיבור הגיבורים. גיבור - גיבור הגיבורים. מקבל עוגת קצפת שחורה לפרצוף מצ'אק די. הוא לא היה כלום בשבילו, ולא בשביל עוד כושים.
כושים.
לפני שהיו ניגרז.
ניגרז.
לפני שהיו לבנים שאומרים שלום עם כתף מוצמדת ו"היי ברו".
אחים.
לפני ששחורים נהיו מרכז המסיבה.
מסיבה.
לפני שהיא לא הייתה מתרוממת בלי מוזיקה של ניגרז.
ניגרז.
לפני שרק לניגר מותר היה להגיד 'ניגר' לניגר אחר.
אלביס?
"שיזדיין הוא וג'ון ווין".

וכל האמפרי בוגרטים, וכל הבוננזות האלה, וכל אותו הסדר הישן הלבן, המגוזען מעצמו, המנחיל, המחנך, השחצן, המעמיד פנים, המאחסן עלה תאנה לשימוש עצמי של מדי פעם, אויב הציבור (מספר אחד) האמיתי. פאבליק אנמי של 1990 באו לקחת את האמריקאים ועשו להם אבולל'ה למצפון.

פאבליק אנמי, "Fear of A Black Planet"

ביצוע עטיפה - B.E Johnson