פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מתנה משמיים

      קובץ סיפוריו של חוליו קורטאסר, "שמיים אחרים", מטלטל כמו זיכרון של סוד ישן. נמרוד לין התענג על כל פרט

      חוליו קורטאסר הוא רב-אומן במובן המקורי של המונח. סיפוריו הקצרים, שמבחר מהם מקובץ ב"שמיים אחרים", הם מלאכת-מחשבת של מילים ותחביר. כתיבתו מדודה ומרוסנת. הוא זקוק לריסון הזה משום שסיפוריו הם סיפורים של "מה אם": מה אם אין-ספור האפשרויות שיכולות להתממש בכול רגע נתון יפלשו לפתע אל תוך המציאות? מה אם הפוטנציאל שרוחש תמידית ברקע יתפרץ אל תוך היומיום ויהפוך אותו על ראשו?

      הפוטנציאליות שמתגשמת בסיפורים של קורטאסר לעולם אינה מבשרת טובות. יש לה פנים אבסורדיות כמו ב"כביש הדרומי" שעוסק בשאלה מה אם הפקק הזה שלוכד אותנו כול מוצ"ש יתארך עד אין-סוף, או ב"בית תפוס", שמזכיר את קפקא עם האובססיה שלו לחדרים ולדלתות ומסדרונות. לפעמים יש לפוטנציאליות הזו פנים סיוטיות כמו ב"הוראות לג'ון האוול", שתוהה מה אם צופה מהקהל יידרש פתאום לככב ב?הצגה שאותה הוא רואה, או פנים אדיפאליות, כמו ב"את נשכבת על ידך". על כל פנים, הבלתי מתקבל על הדעת, שבייקומים ההרמטיים שקורטאסר בורא מתעקש לחבור אל המובן-מאליו והברור-כשמש, מתנהג כמו אורח לא רצוי ואדנותי. לפוטנציאל יש נוכחות, בדומה לנמר בסיפור "משלי חיות": הוא מתגנב בין השורות, או מחלחל דרך סימני הפיסוק ואז מנפץ באבחה את עולמן של הדמויות.

      אומנות הכתיבה של קורטאסר משקפת את המתח הזה בין הטריוויאלי לאסוני. שפתו נקייה ופשוטה בדרך-כלל, אולם היא משובצת, במרווחים מתוזמנים להפליא, בדימויים חדים כתער. מזוודות הן צפרדעים שפוערות את פיהן, אימהות מציצות מבין חיוכי בנותיהן ומי האוקיינוס, צליפתם מרה. לקורטאסר יש כישרון נדיר ל?ל?שון המ?עטה, ויכולת נפלאה לפרוט לפרוטות מוכרות ובנאליות מצבים נוראיים ובלתי אפשריים – שימו לב, לדוגמא, לטון המתנצל שבו נחשף סודו של גיבור "מכתב לעלמה בפאריס".

      גם אהבה היא סוג של ניצחון

      קורטאסר היה ארגנטינאי שחי בפריז ועסק למחייתו בתרגום. אין זה מפתיע, אם כן, שרוב גיבורי הקובץ הם זרים, בחופשה או בגלות. הם תמיד מושלכים הרחק מהבית, ואם בכול זאת הבית קיים בסיפור, הוא תמיד בתהליך של התרחקות, של התנכרות: נסגר, ננעל, נכבש על ידי נוכחות זרה. אולם הדה-טריטוריאליזציה הנפוצה בסיפוריו של קורטאסר היא יותר מקריצה אוטוביוגרפית. הזרות, כמצב נפשי וכמיקום טריטוריאלי, מקלה על קורטאסר לעולל לגיבוריו את מה שהוא מעולל להם. הרי התייר, או הגולה, מכלה את ימיו בתרגום – של לשון, של מחוות, של טקסים – והתרגום מועד תמיד להשתבשות: תמיד נאמר מעט מדי, או הרבה מדי, או שהכוונה מחליקה ומתפצלת. כול-כך קל, במצב כזה, להניח לאבסורדי, למלוכלך, לטאבו, להשתחל פנימה אל ההכרה של הזר. קל יותר להשלים עם הנורא והלא-יעלה-על-הדעת בניכר, היכן שהרוע יכול להיות בסך הכול עוד טקס תרבותי בלתי מובן, והאסון עוד פך חברתי מקובל.

      לפריז נשמר מקום של כבוד בסיפוריו של קורטאסר. הוא מתענג ומתעכב על כול רחוב, על פסאז', על כול שדרה וכיכר, במיוחד בסיפור "שמיים אחרים" שעוסק בחיי הלילה הפריזאיים, והוא בו-בזמן מחווה אוהבת לעיר האורות ולסיפורי הבלש של אדגר אלן פו. אבל נוף מולדתו של קורטאסר הוא דרום-אמריקה והכתיבה שלו שזורה נימה פוליטית חריפה. הביקורת הפוליטית מפורשת בסיפורים האחרונים בקובץ, שמתרחשים על רקע משטרים דיקטטוריים. ב"גרפיטי" וב"סיוטים", למשל, השלטון שולח זרועות נוכחות-בכול וערטילאיות בה בעת. הן מקיפות את היומיום הצר של גיבורי הסיפורים – צייר הגרפיטי המאוהב והמשפחה שבתה נכנסת לקומה, בהתאמה – ומטלטלות אותו, כמעט בלי דעת. ואילו ב"אפוקליפסה בסולנטינמה" האוטוביוגרפי, קורטאסר כבר מוותר על הגנתו של פרוטגוניסט בדיוני ומתאר כיצד ביקור אופטימי למדי בניקרגואה מסייט את חייו שלו.

      אולם הפוליטי נוכח גם בסיפורים האחרים בקובץ, אלו שמתרכזים דווקא בסיפור אהבה או במשפחה, או בהלך בודד הסוקר את העיר. משום שלא רק זרות היא הלך-רוח הנכון להסתגל לכול משבר ולכול הרעה במצב. גם נתיניו של שלטון אלים ושרירותי לומדים להסכין עם גחמות ליבו של הריבון. גיבוריו של קורטאסר הם מעין נתינים של שלטון עריצות – יהיה זה הפרוניזם הארגנטינאי או מטאפיזיקה חסרת-פנים וזדונית. הם לעולם לא מערערים על גזר-דינם, או מבקשים להפוך מן היסוד את תנאי קיומם. ובכול זאת, קורטאסר מציע דרכם סוג של מרד. מדובר במרד זערורי, בניצחונות זמניים כמו קהילת הנוסעים שנוצרת ב"כביש הדרומי", או סופו הערמומי של "משלי חיות". וגם אהבה היא סוג של ניצחון, אם וכאשר קורטאסר מניח לה להתקיים.

      קורטאסר הוא פנקסן דקדקני וקפדן. המוזר והזר בסיפוריו הם תוצאה של עשרות ומאות פרטים טריוויאליים, יומיומיים – שורה מתוך שיר, שם של רחוב, שוליו של חלום – שמתקבצים לכדי תחושה חדה ורודפת של זרות. הקלות שבה הופך קורטאסר את הביתי ללא-ביתי, ל-unheimlich, הופכת את קריאת קובץ הסיפורים המצוין שלו לחוויה מטלטלת ומענגת, כמו להיזכר פתאום בסוד ישן ומלוכלך.

      "שמיים אחרים", מאת: חוליו קורטאסר (הוצאת הקיבוץ המאוחד)