איזו מוזיקה אתה שומע במהלך העבודה?
אני שומע בעיקר בוב דילן. חוץ מדילן אני אוהב גם את טום וייטס, ניל יאנג, הסמיתס, והאמת שאני פתוח לחלוטין לכל סוגי המוזיקה. יצא לי גם לעבוד כשברקע מתנגנת מוזיקה קלאסית או לחילופין טראנס, אבל יש משהו בדילן שפשוט תפס אותי מגיל צעיר. הוא תמיד מצליח להפתיע אותי, ומספק לי השראה ופתרונות לגבי שאלות שאני שואל את עצמי על העולם או על דרכים לחבר רעיונות. בעיני השירים שלו קוביסטים, הוא מצליח להכניס תמונת עולם שלמה מכמה זוויות שונות בתוך שיר אחד.
מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?
בתור ילד הייתי מכור לקולנוע. הייתי רואה סרטים בכמויות והכרתי את כל הסרטים שהיו בספריית הווידיאו השכונתית. בגיל ההתבגרות התחלתי לקרוא, ומאז אני קורא המון. הרבה פעמים אני יוצא מחוויית הקריאה עם רעיונות חדשים והשראה. הקריאה מספקת משהו שהצפייה בסרט לא מסוגלת לתת, אולי בגלל שבתור צופה אתה פסיבי לחלוטין. אי אפשר לקרוא ספר משעמם, אבל אפשר בקלות לראות סרט משעמם. אתה יוצא מחוויה כזאת מופסד. כשאתה קורא אתה מעורב. זה קשה, אבל התמורה גדולה יותר.
לאחרונה אני קורא הרבה צ'כוב כי יוצא לי לעצב עטיפות לספרים שלו שיצאו בהוצאת כרמל. האחרון בסדרה, "הנזיר השחור", הוא ספר מהמם שהשפיע עלי מאוד.
אנשים אומרים לי שהציורים שלי מזכירים משחקי מחשב. זאת לא הכוונה המקורית, אבל זו טענה לגיטימית, כיוון שבתור ילד שיחקתי בלי סוף במחשב ובמשחקי וידאו. הייתי מבלה יותר זמן במשחקי הווידיאו מאשר בבית-ספר, ועדיין יש לי חולשה למשחקים האלה. לדעתי הם גורמים לך לפתח קואורדינציה מטורפת. לילד שיש לו היום פלייסטיישן או X-BOX בבית יש קואורדינציית עין-מוח-יד טובה יותר מטייס קרב.
עוד בוואלה!
מפלצת בטון עם ייחוס מפוקפק
איזה אמנים ויצירות השפיעו עליך?
בשנתיים האחרונות ההשפעה הכי משמעותית באה משותפיי לקבוצת "ברבור". אני לומד מהם כל הזמן לא רק איך לחשוב על אמנות, אלא איך להיות בן-אדם טוב יותר שזה בסופו של דבר מתחבר ישירות לעשייה אמנותית.
האמנים האהובים עליי הם דיוויד הוקני, אנדי וורהול, דובופה, בסקייאט ופולקה. לאחרונה השפיעה עליי עבודה של ריצ'ארד סרה שראיתי בהמבורג, יציקות עופרת שאי אפשר להסביר אלא צריך פשוט לראות. עבודה שתופסת אותך בגרון ומכה אותך בבטן.
איזה נושא חברתי יכול להקים אותך מהכורסא לפעול?
קבוצת "ברבור" רואה בשינוי חברתי ופוליטי אחת מהמטרות שלה. אני לא אקטיביסט קיצוני אבל בשנתיים האחרונות אני יותר מודע למה שקורה במדינה, במידה רבה בזכות הפעילות שלי בקבוצה. אני מקווה שהצלחנו לגרום לעוד כמה אנשים לשנות קצת את החשיבה שלהם.
הנושא שהכי מטריד אותי הוא גדר ההפרדה. זה לא משהו טריוויאלי, אלא מפלצת בטון עם ייחוס מפוקפק. היא נכנסת לשורה ארוכה של חומות, גדרות וקווים היסטוריים שרירותיים שנמתחו ושסופם ליפול. הגדר הזאת מצטלמת ממש טוב. בארץ כמעט ולא רואים צילומים שלה (בטלוויזיה, בעיתונים ובאתרי האינטרנט דוברי העברית), אך למרות זאת היא עוד תהפוך לסמל עבור הדיכוי ברחבי העולם.
כוסית של בורבון בריפרבאן
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
אני גר ברחוב בן-עטר בתל-אביב שנמצא בין רחוב פלורנטין לסלמה. סלמה הוא חור התחת של תל-אביב, או לפחות מתחרה על התואר הזה עם רחוב נווה-שאנן. סלמה הוא טרגדיה, וכמו בטרגדיה הסוף הוא החלק הכי נורא. במקרה של סלמה הסוף הזה הוא התחנה המרכזית החדשה.
יש באזור הזה משהו מטורף באוויר, אווירה של הוללות ונרקומנים שמסתובבים בחבורות כמו להקות כלבי רחוב. אחד מהמראות שהשפיעו עליי היה נרקומן שהלך ברחוב ופתאום נפל ,התחיל לזחול על ארבע וליילל. אתה מקבל כל יום תזכורת כמה נמוך אפשר ליפול. זה עוזר לך למקם את עצמך, גורם לך להיות דרוך וערני, אבל לפעמים זה גם קצת מעייף, המראות באמת קשים והלב נקרע...
מהם הרגלי הגלישה שלך?
החיים לפני האינטרנט משולים לחיים לפני הטלפון. אני לא יכול לדמיין איך הייתי חי את החיים שלי או עושה חצי מהדברים שאני עושה לולא האינטרנט. אין הרבה לינקים קבועים שאני פוקד. אני קורא את האתר של הארץ מידי פעם, וכתבות על אמנות באתר הגרדיאן הבריטי. לאחרונה גם גיליתי אתר של רדיו אמנות און ליין.
מה הרינגטון שלך?
צלצול טלפון רגיל.
למי היית מכניס מכות?
אני נגד אלימות.
את מי היית מזמין לדרינק על חשבונך?
הייתי מזמין את טום וייטס לכוסית של בורבון בריפרבאן, רחוב בדאון טאון המבורג שמאוד מזכיר את אלנבי. יש בו הרבה חנויות סקס ובארים סליזיים. לטום וויטס יש שיר בשם הזה, ולאחרונה גיליתי שהוא התגורר שם בעבר.
מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?
כל מי שאני הכי רוצה שיראה את התערוכה כבר ראה אותה או שיראה אותה בקרוב ברבורים, קולגות, חברים ומשפחה. מעבר לזה הייתי רוצה שכל מי שגנבתי ממנו יראה אותה.
יש הרבה אנשים שהייתי שמח אם יגיעו, אבל אני לא בטוח אם יהיה להם מה להגיד או שזה יעניין אותם בכלל. אולי דיוויד הוקני, גם כי אני מאוד אוהב את העבודות שלו וגם כי הוא נראה כמו אחד שכיף לדבר איתו ושיש לו משהו מעניין להגיד על כל דבר.
עוד בוואלה!
עוד בוואלה!
תיק עיתונות:
בהשוואה לתכנית הטלוויזיה בעלת השם הדומה, גלרית "ברבור" מייצגת את ההיפך המוחלט מריאליטי המשתלט על כל הפגמים החיצוניים, ויוצר מראה של יופי טיפוסי אך מלאכותי. הגלריה, שהוקמה בשנת 2005 על-ידי חברי קבוצת ברבור, בוגרים טריים של בתי ספר לאמנות בירושליים, מנסה לחמוק מה"שוק" של עולם האמנות הקאנוני, ובין היתר, מהאופנות והטרנדים שלו. זה מתחיל ממיקומה בשכונת נחלאות בירושלים במבנה ששימש בעבר כגן ילדים, הרחק מההתרחשות האמנותית המסחרית אך קרוב ללב הבצלאלי, וממשיך בליין-אפ האירועים האלטרנטיביים שהיא מציעה, ביניהם ערבי הקראות שירה והקרנות סרטים, הרצאות בנושאים חברתיים ופוליטיים, ומפגשים עם אמנים מהארץ ומחו"ל, כל זאת ללא מטרת רווח.
אתר ההקבוצה הבלוגי, המוגדר על ידי חבריה כיומן אינטרנט אישי וציבורי, מצהיר על מטרתם "לבחון את שאלת המקום של אמנים ואמנות בחברה וקהילה", לייצר דיאלוג עם כל מי שמוכן לקחת חלק במיזם, ולתת במה לאמנים שלא עברו "חשיפת יתר" בלשון המעטה. רצונם לספק במת תצוגה לאמנים מחוץ לקבוצה מרשים אף יותר, לאור הציפיה שבוגרי אקדמיות לאמנות ישתוקקו למקום שיציג את עבודותיהם. אלא שרק עכשיו, כשנה לאחר פתיחת הגלריה, מוצגת בה לראשונה תערוכת יחיד של אחד ממקימיה - ינאי סגל.
סגל (29) סיים את לימודיו בצלאל ב-2004, והציג מאז במספר תערוכות קבוצתיות. בתערוכה הנוכחית הוא מציג סדרת ציורים בשמן ואקריליק, וסדרת רישומים. את התערוכה הוא רואה כסיכומו של תהליך שעבר בשנתיים האחרונות, בנסיון למצוא את המרכז שלו. "זה היה נסיון להבין מה חשוב לי בחיים ומה חשוב לי להעביר בעבודות שלי" הוא מסביר. העבודות הן ברובן ציורי נוף, שהוא לדבריו של סגל נוף פנימי, מדומיין, האמור לשקף יותר מכל את החיפוש הפנימי והשאיפה התמידית לשלמות.
את תהליך העבודה שלו הוא רואה כמאבק בין האינטואיטיבי לאינטלקטאולי, אך האינטואיציה מנצחת. "אני חושב שהאינטלקט מלא עכבות, וזה תפקידו. הוא עוזר להשתלב בחברה, לתפקד בה, שומר ומגן. אני חושב שיש משהו בתהליך היצירתי שהוא בהכרח לא רציונאלי, ושלא ניתן לממש אותו בלי להסתכן. האינטלקט תמיד מייעץ לך לא לעשות בעיות ולהתנהג בצורה "בוגרת". הכוח הנגדי תמיד ידחוף אותך להתבלט, לעשות שטויות ולנסות דברים חדשים. אני משתמש גם באינטלקט, והרבה, אבל אני לא בצד שלו. מבחינתי האינטלקט דואג לעצמו, הוא מייצג את העולם ואת סדר הדברים הקיים ולכן יש לו לובי מספיק חזק. לעומתו האינטואיציה מגיעה במידה רבה מהחוויות המעצבות שלי ומהילדות שלי והיא צריכה את כל האמונה וכל התמיכה כדי לעמוד מול השכל הישר ולא להיכנע".