דאנסאירופה

ברשותכם, בואו ניזרק למים העמוקים והמלוכלכים של הלוך נס הטלוויזיוני, שם על פי האגדה יושבת המפלצת. ערוץ 10 כבר חטף קנס על המייקינג-אוף הפרסומי של 'פוקס' דאשתקד וערוץ 2 חטא בזה שוב השנה, והנה נוצר סרט דוקומנטרי שמהווה פרומו מייגע, משעמם, נטול כישרון וחסר הצדקה ל'נולד לרקוד' תחת מסווה לא ממש מוצלח של דוקו-סלב על הזוכה אור כחלון.

בחישוב מהיר: 15 דקות תהילה כפול 3, יוצא שלושת רבעי שעה של יחסי ציבור. הבעיה מתחילה – ותמיד יש בעיות, מה לעשות? – בשם של הסרט. ברור שאין שום בעיה עם ההומאז' של "בין חדרה למדריד" לחיים ("בין כרכור לסינגפור") הכט, אבל בחייאת ראבאק – סיפורו של אור כחלון? גיב מי א-ברייק דאנס. ילד בן 18 – חמוד ככל שיהיה – שקורות חייו מסתכמים בשלוש שורות כולל השורה של הת.ז, לא יכול לקבל סרט שלם על חייו ופועלו, גם בעולם הרדוד של הדוקו-סלב, שהתחיל בערוץ הבידור הישראלי (החוגג שנה לקיומו, אגב) ולא ייגמר לעולם.

למי שלא מכיר, עולם הדוקו-סלב מציג בדרך כלל כוכב אינסטנט (בשביל ההגינות אציין שיש פה ושם גם כוכבים אמיתיים) שהוציא סינגל וחצי וכיכב בטלנובלה ובפרסומת לבמבה אדומה. הדוקו-סלב ערוך כמו טקס סיום של חטיבות ביניים – ארוך, משעמם וחנפני. האנשים שמדברים עליו הם בני משפחה, חברים ועיתונאים לקקנים.

אם היה כאן סיפור אמיתי, עם כאב, סבל ותהליך מסורבל, עוד היינו יכולים לקבל את אור כחלון ל-45 דקות סוחטות דמעות וקורעות לב, אבל סיפור חייו משעמם – אבא, אמא, סבתא, מחול, הצלחה מיידית בגיל צעיר ותודה לריאליטי שהביאני עד הלום. צר לי, להגיע בגיל 14 ברכבת מחדרה לתל-אביב זו עובדה שמתקשה לעניין את הביצה השמאלית. וצר לי, אבל להחזיר את הגלגל אחורה כדי לבצע תרגיל שלא ממש הצליח באחת התוכניות זו אמירה שהייתה ראויה לקפוץ מרצפת חדר העריכה אל המסך רק אם סדאם חוסיין היה טוען אותה במשפטו.

מספיק להאזין לדבריו של עידו תדמור, ששפט בעונה הראשונה של 'נולד לרקוד' ומזוהה עם 'טדי הפקות' היוצרים, כדי להבין שבשורה לעולם המחול לא תצא מכאן אם אחד המובילים והמוכשרים שבתחום סוגד לתוכנית בלי נימה אפילו דקה של ביקורת, בניגוד לרוב הקולגות שלו. הרי אור כחלון לעולם לא היה יוצא לאור אם לא היה בחור שעובר מסך ורונה לי לא הייתה שוחה בתעשייה כמו רקיק בים אם לא הייתה כוסית.

אם על חטאי ערוץ הבידור עוד אפשר להבליג מהסיבה הפשוטה שערוץ הבידור לא אמור להיות עמוק ומשמעותי בראי ההיסטוריה, הסרט של אור כחלון הוא עלבון לאינטליגנציה, בוז לז'אנר המחול וטינופת טלוויזיונית. יש זכות קיום לבידור בארץ, אבל אין הצדקה לדוקומנטרי על סלבס שלא הרסו זוג נעליים בדרך הקצרה בין הבראסרי לקנטינה.

"בין חדרה למדריד", ערוץ 2, יום ו', 22:45