תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון,
ולא שמעתי אהוד בנאי.
התעוררתי שטוף זיעה.

****

ציור שהיה מוכן כבר קודם נשלף מתיקייה; הוא לא נעשה במיוחד, אבל כש"זה-זה" הוא "זה", שאר הציורים מוכנסים חזרה לתיקיות.

סיטואציות מחכות בתיקיות זה התאמה בלי פסקול. ציורים שמושארים בתיקיות, מרכלים על ציור אחר- זה גם דבר אנושי.

****

ו' החיבור.
ספק פרצוף ספק גולגולת מגן על עצמו מפני האחר, מפני הקבוצה; מסגרת שחורה של כתם דיו שמשוך בפעם אחת משמשת גדר.
ספק פרצוף ספק גולגולת מנסה לקלוט ולהיקלט וזה לא קל; יש לו פתח משלו, יש איך להגיע אליו - זה רק מלמטה ליד הסנטר, לא כמו אצל כולם.
והפליט.
עין ימין פעורה, מתבוננת, רוצה להיכנס, צמאה לקבלה אך בו בזמן מופתעת. עין שמאל שפוכה בדיו שחור, מוכת ניסיון; פליטים שורדים ומתבוננים בו בזמן. על עצמם כפליטים ועל מגדירי העצמם.

****

והקונפליקט.
בעל חנות התקליטים בשדה התעופה של אדיס-אבבה מסרב להסיר את השלט "עדיין רלוונטי" ששם מעל לתקליט הנ"ל; מחד, צמא הוא לחוסר רלוונטיות עתידי לגבי השיר "עבודה שחורה", מנגד יעלם הוא כ"פליט", אם וכאשר. סוף שנת 2006 והוא עדיין עומד בפתח חנותו, מחכה לדיווחי העוברים והשבים החוזרים מציון. הם מעדכנים אותו שדבר לא השתנה; כתבת אולפן שוב הופיעה בנושא זה בשישי האחרון (זה עשרים שנה). הוא נשם לרווחה, מירק את השלט, ובאותו הזמן התאכזב.

****

קניון איילון.
הברז ההוא שכביכול עומד באוויר (המים זורמים דרך צינור שקוף ומסתירים אותו) כבר לא מפתיע, הילדה האתיופית שבקליפ כבר לא זרה על רקע ה"כרך הקניוני" שבמאי הקליפ רצה להעביר, רק הפליטים של הקליפ צלחו את רוח הזמן; אלפנט, סמטנה, ז'אן ג'אק, נעם הלוי, ואהוד עדיין זרים לתמונה. עשרים שנה (בימים אלה) לקניון איילון, זה גם סוג של עגל זהב.
עטיפת נגנים.
כמו אותו "זה-זה" של התאמת העטיפה לתקליט, כך גם הפליטים- כל אחד "זה-זה", כל אחד הוא פליט שמחבר תמונה שלמה.
עיר מקלט נמצאה.

****

6.12.1987, ובבית לסין הופעה מקוצרת, המשטרה בדרך.
אהוד: בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון.
אלפנט: למה עשית את זה?
אהוד: ולא הכנתי שיעורים.
אלפנט: טוב מאוד.

****

לך אלפנט (1).
צעקה של שחרור סוס לסולו של גיטריסט, עדיין מהדהדת כל פעם מחדש; הזמר והגיטריסט יוצאים לסולו משותף, ספק תחרותי, ספק דיאלוגי. "אלפנט יודע להביא אותה", אמר הזמר אחרי שנים בראיון טלוויזיוני. בינתיים, באותו שיר, ז'אן ז'אק לא נגע במצילות; הוא לא צריך להדגיש מעברים.
ממשיך לנסוע.
אהוד בנאי, ממשיך לנסוע כבר עשרים שנה. "אין משהו מתאים יותר מהעטיפה הזאת", הייתה ההרגשה בזמן בחירת העטיפה כאשר הזמר הסתכל עליה.
היום, עשרים שנה אחרי, מפה מצורפת באוסף ההופעה החיה החדש שהוציא, לפרקים גם העטיפה של הראשון, נראה כמו מפת גיאוגרפיה עם יחס של 1:200, אין משהו מתאים מזה להראות התחלה. אומנם בדיעבד, אבל לפעמים גם בדיעבדים צריכים לשרוד את הזמן.


עטיפה: איתן פימנטל (ותודה על שיתוף הפעולה)

אהוד בנאי והפליטים, 1987

----- ----- -----

(1) הלך בסוף.