וידוי: הייתי בתו של חיים הכט

אלוהים עדי שאני מתעב את הריפרורים בנוסח: "הסרט הזה הוא X פוגש את Y". אבל יש פואנטה. אז לצורך העניין, "ליטל מיס סאנשיין" (נשמע הרבה יותר טוב מ"מיס סאנשיין הקטנה") הזכיר לי מפגש של "משפחת טננבאום" של ווס אנדרסון עם סרטי "חופשה נעימה" של הרולד ראמיס ואיימי הקרלינג. מלבד התובנה שמדובר כאן בקומדיית אינדי על משפחה לא מתפקדת, או סרט אנסמבל שהמערכה המרכזית שלו מבוססת על ה"Road trip" הידוע, כדאי לציין את ההשוואה הנ"ל כסמן האיכות של "ליטל מיס סאנשיין". כן, מדובר באחלה סרט. יש לו תסריט מנצח, הוא מצחיק, מקורי ומגניב מפה ועד קליפורניה. אבל אין בו הרבה עומק או איכות יוצאת דופן.

וכל ההקדמה הזאת שבה הוטרחתם, היא כדי להתבכיין על המקרה הקלאסי שבו נעשה איזשהו אובר-הייפ לפני יציאת סרט. ונכון, מדובר לא רק באחד מהלהיטים הגדולים של פסטיבל סאנדנס האחרון, אלא גם בסנסציה קופתית מטורפת - סרט אינדי בתקציב של 8 מיליון דולר, עם הכנסות של כ-70 מ' עד כה.

ואלרי פאריס וג'ונתן דייטון (פיצ'ר ראשון לשניהם) אספו קאסט נוצץ ורחב – לפחות במונחי אינדי – לתסריט המבריק של מייקל ארנדט (פיצ'ר ראשון גם לו). משפחת הובר היא מאותן משפחות המעמד הבינוני-נמוך, שהכל דפוק אצלן עד העצם. האב (גרג קיניר) מנסה למכור תכנית "קואצ'ינג" עלובה, ובינתיים מיישם אותה – ללא הצלחה – רק בתחומי ביתו הרעוע; האם (טוני קולט) מטפחת כנות מעל הכל; אחיה (סטיב קארל) הוא מרצה לספרות, הומו מתוסכל, שניסה להתאבד וטורח בכל הזדמנות לציין שהוא המומחה מספר 1 למרסל פרוסט; הסבא (אלן ארקין) הוא זקן נרקומן ובהמי (אך גם חינני), עם פה מטונף ופאוץ' מלא בהרואין; הבן (פול דאנו) הוא טינאייג'ר אומלל, שגזר על עצמו שתיקה ובינתיים מנסה לטפח שרירים על זרועותיו הגפרוריות הלבנבנות; והילדה אוליב, בת ה-7 (אביגייל ברסלין, סוג של שירלי טמפל בגירסה וייט-טראשית) חולמת על תחרויות יופי.

באמצע חוסר-התפקוד החינני הזה, מתגייסת כל המשפחה לנסיעה לקליפורניה, לתחרות "ליטל מיס סאנשיין", שתכתיר את הילדה הכי חמודה וגו'. סיכוייה של אוליב אבודים מראש, אך הם עומדים מאחוריה, איש-איש בדרכו. את הדרך מניו מקסיקו לקליפורניה הם עושים בפולקסוואגן גדולה ומקרטעת, אולי הכוכבת השביעית של הסרט.

"ליטל מיס סאנשיין" היא מאותן קומדיות קיצוניות, שדרך הגועל, הסחי והמוזרות, מצליחות לגעת בלב. לכתוב ולביים סרט מסע, שמושתת גם על אנסמבל שכל דמויותיו מדויקות ומאופיינות באופן מבריק, זו משימה גדולה גם לבמאים וכותבים מנוסים. כך שכדאי מאוד לשים לב לשלושה האלה, פאריס, דייטון וארנדט. ללא ספק, השמש שלהם תזרח שוב.