זעיר לפיד

תמיר והלהקה פחות 25 קילו מסיימים את טראק הסקסופון. הנה המאמי של המדינה באולפן. הנה המאמי על הכסא מול יאיר. עוד מעט יתחיל העימות הטלוויזיוני הנוקב בין המראיין של המדינה למאמי של המדינה. יאיר שואל את המאמי אם נצחנו או הפסדנו במלחמה. התשובה היא א' או ב', אבל העיתונאי הקטן לפיד מקבל גם ג' כתשובה. דן חלוץ, המאמי הלאומי – בעברית רהוטה, כובע צה"לי תקין, שני פלאפלים וחרב והופעה מצודדת – יסבן את הגב של יאיר, במקומות שאפילו המנחה עצמו לא חלם שיגיע אליהם, עיתונאי קטן שכמותו. בית ספר ללוחמה בנון-מרואיין מביא לניצחון חיל האוויר על זרוע מכוני הכושר של לובש השחורים. פצצת א-טומי קטלנית. אפס שאלות ואפס תשובות. אה, כן, היה רגע אחד של זום-אין לעבר פני הרמטכ"ל כדי לעשות בו מעשה מופז, אבל חלוץ לא בכה. כך בדיוק החל מסע הכומתה של עונתה החדשה של 'יאיר לפיד'.

ואז הופיעה נינט. מהו ישראלי בעיניי? נינט. נערת הפוסטר האולטימטיבית נכנסת בתספורת קוקינט חדשה, לוקחת מיקרופון, מקיאה את כל מה שבלעה (בעיקר מרורים של עיתונאים) ומתפנה לירות לכל עבר. בראיון טלוויזיוני ראשון שלה, נינט ניסתה להיות צינית ("מה יותר חשוב – ילדה ענייה בקרית גת או נינט מעמיסה ספה?"), אבל שכחה שכולם זוכרים שמדובר בפלקט וגם טרחה לשתוק בין המילים לפרק זמן שהוא נצח במושגים של LIVE, כדי להזכיר את העובדה הזו שוב. היום נינט נמצאת בתקופה של "תעשי ותלכי, תלמדי ותראי איך ברגע כובשים ת'עולם, תצרחי, תשתקי" (מתוך "היא יודעת" מאת נינט). ובעיקר תשתקי, בכל הנוגע להתנהלות הכסאח שלה כלפי התקשורת, שהפכה אותה למלכה הבלתי מעורערת של עולם הבידור. זה לא הזמן לנסות ללמד את התקשורת שיעור בתקשורת. וכאן מגיע העיתונאי הקטן הזה כדי לחרב לנינט את הצ'אנס האחרון להפוך מפינוקיו לילד אמיתי.

נינט הייתה יכולה להיות קונצנזוס חיובי אחרי ראיון לטלוויזיה, אם רק הייתה נקלעת לאולפן בו יש סיכוי אמיתי לשיחה מלב אל לב. שאלה קשה הייתה מובילה להתפרצות, אולי אפילו דמעה, אולי מונולוג "אני מאשימה" ואולי אפילו שיתוף לאומי במחשבות על המוות. אבל יאיר לפיד, עיתונאי קטן שכמותו, דרדר את המאורע המשמח למחוזות קטנוניים ונודניקים של לקקנות בלתי נלאית ועיסוק צהוב כהה תחת הכותרת "אני לא רכילאי". פחחחח. ואז הגיעה מסחטת הדמעות, השפן האחרון שלפיד הוציא מהכובע כדי להביא את הרייטינג לשיאים חדשים. אין דרך אחרת להסביר את העיסוק בילדה חולת הסרטן, שנינט הקדישה לה את הדיסק. וכך במקום להתעסק נטו במרואיינת השנויה במחלוקת – בצורה עמוקה, כפי שעיתונאי גדול היה עושה – לפיד החליט לרדת הכי נמוך שאפשר כדי להוכיח אחת ולתמיד כמה הוא עיתונאי קטן.