הסופר יורם קניוק הלך היום (שבת) לעולמו בבית החולים איכילוב בתל אביב כשהוא בן 83, זאת לאחר תקופה ארוכה בה נלחם במחלת הסרטן. משפחתו מסרה כי תרם את גופתו למדע על פי דרישתו וכפי שהצהיר לא מעט פעמים לפני מותו. קניוק כתב שורה ארוכה של רומנים שהפכו קאנוניים בתרבות הישראלית, ביניהם "אדם בן כלב", "סוסעץ" ו"היהודי האחרון".
מיוחד: הטקסט האחרון של יורם קניוק
"ביקר את ישראל אך אהב אותה": אמנים, יוצרים ופוליטיקאים מגיבים למותו של קניוק
מהפכן אמנותי, מהפכן כאדם: פרידה מיורם קניוק
קניוק, ששירת בנעוריו בפלמ"ח, התייחס לתקופה זו בסיפורו "עיטים" ובספר "תש"ח" שגם זיכה באותו בפרס ספיר לשנת 2013. נוסף לפעילותו הספרותית, קניוק עסק גם בציור. ספרו האחרון, "בא בימים", יצא מוקדם יותר השנה ועסק בפרידה מהחיים והשלמה עם המוות.
לאורך שנות יצירתו זכה קניוק בשורה של פרסים ואותות, בהם פרס נשיא המדינה לספרות, פרס ביאליק, אות יקיר העיר תל אביב וקצין מסדר האמנויות והספרות של צרפת. בשבועות האחרונים כתב קניוק בבלוג שפתח, בו עסק בחייו האישיים לצד פובליציסטיקה.
נפרד מהחיים: ביקורת על ספרו האחרון של קניוק
ספר של קניוק בדרך להפוך לסדרה בארצות הברית
בפוסט שפרסם ביום שבת ה-30 במרץ תחת הכותרת "יומן הליכתי אל סופי", התייחס קניוק אל מותו המתקרב. "מעניין אותי הצעד הזה לקראת מותי שאינו טרגדיה גדולה, כתב קניוק בפוסט. "'לא בעתי'" כבר לא אמות, אבל הדרך שנהייתה עכשיו נחושה יותר מעניקה לי חופש לחשוב על מי שהייתי ומה שלא היה ומה שכן היה ואיך גומרים חיים במהירות כה רבה".
בפוסט התייחס קניוק לסרטן מוח העצם ממנו סבל, ולסיכויים הנמוכים להחלים בגילו: "זהו סרטן מסתורי. מעט ידוע עליו. תרופות לא היו מלבד השתלת מוח עצם הטובה לצעירים. זקנים כמוני אין להם סיכוי. אבל פרופסור מיטלמן באיכילוב עבד על טיפול שהוא כמובן ניסיוני שיכול היה להאריך את חיי. הרווחתי שבעה חודשים. הערכים נהיו טובים. ואז לפני כמה שבועות חלה ירידה הגוברת והולכת. אם יימצא עוד ניסוי אפשרי אפשר שאחיה מעט יותר, בלעדיו הרבה סיכוי אין לי".
"כך שאני יושב עכשיו וכותב בצער מסוים ובתחושה לא הכי טובה שזמני מגיע. אלך דומה בקרוב. איך זה יהיה אינני יודע", המשיך קניוק, והסביר שאיננו מעוניין להיקבר. "אני תרמתי את גופתי למדע. ינתחו אותי רופאים צעירים. אחרי כן אני רוצה שישרפו את גופתי. אין לי שום רצון השאיר מאחורי אבק עצמות שיימג וייעלם ואני רוצה את אפרי בבקבוק או אם ירצו בני משפחתי, ואפרי יפוזר באיזה מקום ואפנה מקום למישהו אחר לחיות. כולנו שרשרת. אחד הולך ואחד בא. במקרא העברים לא התעסקו במה קורה אחרי המוות. גם בתקופת המשנה קברו לשנה,הוציאו את העצמות, הכניסו רבות מהן לסרקופג או זרקו, כשמתים לא נשאר דבר".
"מוזר לי להיות כה רחוק מהחיים שחשבתי שעוד יהיו לי", הוסיף קניוק, ותיאר את אכזבתו מישראל. "לפיד יש עתיד לא יש עבר שלא יהיה לו עתיד. המדינה ששתתפתי בהקמתה נסתיימה מזמן.היא מגוכחת. קההה. אפלה. חולה. ולא תחזיק מעמד. פעם חשבנו שיהיה זה אחרת".