מכל השירים באלבום עם הבננה של הוולווט אנרדראונד וניקו - והוא הרי שנא את זה שזכרו לו בעיקר אותו - אהב לו ריד המנוח, האנטיפת האלכוהוליסט הגדול של הרוקנ'רול, את "I'll Be Your Mirror", שהוא עצמו כתב וניקו שרה במקור. בשיר החיבוק המקסים הזה, הפשוט, ריד אמר את המילים הנדיבות ביותר שהיו לו לומר, לעצמו ולאחרים, כאלה שהתוו את הדרך שלו תמיד: "קשה לי להאמין שאתה לא מכיר את היופי שהוא אתה, אבל אם אתה לא - תן לי להיות העיניים שלך, יד בחשיכה שלך, שלא תפחד. אני אהיה המראה שלך".
לו ריד הלך לעולמו - סיקור מיוחד
על קסם ועל אובדן: נעם רותם נפרד מלו ריד
השירים הגדולים של לו ריד
עולם התרבות נפרד מלו ריד
לו ריד לא שם על הקהל בסינרמה, אבל מותר לו
כל חייו היה לו ריד מוקף באנשים דחויים, חריגים, וכמובן היה כזה בעצמו. זה מה שאפשר לו לאהוב אותם כל כך. אולי זה היה השוק החשמלי שקיבל במטרה "לרפא אותו מנטיות מיניות חריגות", אולי הקרקס הצבעוני של הפאקטורי ואנדי וורהול, אולי סתם טרנסקסואלים נרקומנים אקראיים שפגש בחיפוש לילי אחרי עוד משקה - לא בטוח מה, אבל הסביבה שבה הוא גדל כאמן הפכה אותו להיות כועס ועדין, אלים ומלא חמלה, מרושע ואכזר שמכה אותך עם פרח, כותב שירים מבריק שבמילים פשוטות דוקר בנקודה הכי כאובה בבטן. את המילים המופלאות הוא שר בקול המנוסר שנשאר לו מהעישון, ולא היו כנות מהן בניו יורק מעולם.
לא יעזור לו, לריד, אבל יזכרו לו תמיד קודם כל את מחתרת הקטיפה שהנהיג, הלהקה שגילתה לעולם את הרעיון שמוזיקה פופולרית ואמנות גבוהה יכולות לפגוש אחת את השנייה, והכל לאור חזונם של כמה סטודנטים שחצנים ופטרון אמנותי מופרע אחד. זה לא רק האלבום המושלם ההוא עם הבננה וניקו המסכנה שמתה בדיוק לפני 25 שנה ועוד עם ג'ון קייל המבריק, אלא ארבעה אלבומים (ועוד אחד בלי ריד) שלימדו את העולם לחשוב אחרת על מוזיקת רוק אינטלקטואלית, רעיונית, אוונגארדית. אומרים שלא הרבה אנשים קנו את האלבומים האלה בזמן אמת, אבל שכל מי שעשה את זה הקים להקה אחר כך. תשאלו גם את דיוויד בואי איך זה שינה לו את החיים. גם אם ריד ניסה כל חייו להתחמק מהתווית הזאת - וולווט אנדרגראונד תישאר המזכרת האהובה ביותר שלו על עולם המוזיקה, לטוב ולרע.
ולא שלא היו שיאים לקריירת הסולו המופלאה שלו: "Transformer", האלבום השני והיהלום בין אלבומי הסולו שלו, זה שכולל שירים נדירים כמו "Walk on the Wild Side", "Satellite of Love" וכמובן "Perfect Day" המושלם שבשיריו, ושבו דיוויד בואי החזיר לאמן שהעריץ מעט כישרון משלו; "Berlin" הקודר והקונספטואלי, אוסף שירים מנוכר על החיים בתחתית של התחתית של הבירה הגרמנית; "Magic and Loss" המתאבל - ועוד הרבה אחרים. לא מעט פעמים הוא בחר ללכת נגד המבקרים והקהל ולמעשה כולם ברגע שנמאס לו, ובכל זאת, לא הרבה זמן אחר כך חזר עם אוסף שירים נצחי חדש.
40 שנה ל"Transformer" של לו ריד: כאב, סמים, גאולה
המוזיקה של ריד נחשבת לקודרת, מדכדכת, אבל מסתתרות בה כמויות אהבה אינסופיות. יש אנשים שזכו במתת-אל לאסוף רסיסי חיים מזוהמים לתוך משפטים פשוטים ומלאי קסם - זה בדיוק לו ריד, לגמרי הוא. איש לא כתב לפניו שיר פופ על מיניות אחרת, על סאדו-מאזו, על טרנסג'נדרים, על אנשים שלא מפחדים מהמוות, על מנות של סם שלא מסתתרות בשמיים מלאי יהלומים - לא ככה, לא כמוהו. דווקא האיש הזה, המשורר ואיש הספר, האינטלקטואל האליטיסט, נתן קול לשוליים הכי דחויים שהסתובבו בצדדים הפחות פרחוניים של הסיקסטיז והסבנטיז. זה אחד הדברים שעשו אותו לאחד הכותבים הגדולים ביותר של דורו.
האמת היא שזה די נס שלו ריד מת רק בגיל 71. האיש שאהבתו לשתייה ואהבתו לסמים התחרו זו בזו על הבכורה חי תמיד על הצד הפרוע, וזה היה רק עניין של זמן עד שחרבו של דמוקלס, זו שהיטיב כל כך לתאר בשיר ההוא, תיפול על ראשו בפעם האחרונה. להתראות לו ריד, מי ייתן ולווינים של אהבה ילוו אותך בדרכך האחרונה אל עולם פחות מנוכר. כמה חברים שלך כבר מחכים לך שם למשקה טוב של ערב.