רימון
"21", אלבומה השני של אדל, ניצב בראש המצעד האמריקני השבוע עם מכירות של 520,000 עותקים אחרי שבועיים בלבד. באנגליה הוא צפוי לסגור ביום ראשון הקרוב שבוע שביעי ברציפות בראש מצעד האלבומים, עם מכירות פנומנליות של יותר ממיליון עותקים ברבע הראשון והאיטי להחריד של השנה - הישג שובר-שיא בתעשיית המוזיקה הבריטית. גם בטבלת הסינגלים הבריטית אדל שולטת ללא מיצרים עם שני להיטים - "Rolling In The Deep" ו-"Someone Like You" שלא רואים ממטר.
אף אחד לא יכול על אדל כרגע העולם כולו מאוהב בה, בקול הגדול שלה ובמוזיקה החלבית שלה. ג'סי ג'יי וקלייר מגוויר, שתי הבטחות גדולות שניסו את כוחן במצעד השבוע, נרמסו תחת כוח האדולט-קונטמפררי של אדל, למרות שהן בעצמן אמניות מיינסטרים. אדל היא היוצרת המצליחה של השנה ולמרות שאין ספק שהיא עדיפה בכל רגע נתון על פני גאגא, קייטי פרי או בריטני, יש משהו מדכא בעובדה שבסופו של דבר עוד בוגרת רימון כבשה את העולם.
אל תפספס
ספינינג
אדל עדיפה על בריטני - בהנחה שמישהו יצליח לזהות את בריטני בסינגל החדש שלה, "Till the World Ends". זאת בריטני? או שאולי זה דיוויד גואטה? ואולי קלי רולנד? או שמא ארמין ואן ביורן? זה בכלל משנה? לא, זה לא, כי הכל במילא נשמע אותו דבר. אבל אם מתעקשים אז כן, זו בריטני בשיר חדש שכתבה לה קישה. דיל פחות אלגנטי מזה לא תמצאו בכל המצעד.
"Till the World Ends" הוא הסינגל השני שמשחררת בריטני מתוך אלבומה "פאם פאטאל" שיוצא ב-28 בחודש. הוא לא טראשי כקודמו, "Hold It Against Me", אבל רק בגלל שהוא הרבה יותר טראשי ממנו: הפזמון שלו נשמע כמו גירסה עדכנית של זומבי ניישן. זו לא מחמאה, אבל עבור בריטני ההתפלשות בטינופת הזו עשויה להתגלות כצעד מבריק. מאחר ואפילו מעריציה האדוקים ביותר כבר לא יטענו שסטייל או תחכום הם המרכיבים העיקריים באישיותה, הרי ששיעורי ספינינג ורחבות ריקודים נלוזות הן בדיוק המקום שבו היא תמצא את עצמה ואוהביה ימצאו אותה.
אל תפספס
הערס היפה
אם כבר לשקוע בביטים אלקטרוניים שמתאימים למצעדים אז עדיף לעשות זאת עם Breakage, יוצר דראם אנ' בייס מוכר שחתום ב"דיגיטל סאונדבוי", הלייבל של Shy FX, ושעושה את צעדי הקרוס-אובר שלו ממש עכשיו עם הסינגל "Fighting Fire", שמבוצע יחד עם ג'ס מילס. "Fighting Fire" הוא קטע מועדונים שנע על הגבול שבין הערסי ליפה ומצטרף בכך לסינגלים של מגנטיק מן וקייטי בי בניסיון להפוך את המצעד הבריטי לכזה שמעכל בקלות ביטים כבדים.
עד כה זה דווקא די הצליח - מגנטיק וקייטי חדרו שניהם לטופ 10, אבל ברייקג', למרות פמפום ברדיו, נכנס השבוע רק למקום ה-34 בבריטניה. יתכן שהקהל מאס בסגנון הזה והוא מוכן לטרנד הבא, ויתכן גם שחדירתו של הדאבסטפ לסינגלים סופר מסחריים, כמו הסינגל הקודם של בריטני, חיסל את הקוליות שלו. ואולי "Fighting Fire" הוא פשוט לא שיר מספיק טוב. כך או כך או כך, הוא עדיף על עוד נאמבר וואן של אדל.
אל תפספס
גרוהלינג
טרנדים באים וטרנדים הולכים, אבל הפוו פייטרז פה תמיד. "Rope", סינגל בכורה מתוך אלבום חדש שלהם שייצא באפריל וייקרא "Wasting Light", רק יצא בתחילת מרץ וכבר ניצב בראש מצעד שירי הרוק האמריקאי. המצעד לא טועה: "Rope" הוא כל מה שצריך משיר של הפו פייטרז: הוא מוצף בגיטרות יפיפיות ויש בו מלודיה סוחטת וטקסט סוחט לא פחות, וכמובן הופעה עוצמתית של דייב גרוהל.
בוץ' ויג, שהפיק את האלבום החדש (ואת "Nevermind" של נירוונה עם גרוהל כמובן), סיפר בראיון שנערך בינואר שהפו פייטרז רצו להישמע "ראשוניים" באלבום הזה. בניגוד ללהקות אחרות, הפו פייטרז לא מזיינים את השכל ו"ראשוניים" משמעותו שאת האלבום הזה הם הקליטו במוסך של גרוהל על טייפ רב ערוצי אנלוגי. מחשב לא נכנס לתהליך שלהם עד שלב הפוסט-מאסטרינג. את דייב גרוהל לא מתקנים עם אוטו טיון. האלבום החדש יכיל שיר של הפו פייטרז עם קריסט נובוסליק מנירוונה, שויג מכנה אותו "רכבת הרים רגשית", ויש סיכוי שהם יוכיחו בו, בפעם המי יודע כמה, שהם להקת הרוק הטובה בעולם.
אל תפספס
ציפרלקס
לוומבטס יש כישרון אמיתי שבלט כבר באלבומם הראשון. הסינגלים שמקדמים את "The Modern Glitch", אלבומם החדש, מוכיחים שלמרות השתיקה הארוכה הם עדיין להקה מסקרנת. "Anti D", הסינגל הנוכחי שלהם, משרטט את התמכרותו של הסולן לכדורים אנטי דיכאוניים ומבקש להיות המנון לדור שחי על ציפרלקס. המבקר של ה-NME כינה אותו "Bitter Sweet Symphony" מודרני. האלבום המלא שלהם, שיוצא באפריל, עשוי להיות אחד המפתיעים של התקופה.
אל תפספס
דם צעיר
The Naked And Famous הם להקה ניו זילנדית שאלבום הבכורה שלהם, "Passive Me Aggressive You", יצא בניו זילנד בשנה שעברה וזכה בה להצלחה גדולה. עכשיו הם מקבלים תשומת לב גם באנגליה, כשהסינגל הקליט "Young Blood" הופך ללהיט רדיו בגרסתו המקורית וללהיט רחבות ברימיקס של דייב סיטק. בישראל אתם מכירים את השיר הזה מפרסומת מסחרית שטוחנת לכולכם את הראש ובגלל שפורומים לזיהוי שירים זה די 2004, קצת קשה לגלות מי מבצע אותו. אבל לצד הלהיט הזה, האלבום שלהם יעיל ויפה ומציע אלקטרו-רוק צעיר ואינטליגנטי שקל מאד לאהוב. לא על זמני, לא פורץ דרך, אבל אלבום אופנתי ששווה בדיקה.