שלום האח הגדול: מה לעשות אחרי גמר "האח הגדול"?

זהו, ערוץ 20 הוחשך ולא כי אשכרה הראו שם משהו מעניין שההפקה מנסה למנוע מכם, אלא כי אכילת הראשים נגמרה. נבואת האנטי-קליימקס התגשמה וזהו, "האח הגדול 3" נגמרה בהענקת מיליון שקלים לאיש שמדבר לתיש. לכן, עד שנזכה לראות מה יהיה תחליף הגמד בעונה הבאה ואיזו פלטפורמת פרשנות יתנו לג'קי מנחם (אולי "מדברים על זה מהדיר"?), וואלה! תרבות מפנקת אתכם בהמלצות תרבותיות חמות לריקנות של אחרי סיום התוכנית שכולם צפו בה.

קצת קשה להבין מדוע שעשועון המופת "Wipeout" נדחקה כאן לשולי הטלוויזיה, אבל עבור מרבית הצופים, מדובר בפוטנציאל חיבור של ממש. גם אם המילה "ספורט" מפחידה אתכם, לזה לא תישארו אדישים, פשוט מכיוון שהניצחון הוא לא הדבר הכי חשוב. הוא אפילו לא העיקר.

למי שלא מכיר, ואתם כבר אמורים להכיר כי בקרוב זה מגיע לישראל, נספר כי מדובר בתחרות שבה 24 משתתפים גומאים מסלול מכשולים ביזארי במיוחד, שכולל התרסקויות מזעזעות (על משטחי ספוג, למי שדאג) לתוך משטחים בוציים וחלקלקים במיוחד. ככל שהנפילה כואבת וקטלנית יותר, כך גוברת הנאתם הסדיסטית של צוות המגישים. בקיצור, זה אולי לא "האח הגדול", אבל כמו בכל תחרות, גם אתם תמצאו את הפייבוריט שלכם לניצחון. או להתרסקות.

זו תקופה מעולה להוריד בה אלבומים מהרשת – באמת, אין ז'אנר שלא חוגג עכשיו לפחות 3-4 ריליסים מעולים שיכולים למלא לכם את השקט עם אותו הרעש שנופר ייצרה במשך שלושה חודשים. אבל אם צריך לבחור אלבום אחד שהוא התפר הנכון בין מסחרי, אלטרנטיבי, אובססיבי, מדכא ומשמח. זהו האלבום השני של גלאסווגאס הסקוטית, שהמבטא של סולנה כה כבד שלידו ה-I'm So Excited של ליהיא נשמע כאילו היא נולדה בירוחם .

בינתיים, קשה להחליט אם הוא סתם אלבום טוב, או אלבום טוב בהרבה מהבכורה שלהם, שבודדה אותם לגמרי מהרוק האנגלי המוצף בהרכבים שדומים להם. איך מכריעים? פשוט מריצים להתחלה, לקריאת ה-"Pain Pain Never Again" שפותחת את האלבום וצוללים. אפילו לא צריך לסמס בסוף.

טרילוגיית "משחקי הרעב" היא המקבילה החכמה והספרותית ל"האח הגדול" – חבורה של נערים ונערות ממחוזות דמיוניים במדינה פוסט אפוקליפטית, מוכרחים להיפגש על ידי המימשל באתר המצולם 24 שעות, כדי להילחם עד המוות. האחרון שנותר בחיים, הוא זה שזוכה לאספקת מזון ותנאי מחייה לו ולמשפחתו. הכרך הראשון של הטרילוגיה שראה אור בשנה שעברה, הבטיח שההמשך עומד להיות מסעיר, נוקב ומרתק לא פחות. עכשיו שיצא הכרך השני – התפנו לכם שני ערבים בשבוע, כדי לבלוע את ההמשך ולכסוס ציפורניים עד שייצא הבא.

בשני מובנים יריד האמנות "צבע טרי", שיתקיים בשבוע הבא זו השנה הרביעית, הוא המקבילה של עולם האמנות ל"האח הגדול". קודם כל, מבחינת הרייטינג, זהו ללא ספק אירוע האמנות הגדול של השנה, שמושך אליו עשרות אלפי מבקרים. ושנית, גם בו, כמו בריאליטי, הדגש הוא על אקזמפלרים שלא הייתם יכולים לפגוש בשום מקום אחר – במקרה של "צבע טרי", יצירות של אמנים עצמאיים שאינם מיוצגים על ידי גלריות.

אבל, יחד עם זאת, במובן אחד חשוב "צבע טרי" הוא ניגודו הקוטבי והמבורך של "האח הגדול". כי כאן, במקום הצווחות של ליהיא והצרחות של נופר, יצירות האמנות שקטות ודוממות. הן לא משתלטות בכוח על הנוירונים במוח שלכם אלא נותנות להם לטייל בשלווה לכל מקום שירצו. ואם יש משהו שכולנו צריכים אחרי העונה הנוכחית של "האח" זה לגלות שבכל זאת השכל שלנו יודע לחשוב ולהרהר בכוחות עצמו ולא רק לבהות בקבוצה של דבילים שמתעסקים בשאלות הרות גורל כמו מתי נכון לומר שאתה עם התחת במים.

למען האמת, העליבות בעונה הנוכחית של ערוץ 20 הוכיחה עד כמה עמוקה חדירת מותג "האח הגדול" לתרבות הישראלית – גם בעונה שבה הצופים ראו יותר דגים באקווריום מכרישים בווילה, הרייטינג של הערוץ היה מצוין. הטלוויזיה האמריקאית והסדרות המצוינות שרצות שם נפגעות מכך, כיוון שהן מבוססות על צפייה בזמן פנוי של הצופים (להבדיל מהזמן המוכתב של תוכניות פריים טיים ישראליות), זמן פנוי שעתה חוזר.

לכן, התחברו לאתר הטורנטים החביב עליכם, התעדכנו בלוחות השידורים – כדאי להתחיל לעקוב אחרי "Mr. Sunshine" של מת'יו פרי (וגם של הכוכבת האמיתית של הסדרה, אליסון ג'אני) ואחרי "The Chicago Code", סדרת משטרה מצוינת של יוצר "המגן", שון ריאן. בנוסף, בשבוע הבא תעלה "The Killing" המבטיחה ובסוף אפריל, התוכנית שצפויה לפרק את "אמריקן איידול" – "The Voice" עם השופטים כריסטינה אגילרה וסי-לו. שימי הדג, לעומת זאת, לא יהיה שם.

לגייס לייקים למען שלי יחימוביץ'? להפתיע ולתמוך בשלמה בוחבוט? להצטרף להפיכת השמאל הלאומי מתנועה חוץ-פרלמנטרית למפלגה אמיתית? או אולי להקים תנועת שמאל חדשה עם חיים אורון? ואולי דווקא לייסד אותה עם עמרם מצנע? שיקומו של השמאל הישראלי הוא הדרך האולטימטיבית למלא את החלל שהותירה תוכנית הריאליטי.

למה? ראשית, מפני שהתגייסות למשימה שכזו תמחק את הרושם שאתם מעדיפים לבזבז זמן על שטויות אסקפיסטיות מאשר להקדיש אנרגיה למטרות נעלות. וחשוב מזה, מפני שיש כל כך הרבה דרכים לעשות זאת, שעד שתבחרו באופציה הנכונה תגלו ששרפתם את כל הזמן עד הפרק הראשון ב"האח הגדול 4".

עכשיו שהתפנה לכם ערב באמצע השבוע וגם מוצ"ש – לא תבדקו אם עוד נשאר לכם סקס אפיל בסוף חורף הפחמימות הזה? במקום לצפות כאחרוני המציצנים בליהיא ועתי מזיעים תחת השמיכות זה בדיוק הזמן לקום מהספה, לשטוף מעצמכם את פירורי הבמבה, להשפריץ קצת קולון ולמצוא מישהו לאהבת נו סטרינגס אטאצ'ד. לכו לפאב הקרוב (אבל לא הקבוע, בכל זאת – סטוץ), תמצאו שם עוד המון טרוטי עיניים מעודף ערוץ 20, וזמזמו בדרך את לייק א וירג'ין –מישהו כבר ייגע בכם כמו בפעם הראשונה.

הדיון סביב האסקפיזם שבהתמכרות ל"האח הגדול" אמנם משעמם כמעט כמו העונה האחרונה, אבל אי אפשר להתעלם מהאפקט הזה באחת התקופות הסוערות באנושות, לפחות מאז נפילת החומה.

לכן, עם ירידתו של ג'קי מנחם מהמדרגות, זה הזמן להתמודד עם המציאות: יפן קרובה לאסון גרעיני, עוד נתגעגע לשלטון של בשאר אסד בסוריה, מחירי הנדל"ן משתוללים יותר ממועמר קדאפי, ברעידת האדמה הבאה בישראל ייהרגו 16 אלף אנשים, "עופרת יצוקה 2" היא עניין מוחשי יותר מהעונה הבאה של "מאסטר שף" ובשלוש מילים: ביבי, ברק, ליברמן. מתי אמרתם שמתחילה העונה הבאה של "האח הגדול"?