עוברת מסך: סיכום השבוע בטלוויזיה האמריקאית

עוד משחר ימי הטלוויזיה, עוטר המסך הקטן בסדרות משטרה. גם העונה הנוכחית בארה"ב לא חסכה מאיתנו את כחולי המדים וקשוחי המבט, וכך זכינו לסדרות כמו "The Chicago Code" המצוינת ו"דטרויט 1-8-7" הנפלאה לא פחות, בכיכובו של מייקל אימפריולי הזכור מ"הסופרנוס" ומשודרת בישראל בחברת yes. הסדרות הללו חוזרות וצצות בכל עונה כמו פטריות אחרי הגשם ומציגות לנו תעלומות מסתוריות, רוצחים אכזריים ולוחמי חוק שניצחון הטוב את הרע הוא לחם חוקם.

בין אם זה הטכנולוגיה המדליקה ב-CSI, המשחק המצוין ב"חוק וסדר" או המוסר המפוקפק של מייקל צ'יקליס ב"המגן", סדרות המשטרה לא מפסיקות לרתק אותנו למסך בזמן שהן מרתקות פושעים לרצפה. אז מה מושך אותנו כל כך בכחולי המדים? מה גורם לנו לשבת בכל פעם מול הפאזל החדש שייפתר בדיוק בעוד 40 דקות, על ידי מציאת הרוצח שהופיע כדמות שולית בתחילת הפרק? ולמה, אחרי שהתרגלנו לסדרות שיצאו מהשבלונה כמו "CSI", "המגן" ו"הסמויה", בחרה הטלוויזיה האמריקאית לחזור למודל הקלאסי שמציגות "The Chicago Code" ו"דטרויט 1-8-7"?

יכול להיות שזה הריגוש, האקשן או מתיחת הגבולות של הזוועות והתחכום אליהם יכול להגיע המוח האנושי. אולי זו המחשבה המנחמת שבאה עימן ש"סוף גנב לתלייה", ושאנחנו חיים בעולם בו הטובים תמיד מנצחים את הרעים. אבל, כך או כך, לצד החדשות המשודרות 24/7, מה שהסדרות הללו עושות הכי טוב הוא לייצר פחד: התחושה שבכל רגע נתון עלול פסיכופת מסתורי לחטוף אותך מהרחוב ואתה תמצא את עצמך קבור בעודך בחיים באמצע המדבר (תמיד יש מדבר איפשהו) כאשר טלפון סלולרי מונה את הדקות שנשארו לך לחיות. נכון, זה אכן יכול לקרות, אבל הסיכויים לכך נמוכים בהרבה מלהיפגע בתאונת דרכים למשל, ועם זאת עוד לא ראינו סדרות בסגנון: "חוק וסדר: בית דין לתעבורה".

חובבי הטלוויזיה בארה"ב מחכים בציפייה דרוכה ל-17 באפריל. לא, לא בגלל שזה יום לפני ליל הסדר והם כבר רוצים למצוא את האפיקומן, אלא כיוון שזה היום בו ישודר פרק הבכורה של הסדרה המצופה "Game of Thrones" שצפויה לעלות ב-HBO. הסדרה מבוססת על סדרת ספרי הפנטזיה של ג'ורג' ר.ר. מרטין "שיר על אש וקרח" ועוסקת במאבק על המלוכה בימי הביניים. לסדרה לוהקו שחקנים סמי-מוכרים, אך עם הרבה ניסיון בתחום הפנטזיה, בהם בוגר סרטי "שר הטבעות" שון בין, ויוצא "סיפורי נרניה" פיטר דינקלג'.

עלות הפיילוט לסדרה עמד על כ-10 מיליון דולרים, בדומה לסכום שהוצא על הפיילוט לסדרת המופת "רומא". זאת אולי בגלל שהיא כללה לוקיישנים במלטה, אירלנד, סקוטלנד ואפילו מרוקו. מבקרי הטלוויזיה לא מפסיקים לצייץ על כל טריילר שהרשת מוציאה לסדרה וכבר לא יכולים לחכות שהמשחק יתחיל. גם אנחנו.

כמו באיטליה וביפן, גם לארה"ב יש את ה"קוזה נוסטרה" שלה: קוראים להם ה-PTC, קיצור של Parents Television Council, ואין יוצר סדרות נוער שלא משקשק למשמע שמם. מדובר במועצת ההורים של הטלוויזיה בארה"ב, שמדי שבוע יוצאת במתקפה חדשה על סדרת טלוויזיה לנעורים. השבוע הייתה זו "glee" על הכוונת, מספר שבועות לאחר שערוריית צילומי כוכבי התוכנית למגזין GQ, צילומים שהעלו למועצת ההורים את הדם לראש. הפעם, בפרק תחת הכותרת "Sexy" העז היוצר ריאן מרפי (והכוכבת האורחת, גוווינית' פלטרו) להציג חינוך מיני כמשהו חיובי וככזה שיש ללמדו בבתי הספר על מנת למנוע הידבקות במחלות מין והריונות לא רצויים.

מדובר בפרק חינוכי במיוחד, שכלל סיסמאות המופיעות על עלונים בחדר האחות, כגון: "עשו סקס מוגן", "עשו זאת רק עם מישהו שאתם אוהבים", וכמובן הקלאסיקה שכיכבה גם אצלנו בשנות ה-90': "כשאתה שוכב עם החברה שלך, אתה שוכב עם החבר של החברה שלך, ועם החבר של החבר של החברה שלך...".

היינו מצפים שפרק כזה יעבור בהליכה את סף ה"אוי ויי" של ההורים, אך במקום זאת, הוכיח הארגון השמרני עד כמה הוא מיושן ולא רלוונטי. במדינה בה שיעור ההריונות הבלתי רצויים הוא בין הגבוהים בעולם, וילדים לומדים על סקס מסרטי פורנו און-ליין ומשירים של ג'סטין ביבר, היתה הגיונית גישה קצת יותר ליברלית לסדרה שסוף סוף מדברת על "זה" בגלוי ובצורה משכילה, ותוך פיזוזים לשירים של פרינס.

אם השם מישל סלהי לא אומר לכם שום דבר, זה בסדר. גם לרוב האמריקאים הוא לא אמר שום דבר עד שהאישה, הבלונד ובן זוגה התפרסמו בזכות ההתפרצות לארוחת הערב החגיגית של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, עם היבחרו לתפקיד. באמריקה כמו באמריקה, לא משנה מה תעשה, בין אם זה גניבה מחנות או להרביץ לאשתך, אם התפרסמת, מתישהו אתה תקבל תכנית ריאליטי.

ואכן, סלהי, שכיכבה בעבר בריאליטי "עקרות בית אמיתיות", הוזמנה להשתתף בעונה הנוכחית של "Celebrity Rehab", התוכנית שעוקבת אחר תהליכי גמילה של מפורסמים מבעיה מהתמכרות כלשהי. הייתם מצפים שהמכורה לפרסום שניסתה לזכות בדקות תהילה בצורה מפוקפקת למדי, תדע לנצל את הרגעים הבודדים שעוד נותרו לה כראוי, אך לא כך הדבר. השבוע הודיעו מפיקי הסדרה כי סלהי הודחה מהתכנית כיוון שכלל לא נזקקה לגמילה. כנראה שהיא נכנסה לשם בשביל החבר'ה.

אחרי ההודעה על עזיבתו של האיש וה- Tiger blood, צ'רלי שין את הסדרה שהחזירה אותו לתודעה, "שני גברים וחצי", החלו הימורים לגבי מי יכול להחליפו בתפקיד בעל הבית במליבו עם החולצות המזעזעות. CBS אמנם טרם הודיעה אם תמשיך לשדר את התכנית ללא שין, עליו מתבססת רוב הסדרה; אבל אם כן, מספר שמות כבר עלו ברשת: המוביל שבהם הוא רוב לאו, ששין כבר נתן לו את ברכת הדרך, אולם המפיק של "מחלקת גנים ונוף", בה הוא משתתף כעת, צינן את החגיגה ואמר כי לאו חתום על הסכם למספר שנים נוספות.

שם נוסף שעלה הוא ג'ון סטאמוס. סטאמוס – הידוע גם כדוד החתיך ג'סי מ"צער גידול בנות" - הוא שועל קומדיות ותיק ואין ספק שהמראה המצודד שלו יתרום לאמינות דמותו של צ'רלי חובב הנשים (וגם לא תפקידי האורח המצוינים ב-"glee"), אך למרבה האכזבה הוא הודיע כי הוא לא מעוניין בתפקיד. שמות נוספים שעלו הם וויל ארנט ואפילו אחיו של שין, אמיליו אסטבז; לפי סקר שנערך בין קוראי המגזין "פיפל", המועמד המועדף להיות הגבר של החצי הוא בכלל שחקן "המשרד" סטיב קארל. מי שזה לא יהיה כדאי שיזכור רק חוק אחד: דם נמרים זה בסדר, זונות וסמים – קצת פחות.

אם גם אתם כבר לא יכולים לחכות לעונה החמישית של "מד מן" וחייבים איזו מנה הגונה של דון דרייפר, בלינק המצורף תוכלו לראות מה הדמויות בעלות החליפות המהודרות והסלוגנים המבריקים עושות בחופשה - בסרטון של "Funny Or Die" התגייסו שתיים מן הדמויות בסדרה (פיט והארי), לקמפיין למען בניית רכבות מהירות על מנת לשמור על הסביבה. חינוכי ומהנה גם יחד.

.Penny: Not knowing is part of the fun

?Sheldon: Was that the motto of your community college



(פני מתלהבת מתעלולי קלפים, שלדון מתלהב קצת פחות מההשכלה שלה. "המפץ הגדול")