מתה לחיות: ראיון עם שרה ווין קאליס כוכבת "המתים המהלכים"

גם הבריחה מהכלא ב"נמלטים" לא הכינה את שרה וויין קאליס לתפקיד לורי בסדרה "המתים המהלכים" (במקור: "The Walking Dead"), סדרת הזומבים המבריקה שתעלה בסוף השבוע ב-yes Sci-Fi. ב"נמלטים", קאליס כבר שיחקה דמות נשית חזקה אך שברירית בסביבה אקסטרימית – היא היתה הרופאה יפת התואר שמסכנת את חייה ב"נמלטים" עבור אהבת חייה, האסיר הנמלט והגאון מייקל סקופילד, אותו גילם וונטוורת' מילר. אלא שעבור קאליס, בריחה מאימת החוק לא דומה מבריחה מאימתם של אוכלי בשר שהשתלטו על העולם, כמעט כמו שההצלחה של "המתים המהלכים" ברשת הכבלים AMC (המשדרת גם את "מד מן") לא דומה להצלחה של "נמלטים" ברשת ענקית כמו FOX: "זה לא היה דומה לשום דבר אחר", היא אומרת בראיון מיוחד לוואלה! תרבות מביתה שבלוס אנג'לס. "זו היתה עבודה קשה, הכי קשה שהיתה לי בקריירה, אבל זו היתה הופעה שאני מאד מאמינה בה מבחינה יצירתית. אגב, אף אחד לא האמין שכל כך הרבה אנשים יצפו בה".

"בהחלט חשבנו שמדובר בפרוייקט מרגש ובסיפור שטרם סופר היטב בטלוויזיה על קטסטרופה שנמצאת מעבר לפינה. עם זאת, לקחנו בחשבון שזה יכול להיות כישלון מגוחך שיטיל כתם על הקריירות שלנו. כולנו היינו חלק מכישלונות שאמרנו אחריהם 'איך נתנו לזה לקרות לנו', אבל העבודה על 'המתים המהלכים' לא היתה תהליך יצירתי רגיל ואני חושבת שליוצרי הסדרה היה רגש אמיתי שעזר להם לאזן את הסיפור באופן מדויק, כדי שיהיה בו גם אקשן וגם סיפור ריאליסטי ונוגע ללב על בני אדם במצבי משבר".

"היינו בהלם. בכל זאת - מדובר בסדרה על זומבים שמשתלטים על העולם".

זומבים אכן משחקים תפקיד משמעותי למדי ב"המתים המהלכים", אולם היופי שהופך אותה לסדרה כל כך טובה ומיוחדת הוא אותו איזון מדויק שוויין קאליס מדברת עליו בין דרמה, אקשן ואימה: הסדרה, המבוססת על קומיקס בעל אותו השם, עוסקת בעולם פוסט-אפוקליפטי שבו כמעט ולא נותרו בני אדם "רגילים", אלא רק זומבים המהלכים ברחובות ומחפשים עוד ועוד בשר אדם ממנו הם ניזונים. נקודת המוצא של הסדרה היא דמותו של שריף מקומי בשם ריק גריימס (אנדרו לינקולן הבריטי, הזכור כדמותו של אג מ"החיים האלה" הנפלאה), שמתעורר מתרדמת כשמסביבו לא נותר דבר מהעולם שהכיר ולאחר התעשתות מהירה, הוא יוצא למסע כדי להתאחד עם אשתו לורי (וויין קאליס), עם בנו, עם חברו הטוב שמסתיר ממנו סוד מכאיב, ועם שאר הציוויליזציה ששומרת על עצמה. ככל שהחבורה האנושית נדחקת לפינה מול הזומבים, כך גם מתגלות הדינמיקות הבעייתיות והדילמות הקלאסיות של סיפור אודות אנשים בסכנת היכחדות ברורה ומיידית.

הסדרה פותחה על ידי פרנק דרבונט, שביים בין השאר את הסרטים "חומות של תקווה", "גרין מייל" ו"הערפל", שלושתם מבוססים על סיפורים של סטיבן קינג, ש"המתים המהלכים" ספגה לא מעט השראה ממנו – בעיקר בהיבטי האימה והזוועה שיש בתוכם וגם בסיפורים האנושיים, שדי מזכירים את הספר המפורסם שלו, "העמדה". רגעים רבים ב"המתים המהלכים" הם קשים לצפייה, כיאה לסדרה על בני אדם הנאבקים בכל האמצעים על חייהם מול מי שמנסים, פשוטו כמשמעו, לאכול אותם חיים.

"האם קשה לשחק בסדרה שבה יורים לילדה בת 9 בפרצוף כי היא הופכת לזומבית?", שואלת קאליס ועונה – "כן, בהחלט. יש גם עירום ואלימות בטלוויזיה, וזה בסדר ברמה מסוימת ואני חושבת שהשימוש באלימות בסדרה נעשה בצורה מדויקת. האלימות מכניסה את הקהל לסדרה, כי מדובר בעולם שבו קורים דברים נוראיים, זה עולם של פחד, רוע ויגון ואני חושבת שאנחנו צריכים לתת לקהל לדעת על זה, כי זה מה שהדמויות מתמודדות איתו וזה מה שמאפשר להן להילחם על המקום שלהן בעולם".

"אתה מגלה שבסוף העולם, הסדר חוזר להיות מאוד מסורתי – הגברים יוצאים החוצה וצדים והתפקיד שלי הוא של אישה שמנסה לחצות את הגבולות. לכאורה, תפקידה של לורי הוא להגן על המשפחה שלה, אבל היא לא רק מנקה ומבשלת, אלא מנסה לגרום למחנה בני האדם להרגיש כמו משפחה ולהיות מקום בעל עוצמה. הגברים כל כך עסוקים בלהגן, אבל היא מרגישה שצריך קול של צדק ורחמים".

"אני חושבת שהדרך שבה הייתי מגיבה דומה מאוד ללורי. אולי במציאות הייתי מתמוטטת מפחד, אבל יש סיכוי שהייתי לוקחת אקדח לידיים. אני חושבת שהאופן שבו היא מתמודדת הוא אמיץ".

שובה של קאליס לתפקיד נשי אמיץ כמו של לורי ב"המתים המהלכים" מעורר אסוציאציות מיידיות ל"נמלטים", שהיתה אגב אחת הסדרות הזרות המצליחות בתולדות הטלוויזיה הישראלית, שהצלחתה אף הביאה לביקורו של כוכבה הראשי בישראל, אירוע לא שכיח בתעשייה המקומית. בתוך הקאסט הכמעט כל-גברי של "נמלטים", קאליס שימשה כעוגן של ממש, כזה שיוצרי הסדרה ניסו לוותר עליו בתחילת העונה השלישית (בשל משא ומתן כושל בין קאליס למפיקי הסדרה), אולם זעמם של הצופים היה כה רב, עד שדמותה הושבה בעוד טוויסט, אחד מהמיליונים שהיו לסדרה בארבע עונותיה. "אני מודה שאני לא רואה דמיון בין לורי לשרה", אומרת קאליס. "לורי זו לא אישה שחושבת רק על הגבר שלה כמו שרה. היא מאוד צווארון כחול ואישה של חיים נורמליים. היא לא היתה רוצה להיות רופאה".

"מה שנפלא בעבודה שלי הוא שאני זוכה לחקור את הגבולות של טבע האדם. לי אישית יש חיים נורמליים, אבל בהקשר של 'המתים המהלכים', אני יודעת מה זה להיות אמא במאה ה-21 עם משכנתא. אני באמת אוהבת לבדוק את הגבולות במשחק, אבל כשאני אעשה תפקיד של אישה נורמלית, אני אהיה מאוהבת בזה. כרגע, אני בסוף העולם".

"כאן התפקיד של לורי בהחלט שינה אותי. ראיתי בה דברים שקיימים בחיים שלי, גם מהצד האפל – צד של בלבול ואכזבה, למשל, אבל גם צד של כישרון וכמובן של כנות. אחד הרגעים הבלתי מתקבלים על הדעת בסדרה – ובחיים – הוא הרגע שבו אנחנו מתעוררים באמצע הלילה וחושבים שהכל עומד לקרוס".

"בהחלט. העולם הוא מקום מפחיד מאד ויש בו המון כאב וצער, גם בלי זומבים".

שישה פרקים בסך הכל כוללת העונה הראשונה של "המתים המהלכים", אולם כבר לאחר פרק אחד הזמינה AMC עונה נוספת של הסדרה, הפעם בפורמט מלא של 13 פרקים. בינתיים וויין קאליס מקדמת את הסדרה ברחבי העולם, כשהיא לא פוסלת גם ביקור בישראל – בסך הכל, היא נותרה חברה קרובה של ונטוורת' מילר, שלדבריה סיפר לה "דברים נהדרים שעשו לי חשק לבקר מתישהו", כפי שהיא אומרת. בנוסף ל"המתים המהלכים", קאליס תנסה את מזלה בקולנוע במותחן האימה "Faces In The Crowd" לצד מילה ג'ובוביץ' ובסרט הפוליטי "Black Gold" לצד בילי זיין, סרטים שקשה להבטיח שיזכו לתהודה לו זכתה ב"נמלטים" ו"המתים המהלכים". האם זה אומר שקאליס צריכה להתמקד בטלוויזיה?

"לא מצאתי הבדל ענק בין שני העולמות", היא אומרת. "אבל עדיין ישנם אלמנטים שונים: בסרט אתה חייב להיות שם מההתחלה ובטלוויזיה יש לך אפשרות להיכנס באמצע לסיפור. אני חושבת שכמות הזמן שיש לך לספר סיפור נותן לך אפשרות להעמיק בשכבות ולתת לכל אחד להגיע בזמן שלה, לכן אולי טוב לי יותר בינתיים בטלוויזיה".

"צילמנו סצנה שבה כולם – זומבים ובני אדם משתתפים והיא הסתיימה בחיתוך שבו לא רואים את כולם. זה היה יום קשה מאוד והיו שם יותר מ-200 אנשים ששיחקו זומבים בלילה ארוך במיוחד. הזומבים סיימו לעבוד ובמקום ללכת הביתה, הם נשארו לסצנה הבאה ובסוף הטייק, כשכולנו ניסינו לאסוף את עצמנו, הניצבים פשוט הריעו. במקום שהם ייקחו את הצ'ק ויילכו הביתה, ראינו 200 זומבים מריעים לנו".