רשמקול 92

ראש השנה ממש מעבר לפינה, ולכבוד החג והשנה החדשה, אנחנו עם סיבוב שלישי של רשמקול כל-ישראלי, עם מוזיקה אך ורק מן השנה החולפת. אמנם קשה לומר בדיוק היכן עובר הקו בין הישראלי לנוכרי בימינו, במיוחד כאשר מדובר במוזיקה אלקטרונית וכזו ששואבת את השפעותיה וייחוסיה מסצינות בינלאומיות אחרות. האם זו עצם עשייתה כאן בארץ? או האם ישראליותם של היוצרים הינה הקריטריון המספק? לא נכריע כאן בסוגיה הזאת, ובטוח שגם לא ניכנס כאן למבחני נאמנות ליברמניים.

מה שכן נעשה, הוא ניסיון לרכז עבורכם כמה מהיוצרים הבולטים בתחומי המוזיקה הרלוונטיים למדורנו, וכן נצביע בטקסט עצמו על כמה נוספים שפשוט קצרה היריעה במיקס מלהכילם. נראה לי שגם זה המקום לבקש, או להציע, שאם אתם יודעים על יוצרים ישראלים שפספסנו, או שאתם בעצמכם כאלו, נשמח אם תפנו אותנו ואת הקוראים ליצירות שלכם פה בתגובות, ותעזרו לנו בכך ליצור תמונה שלמה ככל שניתן. שנה טובה ופורה לכולם.

למי שעוקב אחרי התפתחותם של יוצרי ההאוס והטכנו הישראלים, שמות כמו גיא גרבר, שלומי אבר, חיים אביטל (המוכר כ"חיים"), ומעיין נידם (שנראה כי זנחה לאחרונה את הפסבדונים מיס פיטס), הם כבר שמות מבוססים עם רקורד בינלאומי מוכח. שני האחרונים מוציאים תקליטים בבכירים שבליילבים בסצינה העולמית: חיים חתום ב-Bpitch Control של אלן אליין, ונידם הוציאה תקליטים בפריק'נ'שיק, פרלון ו-Wolf+Lamb (בעצמם ישראלים בגולה, לשעבר שכאלה או משהו בסגנון). גיא גרבר ושלומי אבר, לעומת זאת, אף הגדילו לעשות וביססו לאורך השנים האחרונות לייבלים משגשגים ביותר – Supplement Facts ו-Be As One בהתאמה - שלא רק מאפשרים להם לטפח ולקדם מגוון אמנים שמסביבם (חלקם ישראלים גם כן, אך לא רק, ועדיף שכך), אלא גם משמשים כהצהרת רצינות ומחויבות בתחום הכה תחרותי הזה.

עם זאת, הם לא לבד, שכן בשנה האחרונה ראינו לייבלים ישראלים נוספים יוצאים לדרך, כמו Legotek, Punch Music ו-False Industries, ומספר הולך וגובר של מפיקים ישראלים עם ריליסים בלייבלים בינלאומיים. ביניהם: דיפה (רזידנט ליין ג'ק-אין של הברזילי) ושותפו בירי (עם תקליטים ב-Trapez ו-Upon You); גיא מנצור, Red Axes ועודד אדם (לשלושתם ריליסים בלייבל הגרמני-ישראלי של מנצור ויניב טל, Plattenbank, ולרד אקסס גם ריליס בלייבל הניו-יורקי Statra); יותם אבני (רזידנט הליין יוד); Tosso; יואב B, שחזר לאחר שקט של כמה שנים עם תקליט מיוחד ונהדר בלייבל ההולנדי דלסין; ורוני נחום, שמופיע בקאסט עם "Guest Shalom Service" המעולה, שיצא בלייבל Fine Art של המעצב הישראלי תושב לונדון ניצן חרמון (לנחום גם ריליס בלייבל האוסטרלי הנחשב Future Classic).

אכן, שמח ובלגאן.

בגזרת הדאבסטפ, כלבתא שחרר בשנה האחרונה מספר תקליטים עם גרסתו הייחודית למפגש של UK גאראג', דאבסטפ ואלקטרו-ברייקס ורמיקסים לג'קוזי וה-Earlyman. הוא גם הוציא תקליט נוסף בלייבל Soul Jazz, יחד עם מיקסמונסטר (התפוחים, רדיוטריפ) – תקליט שכולו מחווה לצלילי ה-UK דאב, בכיכובם של גיבוריו הג'מייקנים ליטל ג'ון וג'ה תומאס.

בירושלים צומחת קהילת דאבסטפ מבעבעת, עם מפיקים מגוונים כ-Bunny on Acid, 8-ביט, ו-Hamster (כולם סביב חבורת Red Eye Familia ומסיבות דאב אל וואד). ומחיפה ישנו הרכב הלייב 3421 (מתוך חבורת Broken Fingaz), כמו גם Jazzsteppa, ההרכב הישראלי שפזור בין לונדון וברלין.

אך הסיפור ממש יוצא הדופן הוא הצלחתם המסחררת של יוצרי הדאבסטפ הישראלים טומבה, ובעיקר, בורגור. השניים, שהחלו להוציא קטעים באופן רשמי רק בשנה החולפת, הפכו במהרה לאמנים מבוקשים למדי בעולם. בורגור הוציא לא פחות משישה-שבעה ריליסים רק במהלך השנה החולפת, קיבל מחמאות ותמיכה מאמנים בינלאומיים כדיפלו ומ.י.ה, ובאופן כלשהו שבר את חוקי המשחק בז'אנר. עם סל השפעות אחרות למדי מאלו של יוצרי דאבסטפ מסורתיים (דאב ג'מייקני, UK גאראג', טכנו), הפך בורגור לאחד הסמנים הקיצוניים של הז'אנר, עם סאונד אגרסיבי ואינטנסיבי, שמשלב לינגו של גנגסטה ראפ (חלקו מושר לייב על-ידו), הומור עצמי (כותרות כ"בורגור הרס את הדאבסטפ"), ריפים של מטאל ומקצבים שמאתגרים את התבניות המוכרות של הז'אנר. לא פלא ששועליה הוותיקים והמסורתיים של הסצינה מגיבים על הפקותיו בשילוב של לעג, פליאה ואימה. הם פשוט לא יודעים איך לאכול אותו, וגם אם לא כל קטעיו הם ממש לטעמי הפרטי, את מה שהוא מחולל לברזילי מפוצץ במעריצים צריך לראות כדי להבין (קטע שלו גם הופיע בסיכום השנה שעברה שלנו, רשמקול 65).

על קו התפר שבין באסים לגרוב, רגאיי ואלקטרו, פרח השנה רונן סאבו מסוליקו עם נוכחות מתמדת בבלוגים ובפורומים לעניינים אלו. הוא השתתף באינספור תחרויות עם רמיקסים שמתכתבים עם מגוון מגמות מוזיקליות עכשוויות (מומבאטון, קודורו ונוספים), ויצר בכך מאגר קטעים שמזכה אותו בהכרה כיוצר עצמאי מעבר לחלקו בסוליקו. מצידה היותר פאנקי של אותה חבורה, מיכה "שימי סוניק" אמת, שחרר באופן עצמאי (באמצעות אתר Bandcamp) אי.פי של אדיטים של פאנק-ברייקס, ובקרוב גם נראה ריליסים שלו בכמה לייבלים מהתחום.

גם חבורת יוצרי הביטים האינסטרומנטליים שסביב הלייבל Raw Tapes השכילה לנצל את פלטפורמת Bandcamp לצרכיה, ובאמצעות האתר שלהם שם ניתן להוריד את הריליסים הצעירים שלהם בחינם או בשלם כפי רצונך. גם הפרקשניסט הוותיק עידן קופפרברג והרכבו The Movement of Rhythm הוציאו לאחרונה את האלבום "Cosmic Love Foundation" באמצעות הלייבל העצמאי Booxa, ובו מתערבבות השפעות מוזיקליות מכל הספירה האפרו-לטינית עם מקצבי דאנס מודרניים שבורים וישרים כאחד.

להקת אלקטרה – בדרך כלל מחוץ לטווח הסקירה שלנו – נכנסת לרשימה זו בזכות שני קאברים שהוציאה כבי-סיידס, האחד ללהיט הסקא-רגאיי של דסמונד דקר, "The Israelites", והשני ל-"I Feel Love" של דונה סאמר (בפודקאסט שלנו בשירבול של נדב רביד). היא גם שימשה כלהקת הליווי של ישיב כהן, איש ה-Tel-Aviv Soul Club, בהרכב Men of North Country, שהוציא ממש לאחרונה סינגל 7 אינץ' שכולו נורת'רן סול, בלייבל הוותיק אסיד ג'ז.