עבריינים חסרי מנוח: ביקורת פתיחת העונה השלישית של "הבורר"

"הבורר" חזרה והגיע הזמן. יותר משנה עברה מאז סיום העונה השנייה של סדרת הפשע והתגעגענו, כלומר התגעגענו בערך: בחודשים הראשונים, היה לנו, צופיה האדוקים של הסדרה, מאוד דחוף לברר מה קרה לאחר שנדב (יהודה לוי) דקר את יגאל הנאצי (אורי גבריאל). אלא שאז התחלנו לשכוח ובדיוק כשכבר חשבנו שזהו וגורלה של משפחת אסולין כבר לא מעניין אותנו, הם חוזרים.

קל מאוד לחזור להתמכרות אל הטראש ששמו "הבורר". ובאמת, צפייה בפרק הראשון של העונה החדשה, ששודר אמש (שלישי) ב-HOT, לאחר שנה בלי הסדרה הזו מחדדת את העובדה כי לא מדובר בסדרת פשע רצינית, אפילו ש-FOX חושבת לקנות אותה. מה זה כן? ובכן, סדרה שאחד המשפטים הראשונים בגרסת 2010 שלה הוא "פאק. עכשיו אני גם יתום וגם אב שכול" – כלומר משפט שמצד אחד נאמר ברצינות גמורה על ידי אב שאולי שכל את בתו, ומצד שני הוא פאנץ' קומי מופגן. המסקנה היא שאם חשבתם שיוצרי "הבורר", רשף לוי ושי כנות, ירדו מהגדר עליה ישבו והצליחו להחליט אם מדובר בטלנובלה, קומדיה או סדרת פשע - אתם טועים.

עלילתית, פרק הבכורה לעונה החדשה המשיך, רובו ככולו, את עלילת סוף העונה השנייה, מבלי לקדם אותה יותר מדי. בהתחלה זה קצת מציק, בייחוד כי בשל היעדר תקציר אירועי העונה הקודמת לא תמיד ניתן היה לזכור מי רצה לחסל את מי. עם זאת, בסופו של יום, עדיף לתת לאנשים פרק להיזכר בעזרתו מה קרה לפני שממשיכים להתקדם בקצב מהיר יותר. קווי עלילה חדשים כמעט ולא נפתחו כאן ואלה שכן, כמו (זהירות: ספוילר) הפיכתו של נדב לנמלט או הגירוש של האחים קובלובה (סוף ספוילר), לא ברור אם יחזיקו מים. החדשות הטובות הן שאם לשפוט מהפרומו לפרק הבא, הקצב המהיר יחסית של הסדרה ישוב.

התוספת המשמעותית היחידה לקאסט ולעלילה מגיעה בדמות בלש-העל וינר (רמי הויברגר), שכבר בפרק הראשון שלו בסדרה מצליח לבנות אופי ולפרק אותו - בסצנה הראשונה שלו הויברגר מוצג כשוטר הקפדן והמקצוען, על סף האנאליות. אלא שכבר בסצנה הבאה, מתגלה וינר כפסיכופט מסוכן, בעל נטייה לשליפה מהירה ולמשפטים באינטונציה שמעט מזכירה את הדמויות שגילם הויברגר ב"החמישיה הקאמרית".

סביר להניח שאנשים שצפו בפרק הפתיחה של "הבורר" ידעו בדיוק למה לצפות. בין אם הם חושבים שמדובר בדרמת פשע - סוגה עילית בהתהוות (זו לא, באמת) ובין אם הם מתייחסים אל "הבורר" כאל קומדיה, אותם צופים כבר ראו שתי עונות של הסדרה וברור למדי שהם רוצים עוד, כי כמה סדרות עם קאסט כזה והפקה שכזו זוכות לעונה שלישית. לכן, אי אפשר באמת לבוא בטענות ללוי וכנות על אותם ליקויים. בפרפראזת אבי הטחול - אם הכד שבור והקהל שם אותו בפרונט של הבית - למה לתקן אותו?

בנוסף, גם אם השטיק של הדרמה-קומית-מתח-טלנובלה-פשע-מעורב מתחיל לייגע, "הבורר" עדיין שואבת מספיק אלמנטים מעולם הטלנובלות כדי לגרום לקהל רחב לרצות ולדעת מה יקרה בפרק הבא. אין כאן מימד רגשי של סדרות דרמה עמוקות וגם לא מספיק פאנצ'ים בשביל קומדיה. הסוד של הבורר קמאי בהרבה - אהבות ושקרים, שקרים ואהבות ומידי פעם אקדחים שורקים. אם לנסח את זה במשפט אחד, אצטט צופה חדשה לחלוטין שזהו הפרק הראשון עבורה: "למה אמרתם לי קודם שזו דרמת פשע ולא טלנובלה? הייתי רואה את זה מההתחלה".