איזו מוזיקה את שומעת במהלך העבודה?
מוזיקה היא מרכיב משמעותי בעריכת הצילומים, שהוא ליבו של תהליך העבודה שלי. אני אוהבת מוזיקה אישית, אינטימית. מוזיקאים שמדברים מהלב אל הלב, ולא בקוטב הקיטשי של הסקאלה. עושה לי טוב שיש אויר במוזיקה, שיש אתנחתא בין אמירה לאמירה, כשאומרים פחות ומתכוונים ליותר. מוזיקאים שאני אוהבת: מיי בלאדי ואלנטיין; ברודקאסט; סרז' גינצבורג; קאט פאוור; דונובן; דה-אמריקן אנאלוג סט.
מה יותר מזין אותך - טלוויזיה, ספר או סרט?
אני מרבה לקרוא, אבל זה נדיר עבורי למצוא ספר באמת מרגש שמצליח לסחוף אותי. ספר שממש נגע בי שקראתי לאחרונה הוא "אשתו של הנוסע בזמן", של אודרי ניפינגר, אמנית וסופרת אמריקאית. רומן שנע בין זמן ומקום בצורה מרגשת. קראתי אותו בזמן שעבדתי על התערוכה שלי, עיסוק שהיה מעין נסיעה בזמן עבורי. אני מאוד אוהבת את סירי הוסטוט, סופרת אמריקאית שכתבה את "בעניים קשורות", "אשר אהבתי" (ובין השאר אשתו של פול אוסטר).
קולנוע הוא המדיום האמנותי הראשון שעסקתי בו, והצילומים שלי מאוד מושפעים מכך. אין לי כבלים ואני רואה הרבה סרטים בבית, למרות שללכת לקולנוע זה אחד מהבילויים האהובים עלי. כצופה אני הרבה יותר סלחנית, ואני בדרך כלל נהנית מצפייה פסיבית בכל מיני ז'אנרים. הסרטים שבאמת מרגשים ומעוררים אותי הם לרוב סרטים קטנים שמתעסקים בנושאים אנושיים: me and you and everyone you know" של אמנית הפרפומנס מירנדה ג'ולי "Thumbsucker" של הבמאי מייק מילס.
אני מזדהה עם הבמאית סופיה קופולה. אדם ייחודי במקצוע שנשלט באופן גורף על ידי גברים. זה מורגש ביותר דרך השפה הקולנעית הנשית שהיא בונה בסרטיה, שהיא לעיתים בלתי מובנת.
עוד בוואלה!
מתחברת לאלמנט המציצני
אילו אמנים ויצירות השפיעו עליך?
סופי קאל- האמנית הראשונה שראיתי את עבודותיה וחשבתי שזה מה שאני רוצה לעשות. הייתי בת 10 כשאמא שלי לקחה אותי לראות את התערוכה שלה בהלנה רובינשטיין. אני מתחברת לאלמנט המציצני בעבודותיה, ולעובדה שהיא מסתובבת עם מצלמה כל הזמן, וכך מנהלת ומתעדת את יומנה האישי.
אלינור קרוצ'י- צלמת ישראלית שפועלת בעיקר בניו יורק. היא באה בתור אמנית אורחת לתוכנית שעשיתי בקיץ האחרון בSVA (school of visual arts) וממש הוקסמתי ממנה. הצילומים שלה מאוד כנים ונוגים. הצילום שלה לא מסחרי באופיו, והיא תמיד מתעקשת לשמור על הקו האישי שלה, כמו בקמפיין שעשתה לחברת ההלבשה הבריטית "miss selfridge" שמראה קלוז אפים מיקרוסקופיים של הטבעות רוכסנים ודברי מתכת על עור אדם. הפרויקט הזה הופיע בשלטי חוצות ענקיים ברחבי לונדון.
איזה נושא חברתי יכול להקים אותך מהכורסא לפעול?
אני מוטרדת מעניינים חברתיים שונים, וקשה לי לבחור אחד עיקרי. אני מאמינה באקטיביזם דרך אמנות. אחת מהתערוכות שהפקתי ואצרתי שנקראה "שלוש ערים נגד החומה" בשיתוף עם רותם רוזנטל, גילי קרז'בסקי ורונן אידלמן, עסקה בחומת ההפרדה, והציגה 50 עבודות של אמנים מניו יורק, רמאללה ותל אביב. התערוכה נפתחה לקהל הרחב בכל הערים במקביל. כרגע אני עובדת על פרוייקט ניו מדיה מתמשך שיוצג בשנה הבאה בניו אורלינס המבודדת, שינסה לפתוח אותה לסוג חדש של אמנות טכנולוגית, ולחשוף ליתר העולם את הנעשה בה דרך עבודות אינטראקטיביות.
אוסף של תמונות ישנות משווקי פשפשים
מהם הרגלי הגלישה שלך?
בשל הפחד שלי מטלפונים סלולרים, והעובדה שרוב חברי הטובים פזורים ברחבי העולם, אני חובבת תקשורת מיילים וגלישה באתרי אינטרנט . כשאני לא במייל, מסנג'ר, ג'י טוק או סקייפי, אני בדרך כלל מסתכלת במגזינים מכוונים ואתרים של גלריות שאני אוהבת
בניו יורק.
מה היית משנה ברחוב מגוריך?
בשנתיים האחרונות אני מחלקת את זמני בין ניו יורק ותל אביב. למרות שנולדתי וגדלתי בתל אביב אני רואה בשתיהן בית. ההתרחקות מתל אביב גרמה לאידאליזציה של העיר בעיני, ואני נוטה לחשוב שגם את המגרעות שלה אני לא רוצה לשנות. דבר אחד ללא ספק הייתי משנה בתל אביב: האוטובוסים שמטנפים את הבניינים בעיר ופולטים כמות הרסנית של זיהום אוויר.
מה הרינגטון שלך?
השיר " Where is my mind של Pixies. אני אוהבת אותו, אבל הוא ברירת מחדל. חיפשתי צילצול של טלפון, אבל זו משימה בלתי אפשרית למצוא משהו רגיל.
למי היית מכניסה מכות?
השאלה הזאת מוציאה את ההיפית שבי: "war is over: if you want it" (ג'ון לנון ויוקו אונו)
את מי היית מזמינה לדרינק על חשבונך?
הייתי מזמינה לגלן מורנג'י עם קובית קרח אחת את עינת מנוף שעושה עבודה ראויה להערצה כעורכת במגזין בלוק וחברה טובה שעזרה לי בכל השלבים של הפרוייקט.
מי היית רוצה שיראה את התערוכה שלך, חי או מת?
בשאלה כזאת המשיכה למוות היא גדולה. הייתי רוצה שסבא שלי, שהיה צלם חובב, יראה את התערוכה. הוא נפטר לפני שנולדתי. אני שומרת חבילה קטנה של תמונות שהוא צילם, שסבתא שלי נתנה לי בהיסח הדעת.
מה ההתמכרות שלך?
ללא ספק לשוקולד, וגם עיסוק באוכל בכללותו. יש לי סטיות קולנריות ונטיות פטישיסטית שלרוב מזעזעות אנשים, כמו לאכול קורנפלקס עם מיץ תפוזים. אני גם חובבת נלהבת של וינטאג', הקיק שלי זה למוצא תכשיטים ובגדים ישנים במחרי ריצפה בחנויות שאף אחד לא היה נכנס אליהם. הייתה לי תקופת התמכרות קצרה לe-bay אבל למזלי הצלחתי להתגבר אליה.
יש לי אוסף קטן של תמונות ישנות משווקי פשפשים ופילמים בלתי מפותחים, שהפנטזיות על האימג'ים הישנים שהם מכילים מונעות ממני לפתח אותם ולהתבדות, ואוסף גדול של מצלמות ישנות.
עוד בוואלה!
תיק עתונות:
25 פעמים עברה גבריאלה רון (24) דירה בטרם מלאו לה 18. בתערוכה "דו בית" שנפתחת בימים אלה, היא בוחנת מחדש את היסטורית חוסר היציבות בחייה. תצלומים ישנים בהם היא מצולמת כילדה עברו עיבודים מחודשים, ושולבו בעבודותיה מהתקופה האחרונה.
על הפרוייקט הנוכחי עבדה רון בניו-יורק, אחת משתי הערים בהם היא חיה בימים אלה, במסגרת תכנית מיוחדת של ה-School Of Visual Arts. "זוהי תכנית רזידנסי, בה מספקים לאמנים את הגישה למתקני בית-הספר, והנחיה של אמנים שונים בעבודה על פרוייקט לפי בחירתם", מסבירה רון, שרכשה את ההכשרה האמנותית שלה כמעט לגמרי בעצמה: "פרט לשנה בה למדתי בקמרה אובסקורה, אפשר לומר שאני אוטודידקטית. לימדתי את עצמי דרך פרוייקטים עצמאיים וגם באמצעות המקצוע ממנו אני מתפרנסת- סטיילינג".
במסגרת הפרוייקטים האמנותיים בהם השתתפה ניתן למנות את ערבי הווידאו ארט -video fly אותם ערכה יחד עם רותם רוזנטל. במשך כשנה יצרו רון ורוזנטל ארכיון של עבודות וידאו של אמנים שונים ולאחר מכן הציגו אותן בצופה ובסופה ביט (ז"ל) בערבים ששילבו וידאו-ארט ומוזיקה. "רצינו להחדיר את הווידאו-ארט למקומות פחות צפויים מחללי גלריות". התחנה האמנותית הבא בחיה של רון היתה פרוייקט "3 ערים נגד החומה".
לאחר המעבר לניו-יורק השתלבה רון בפרוייקטים עצמאיים בעיר. אחד מהם היה baplab bushweek שנערך באזור תעשייתי בברוקלין, מזרחית לוויליאמסבורג. "זה אזור שצעירים עוברים אליו לאחרונה, ומאכלסים את הלופטים. הפרוייקט נערך בחללים שונים: מבנים תעשייתיים, מכבסות, בתים של אנשים, וכלל גם מסיבות והופעות", מספרת רון שהייתה אחראית להפקה ולאוצרות של אחד מאירועי הפרוייקט.
על העיסוק הנוסף שלה, הסטיילינג, היא אומרת: "זאת דרך טובה מאוד לעשות כסף, אני מאוד אוהבת את זה, אבל זה יותר מקצוע מאשר תשוקה". ברזומה הסטייליסטי שלה רשומים עבודות ברוב המגזינים בארץ, כולל מדור האופנה של עכבר העיר ועבודה כסטייליסטית עצמאית בפרוייקטים שונים.
"העין מתחדדת דרך הסטיילינג שהוא מקצוע מאוד רחב. אני מנסה להכנס לכל פרוייקט בכמה שיותר התלהבות, אבל אי אפשר כל פעם. בשונה מאמנות, אני יכולה לבטא את היצירתיות שלי רק עד רמה מסויימת. גם בסטיילינג וגם באמנות אני נמשכת לאנדרגראונד, לא לדברים מלוטשים בטירוף. המשיכה שלי היא לדברים קטנים, רגישים ואישיים".
התערוכה "דו-בית" תיפתח יהום, יום ה', 8 בפברואר, בבית האמנים בת"א, אלחריזי 9, כחלק מפרוייקט "סף".