ארנבת

כל הזמן טוחנים לנו בראש שגבולות מטשטשים – רוק הולך עם אלקטרוני, Fאנק מתחבר ל-Pאנק, יש גלובליזציה עולמית, ואפשר למצוא נכים על כסאות גלגלים מסתובבים במועדוני ריקודים. בכל זאת, לרבים זה נשמע מאוד מוזר שדווקא Voodoo-Eros, הלייבל הצעיר של ביאנקה מקוקורוזי, שהוציא בעבר ריליסים למטליק פאלקונס ולדיאן קלאק, בחר לתת במה ל-"Lovers and Crypts" – אלבום היפ-הופ מטונף שעליו מנצחת עם המון פאסון מליסה רינקון, הידועה יותר בשם Bunny Rabbit.

האמת, אם עקבתם באדיקות אחרי הקריירה של קוקורוזי, יכולתם לראות את זה בא. זה התחיל ב-"By Your Side" מהבכורה שלהן, שאם תודו בזה או לא – אפשר למצוא בו מקצב היפ-הופי (ויש מי שיאמר שהוא בכלל שיר של קאניה ווסט), זה המשיך בהופעת אורח של MC צרפתי באלבום השני שלהן ובסיבוב ההופעות עם די.ג'יי Black Cracker, והושלם לפני כמה שבועות, כשהאחיות אמרו בראיון שהאלבום הבא שלהן (שיוצא באפריל) יתאים בחלקו למועדונים. את החיבה של האחיות קוקורוזי לסליז ולסלנג שחור אפשר גם לראות בכל הודעת מייספייס שהן מפרסמות – אלו מכילות מילים שאפילו E-40 שמע לראשונה שבוע שעבר.

נדמה שבנות קוקורוזי, בדיוק כמו לבנים רבים אחרים, מקיימות יחסי הערצה-זלזול עם התרבות השחורה, ו-Bunny Rabbit (שצבע עורה לא ממש ברור, אבל השיער שלה בהחלט מחומצן) עוזרת להן להיות חלק מהעולם הזה ששם את הבלינג-בלינג והצי-צי לפני כל דבר אחר, תוך כדי שהיא מהווה פרודיה מעולה, שמשתמשת בכל קלישאת היפ-הופ אפשרית. עטיפת האלבום דואגת לטפח את החזית הגנגסטרית, ובו בזמן לרצות את הלקוחות הקבועים של Voodoo-Eros – על החזית אולי יש מדבקת הזהרה ופוזה קשוחה של "איי דונט גיב א פאק", אבל מאחורה ובפנים אפשר למצוא איורים פולק-סטייל.

כבר בקומוניקט אפשר להבין איזו דמות ניסו לבנות כאן: "Bunny Rabbit היא ילידת הרחובות של ברוקלין, עוצבה לפי המסורת האמריקאית הגדולה של ישו, אייב לינקולן ווויטני יוסטון. החזה שלה מולא יתר על המידה ביהלומים שצורתם לב והעור שלה נוצר מקטיפה מעובדת". גם האלבום עצמו דואג לנפח את הסטריאוטיפ. כמו בכל יצירת היפ-הופ שמכבדת את עצמה, יש לנו בוחן פתע (איך קוראים לי?) ואנו נאלצים, תחת לחץ אלים, לספק תשובות (תגידו את השם שלי!) בנוסף, אנו מתוודים למושג הסקס החדש "באני-סטייל" (שבעצם אומר "נזדיין כמו ראביטס", כלומר, גם Bunny Rabbit עצמה לא מבדילה בין שפנים לארנבים).

את הביטים וההפקה סיפקה סלינה גלן, שבטח מוכרת לכם מתחילת הכתבה – איפה שקראנו לה "Black Cracker". במהלך העבודה על האלבום השתיים התקרבו למדי והפכו לזוג – בכלל, יש מאחורי האלבום הזה סיפור לסבי שלם, אבל מראיון שקראתי עם הבנות הבנתי שהן לא אוהבות להיכנס לזה, ושהן לא רוצות להשתמש בנתון הזה בשביל למכור יותר עותקים – לגיטימי, והאמת, הן גם לא צריכות את הסיפור הזה, כי מה שהן יצרו פה מצוין גם בלי הגימיקים האלו.

ההפקה חזקה, מלוכלכת ולרוב, מציגה היפ-הופ מועדונים איכותי. אפשר להגיד שמקור הטינוף שלהן נמצא בקראנק, אבל אין ספק ש-Black Cracker גם האזינה ל-M.I.A ודיזי רסקל, וש-Bunny Rabbit, למרות שאין לה פלואו מהיר במיוחד, ולפעמים אפילו קצת מתרככת, משתדלת להיות חצופה כמו ליידי סוברין וללוות קצת מניות אלקטרו-קלאשית מפיצ'ז. השילוב הזה עובד, ו-"Lovers and Crypts" הוא חתיכת אלבום כיפי מתחילתו ועד סופו.

"Saddle Up" והסימפול האוריינטלי שלו בא להרים כל מסיבה משמעממת; ב-"Lucky Bunny Foot" נדמה שיש כוונה לצחוק על פרגי (אין שום דרך להעביר את זה בעברית – תאזינו לשיר); "It Ain't Easy" הוא הסינגל השקט וזה שכל הקריפטס ברחבי העולם ידליקו לכבודו נרות; ב-"Dolphins" מתארחת Black Cracker גם בקולה והפזמון המדבק גדול ("לירות בדולפינים זה ממש כיף / כולם להביא את האקדח שלהם"); "Dirty Dirt" מנסה להראות ל-Ying Yang Twins שהם לא היחידים שיודעים לכלוך מהו.

"Rio Grande" משלב ריף פיצוץ של גיטרה חשמלית שקצת מסגיר את העובדה ש-Bunny Rabbit לא באמת גדלה בגטו והשיר האחרון, "St Guillen" מזכיר לנו סופית איפה האלבום הזה יצא, ומה היה החיבור הראשוני של השפנפנה עם קוקורוזי. החלק הטוב הוא ש-Bunny Rabbit, עם כל המטען ההומוריסטי שלה ועודף המודעות העצמית שלה, באמת מצליחה להיות הרבה יותר מסתם בדיחה שנונה. אני לגמרי בסדר עם זה, ביץ'.

באני רביט, "Lover and Crypts"
(Voodoo-Eros)