פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השומר השעיר

      החדש של סופר פרי אנימלז הוא אחד הטובים שלהם, רעיונות בעקבות רדיוהד וגם סט להרמת המורל. אחי רז במדור חדש

      על העטיפה של "היי ונוס!" אפשר לאתר אזכורים לירח הממזר מחצרו של המלך ארגמן + ציפור אש הקטנה מהתקליט ההוא של מהאווישנו אורקסטרה. הגלים המתנפצים, נראה לי, זה התכתבות מתחייבת עם בוטיצ'לי, ואת הכל אירגן איזה אמן יפני בן 85. עושה רושם שהיה יושב פה טוב איזה רפרנס קטנצ'יק ל"סיפורים מאוקיאנוסים טופוגרפיים", אבל יכול להיות שזה רק אני. כנראה שגם היום יש חוקים לאיך צריך לארוז אלבום קונספט.

      עטיפה מדהימה, אגב, שבהחלט מקפידה על גילוי נאות למה שהולך בפנים. מצד אחד, הסופר פארי אנימלז מקפידים על פופ ברמות הידוק גבוהות בהרבה מהמקובל כיום, ולבטח מהנהוג אצלם. מצד שני, עדיין תמצאו פה כמות דאווינים שיכולה להרוג סוס. זה אולי התקליט הכי קצר ברפרטואר שלהם (שמונה במספר), אבל מבחינת שטח הפנים שלו, יא חלאוולאוו, לפעמים נראה כאילו אין לזה סוף. במובן הזה השירים ב"היי ונוס!" דומים מאוד ללחוח, הפיתה התימנית האגדית. רפרוף אגבי על הצד השטוח של הלחוח לא יעורר כל חשד. עיון מדוקדק בעבר השני יגלה שאפשר למרוח שם כמות משוגעת של סחוג.

      מה שעובד יפה מאוד ב"היי ונוס" הוא הנון-שלנס והאלגנטיות שבה שני הצדדים האלה מתקיימים זה לצד זה. לעתים הרפתקת פופ סוחפת ורציפה, שמתחילה ב"סיפורי פוגי", עוברת ב"פט סאונדז" ונגמרת ב"סרג'נט פפר"; לעתים מופע תעתועים רב-חושי של דולצימרים ומנדולינות, אבל עדיין חד באמת, מהסוג שלא מנומס כל כך לצפות לו בזרם המרכזי. ובמובן הזה, של שרטוט קו האמצע בין הקיומים המקבילים - במידה רבה המתח שהוא סיפור החיים של ספ"א - מסתמן "היי ונוס" כאחד התקליטים היותר טובים שלהם.

      סופר פרי אנימלז - Hey Venus
      (BNE)

      חזק, הרדיו

      עוד לא שמעתי את רדיוהד החדש, אבל נראה לי שקיבלתי בזכותו רעיון למודל עתידי, אולי אפילו לא רחוק, שעליו יתבסס שוק המוזיקה. אז ככה: הנתון שעליו אף אחד לא מערער הוא שרדיוהד עושים ממש ברגעים אלה כסף מטורף מהניסוי הקטן שלהם. חוץ מכמה לירות על רוחב פס, כל הכסף שהגולשים משלמים על "In rainbows" הולך לכיס שלהם. נכון לסוף השבוע המספרים מדברים על 1.2 מיליון הורדות, שזה בהחלט נשמע הגיוני, כשהסכום הממוצע לעותק עומד על 8 דולר, שזה נשמע לי קצת מוגזם. גם אם נניח שהסכום עומד על חצי מזה, אנחנו מדברים על 5 מיליון דולר בארבעה ימים. התקליטים הכי נמכרים של רדיוהד עד כה לא עברו את ה-300 אלף עותקים בשבוע הראשון. אם מכפילים את זה ב-18 דולר, ומחלקים בחמישית, שזה בערך מה שהלהקה ראתה בסופו של דבר מהסכום, מגיעים לקצת יותר ממיליון דולר. אז ברור שלרדיוהד זה אחושלוקי משתלם, השאלה היא מה עם הלהקות הקטנות יותר.

      הפתרון שלי הוא כזה: להקות כמו רדיוהד או קולדפליי, ואמנים כמו מדונה ופרינס, יהפכו לסוג של חברות תקליטים, פרומוטרים ומפיצים משל עצמם. בכסף שהם חוסכים על כל הפונקציונרים ביוניברסל וסוני, הם יממנו ו/או יפיקו מוזיקלית תקליטים ללהקות ומוזיקאים שהם אוהבים, תמורת עמלת שיווק לא חמדנית, ויימכרו אותם באתר שלהם עם תו האיכות שנחוץ כל כך למעריצים שלהם. בצורה כזאת, יהפכו המוזיקאים העשירים לפטרונים של מוזיקאים קטנים יותר, שיתמקמו על רשתות עכביש גמישות סביב כל הרדיוהדים למיניהם, וייתפרנסו מהטראפיק הסקרני שמחפש את חותמת האיכות של תום יורק. אם העסק הזה יעבוד כמו שצריך, האקטים המוצלחים יותר יוכלו להתקדם מהר מאוד במעלה הרשת, ולהפוך בעצמם לבוסים גדולים, ולהקים סביבם רשתות חדשות ומסועפות משלהם, שייתנו זכות קיום גם ללהקות הקטנות ביותר. נשמע די כיף.

      יש מציל בבריכה

      נסיים בהמלצה על אתר סטים אוורירי במוד באלרי רגוע. יושב יפה על הזמן הזה בשנה.