פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אהוד ברח

      רבים כל כך חיכו למוצא פיו של אהוד בנאי ב"שיר חדש", אך הוא העדיף למלא אותו בחלה לשבת. עינב שיף במכתב לגיבור שהיה

      אהוד,

      את הניילון שעטף את אלבומך החדש קרעתי לגזרים, באותה התלהבות השמורה לילד שאינו מסוגל להתאפק עם מתנת החג שלו עד לסוף הארוחה המשפחתית. ובתוך כל צליל נוסף של היפרדות בין קטעי הניר הדבוקים, טמון זיכרון אחר: קריעה אחת ואני שוב שומע אהוד בנאי והפליטים בין השיחים; קריעה שניה אני בים המלח בהופעה שלך והלסת שלי דבוק לרצפה הכי נמוכה בעולם במשך חצי שעה של בכי ושלוש שעות של אושר; קריעה שלישית ואבא שלי מזייף את "רח' האגס 1" מקסטה בלויה מרוב שימוש; קריעה רביעית ואני בדרום הר חברון, לא יכול להחליט מדוע אני כועס יותר: האם כי רצית להופיע שם או כי ביטלת את הגעתך ברגע האחרון, והרי כל כך הרבה זמן לא ראיתי אותך מופיע, ואני מתגעגע. קריעה חמישית ואני מסביר לעוד סנוב שאתה היא הסיבה שלמרות הכל, שיר מדהים בעברית לעולם ירגש אותי יותר ממקבילו באנגלית. לפחות היית, עד היום.

      אתה מבין אהוד, זה לא שבאמת ישנה בעיה עם בחירתך הפופולרית לבצע ב"שיר חדש" אך ורק זמירות ופיוט. גם אינני רואה סיבה להתאכזב מהסתגרותך באיגלו המזויף של הקונצנזוס, שבשמו אתה מופיע בסתר באזורים שנויים במחלוקת ומסתייג מהם בפומבי: פועל בניין כבר היית, זכותך לחיי רווחה. גם מוזיקלית, אין כל הפתעה על שנטשת את העושר הנפלא של אלבומך האחרון "ענה לי", שהקדים את הזמנים שבין קודש לחול והיה לפשרה מבריקה בין ברוקלין החרדית לתל אביב העייפה. אנשים משתנים אהוד, כמוני כמוך, וגם היופי מפציע "בשיר חדש" לעתים רחוקות: הרמונית הקולות ב"לכה דודי" סוחפת את השטיח החילוני מתחת לרגליים וגם הפתיחה המצוינת של "שלום עליכם" הופכת את הניגון המסורתי והנמרח לקטע גיטרות אקספרימנטלי. זוהי אמנם יצירתך החלשה ביותר עד היום, כתוצאה טבעית לאמן שמרגיש יותר מדי בבית וכך מצרף את אשתו לשירים אחדים ומקליט את אביו המנוח בשיר אחר, על אף הפגיעה האנושה באיכות המוזיקלית של הקטעים. זוהי אמנם יצירתך המאכזבת ביותר מזה 20 שנים, נעדרת אנרגיה ו- צחוק הגורל- אמונה, שלשירים יש את היכולת לגרום למאזין לעוף לצידו של אלוהים. אך למרבה הצער, לא זו הבעיה החמורה ביותר ב"שיר חדש".

      ניגוני בית הכנסת

      סלח לי אהוד, אך מבין הטקסטים רבי ההוד (ואחד "אל אדון כל המעשים" המדהים), אני לא מבין מה אתה מנסה לומר לי ולשאר מאזיניך. מה לשירים האלו ולעיניים הנשואות לאחד מקולותיו של הדור, נקודת החיבור האולטימטיבית בישראל המופרטת והמפוררת? היכן נמצאת הכריזמה המנהיגותית-פועלית שבזכותה סחבת אחריך אלפי אנשים עד לקטמנדו? בבנאליות של "אשת חיל" או בארכניות בה אתה מבצע את "צור מי שלא אכלנו" (שדבר לא השתנה בו מאז ביצעת את השיר עם חבריך ג'ורג' וסאלם)? חבר העלה את הטענה כי לאחר שהשתלטת על קיסריה, אתה רק מנסה להשתלט גם על ניגוני בתי הכנסת. לי נראה שזה קטן על דמותך, שהיא מיתולוגית עוד בחייך ועם זאת אני מחפש את אהוד בנאי שנתן לי אוויר כשנחנקתי ומוצא אותו מתכסה בטלית, מסתיר את פניו וממלמל ניגונים שבמקום התעלות רוחנית נשמעים כעצלות רוחנית. האם נגמרו לך המילים על האנשים שאתה פוגש ברחוב, האם הזמן שנסע ("כי הזמן עושה את שלו") לקח גם אותך איתו והשאיר אותנו עירומים ממוזיקאי ישראלי ברמה הגבוהה ביותר? דווקא חבל שבביתך לא בדקת, כיצד החליף מאיר בנאי את הדמויות משיריו ונותר מקורי ומרתק, או כיצד חברך שולי רנד אמר שמע ישראל בכוונה גדולה ועוד הוציא מזה תמלוגים. ככל הנראה הבנת כי אינך עומד למבחן הציבור, שאם רק נזרוק לו קצת שירים מבית אבא לכבוד הימים הנוראים, הם יעמדו בתור עם התלושים מהעבודה ויקנו במחיר מלא, ברוך ה'. פעם סיפרת להם על אחמד, פיקסמן ויצחק שן זהב, והיום אתה עוד ספר תפילות עם המון כוונה ומעט מעשים.

      אני נפרד ממך היום אהוד, בכאב ששמור רק לגיבורים שהכזיבו כי הלב שקפא, כנראה שלא יפשיר שוב. כי מותר לכתוב שיר גרוע וחוקי להיות מיושן, אך אסור לשתוק. דווקא בישראל, שמרבית אזרחיה אינם רואים מוזיקאים כטרובדורים, חיכו רבים כל כך למוצא פיך אהוד, ואתה בחרת למלא פיך חלה של שבת. אהוד, ב"שיר חדש" הזנחת את הקהל ששלח אותך בשמו והפקרת אותו לידי עדת משיחי שקר וחמדני פלייליסט; על חטאים כאלו שבין זמר למאזינו, אפילו יום הכיפורים אינו מכפר.

      אהוד בנאי, "שיר חדש"
      (NMC)