פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חית הגאווה

      האלבום של 3ח שיוצא מחדש הוא פרק חשוב בהיסטוריה של האינדי הישראלי, שאסור לו להימחק. דנה קסלר משלשת

      בשנת 90' הוציאה שלישיית הנויז הירושלמית 3ח (שלוש חית) את אלבומה היחיד ב-500 עותקים ממוספרים. "הרעיון הוא לעשות לימיטד-אדישן, סייקיק-טי.וי סטייל", לדבריו של דודיק אופנהיים. עתה, כמעט עשרים שנה אחרי, יוצא האלבום ההוא מחדש – בפעם הראשונה בדיסק - כולל דיסק בונוס, המכיל הקלטות מאוחרות וקטעים מהופעות וחזרות, פרי עמלם של בעלי הפאב וחנות התקליטים "אוגנדה" ופאב "התקליט" בירושלים, שאספו, חיטטו ושיחזרו חומרים. וטוב עשו, שכן מדובר בפרק חשוב בהיסטוריה של האינדי הישראלי, שאסור לו להימחק.

      בזמנו לא קראו לזה בארץ אינדי – קראו לזה מוזיקה מחתרתית. למוזיקה רועשת קראו "כסאח", למאגניבים והיפסטרז קראו "פוזאיסטים", וללהקות אינדי קראו "להקות שוליים". בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים הייתה פריחה של להקות שוליים בארץ. נושאי המגבעת, DXM, פוליאנה פראנק, דורלקס סדלקס, אפור גשום, גוונים כהים, פלסטיק ונוס, השפן הנכון והרבה אחרים, הופיעו במועדונים קטנים. חלקם הוציאו תקליטים, רובם הוציאו קסטה באוזן השלישית. קומץ עיתונאים חדורי אמונה עקבו אחרי הנעשה במקומונים וניסו לתווך את הצלילים החדשים לציבור הקוראים.

      זאת הייתה עדיין תקופת פרה-רוקסן. תקופה שעוד היו בה שרידים מהאפלוליות האייטיזית של מרתף הפינגווין החשוך. בנוסף לפאנק וניו-ווייב החלו לחלחל למוזיקת השוליים המקומית השפעות אחרות, אוונגרדיות ואמנותיות יותר. להשפעות המוכרות של באוהאוס, ג'וי דיוויז'ן, הקיור ולהקות אנדרגראונד ישראליות מתחילת האייטיז כמו מינימל קומפקט, הקליק, כרומוזום, סיאם וז'אן קונפליקט, החלו להצטרף השפעות של להקות תעשייתיות ולהקות נויז. המוזיקה נהייתה מורכבת יותר, ולהרבה נגנים בלהקות היו פיאות לחיים ארוכות.

      בלי חיוכים, בלי בכי

      גם גיאוגרפית חל שינוי משמעותי בסצינת להקות האנדרגראונד הישראליות. אם בתחילת האייטיז הכל קרה בתל אביב, במחצית השנייה של העשור החלו לצוץ מקומות להופעות ולהקות חדשות גם בירושלים ובחיפה וסביבותיה. 3ח יצאו מהסצינה הירושלמית, שהולידה גם את נושאי המגבעת, להקת ישראל ואחת 2 כזה. הכל התרכז בירושלים סביב מועדון הפרגוד ותועד נאמנה במקומון "כל העיר", בין השאר על ידי עיתונאי הרוק המנוח יורם בר, שנפטר בגיל 29 ממחלת הסרטן.

      את 3ח הקימו הגיטריסט רן סלוין (שחזר מלונדון אחרי שניגן שם בלהקה) והמתופף דודיק אופנהיים, שניגנו קודם בלהקת הפאנק הירושלמית חולרע ולמדו אמנות בבצלאל. השניים צירפו אליהם את הבאסיסט ראם הראובני, ושלושתם יצאו לדרך מוזיקלית חדשה של פוסט-פאנק אוונגרדי חורקני. או "מוזיקת גל חדש ומתועש", כפי שכתוב בפוסטר מהופעה בפרגוד שמתנוסס בעטיפה הפנימית.

      3ח היו להקה אגרסיבית ורועשת שלעולם לא מחייכת - וגם לא בוכה – אלא משתפת את הקהל בהתרשמותה מהמקומות הקודרים של המציאות והנפש בפנים חתומות. והקהל תמיד רצה עוד. בארבע שנות פעילותה, בין 88' ל-92', נודעה 3ח כלהקת הופעות מלהיבה. קראתי שבהופעה בפרגוד תופף אופנהיים בידיו על גיגית כביסה ענקית. ערן דיה, שניהל את הלהקה, כותב בעטיפה הפנימית ש"לא פעם הוזמנו אורחים חד פעמיים ליטול חלק בהופעות, כגון כנר רחוב משוק מחנה יהודה שבו פגשו במקרה חברי הלהקה ביום שלפני". היו גם שקופיות וכל מיני אפקטים, ובעיקר הרבה רעש. בזמנו רעש הייתה הצהרה, שלא לומר אידיאולוגיה.

      אחרי כמה שנים של הופעות הוציאו 3ח סוף סוף את אלבומם. מהאזנה לאלבום אני מנחשת שהם אהבו את סוניק יות (טוב, כולם אהבו את סוניק יות), באוהאוס, Birthday Party, יאנג גודס, סייקיק טי.וי ואת ה-Swans. האלבום מתחיל בצעקות "אל תצעק" על רקע תיפוף שבטי אגרסיבי, שהבאס מצטרף אליו באמצע (ההוצאה המחודשת מציעה גם את גרסת הגיטרות). האינטרו הוא בעברית, אבל מרבית האלבום הוא באנגלית – בחירה שנחשבה בזמנו לתקיעת מקל בגלגלים עבור להקה ישראלית.

      הגיטרה של סלוין נעה בין ניסורים (”I am the Words”) למפלי אייטיז קיוריים (“Swallow the Tracks”, “Holyland”). “Film” הוא קטע אוונגרדי מלא סימפולים של שידורי חדשות בכל מיני שפות, כשלקראת הסוף נכנס קטע שמזכיר את "Galvanize" של הכמיקל בראדרז, שנים לפני שהבראדרז בכלל חשבו עליו. כמו ש”Kankan” נשמע כמו גראנג' לפני שהיה גראנג'. והיות ולקחת שיר שמח ולהפוך אותו לאפוקליפטי היה פרקטיקה מקובלת במוזיקה האלטרנטיבית של התקופה (זוכרים את הביצוע של לייבאך ל"לייף איז לייף" של אופוס?) יש באלבום גם קאבר ל "I Feel the Earth Move" של קרול קינג. לפתע ההרגשה שהאדמה זזה והשמיים נופלים כבר לא כל כך נעימה.

      היום זה בלתי נתפס

      בסוף אותה תקופה נפתח מועדון הרוקסן (שגם 3ח הספיקו להופיע בו, כפי שמתועד בדיסק הבונוס), המינוח "להקות שוליים" הוחלף ב"להקות צעירות", והניינטיז נפתחו רשמית. שנות התשעים (בעיקר בתחילתן) היו מעולות ללהקות אינדי מקומיות, לפחות במובן הזה שכמו באמריקה, גם חברות התקליטים המקומיות החלו להאמין בלהקות אלטרנטיביות, להחתים אותן ולהכניס אותן לאולפן עם מפיקים בכירים. נושאי המגבעת הקליטו אלבום עם שלומי ברכה, זקני צפת הוציאו את אלבום הבכורה שלהם ב-NMC והאלבום של סדרני הדשא הופק על ידי ברי סחרוף. התוצאה לא תמיד הייתה משביעת רצון מבחינת המעריצים הותיקים, וגם אידיאולוגית ניתן להתווכח עם המהלך, אבל לפחות ללהקות מחוץ למיינסטרים היו אז אופציות – דבר שהוא בלתי נתפס היום.

      3ח גם הם ניצלו את האופציה ואחרי התקליט הראשון נכנסו לאולפן עם יעקב גלעד. בדיסק הבונוס יש ארבעה קטעים בעברית, שהלהקה הקליטה איתו והיו אמורים להיות חלק מתקליט שני בעברית. אבל האלבום השני מעולם לא יצא. הלהקה התפרקה ב-92' ורן סלוין הקים ביחד עם אדם הורוביץ (נושאי המגבעת), אורי פרוסט (הפליז, כרמלה גרוס ואגנר) ואריק חיות את ריר - הסופרגרופ הראשון של להקות השוליים. אבל זה כבר היה בעידן אחר.

      3ח, "3ח" (אוגנדה/ התקליט/ אירסיי/ האוזן השלישית)