מקום לדאגאגא

כולם הרוסים על ליידי גאגא. למרות שכולם גם יודעים שגאגא היא לא באמת אמנית פורצת דרך אלא בסך הכל זמרת מגניבה משכמה ומעלה. אבל בעולם שבו קיישה היא כוכבת ענקית, גם זה די והותר. כולם גם הרוסים על הקליפ של "טלפון". גם אני. אפילו שבסאגה הנוכחית, גאגא – כהרגלה, יש לומר – שוב מצטטת ולא ממציאה. הפעם היא קורצת לאירועים קולנועיים פמיניסטיים – "תלמה ולואיז" ו"קיל ביל" – ואילו בפעם הקודמת, בקליפ ל-"Bad Romance", היא פשוט הלכה על הברקה של מישהו אחר, תרתי משמע, כשעשתה עניין גדול מהנעליים של מקווין. קלישאות קלישאות, ואין מה לראות.

ליידי גאגא אולי נדמית כמי שמצעידה את הפופ קדימה אך עמוק בנפשה ברור שהיא עורגת לעבר. "טלפון" הוא כולו קידת ריספקט עמוסה ומסוגננת לתעשיית הקליפים הגוועת, תעשייה שפעם עיצבה וקבעה טעמים עבור דורות שלמים והיום היא לא יותר ממרצ'נדייז בעולם של אייפונים. הרי פעם קליפ היה אירוע – כל מי שגיל 20 מאחוריו בוודאי זוכר את ההיסטריה סביב קליפים כמו "Smack My Bitch Up" של הפרודיג'י ו-"November Rain" של גאנז אנ' רוזס. כשמייקל ג'קסון היה בשיאו וב"מבט" שידרו את "Black Or White" ודיווחו שעלותו הגיעה למיליון דולר, לקליפ היה אפילו ערך חדשותי. אז יתכן מאד שהקליפ ל"טלפון" עלה יותר ממיליון דולר. אפילו סביר להניח. אבל יש הרבה פרסומות שעולות מיליון דולר ומעלה ו"טלפון", שכולו תוכן שיווקי, לא באמת שונה מהן. הוא מתחזה לקליפ, אבל הוא בעצם לא. הוא קליפ בכאילו.

שכן כל מהותה של ליידי גהגה היא תמצית הכאילו. כאילו כוכבת הפופ הכי מגניבה בעולם, כאילו יוצרת עם חזון, כאילו בלונדינית, כאילו צינית, כאילו רקדנית. הדבר היחיד שאינו בכאילו אצלה הוא יכולתה הווקאלית, שהיא טובה מאד (אם כי יש טובות ממנה), וכישרון ההלחנה שלה, שהוא קצת יותר מסביר. אופי הכאילו שלה ברור לכל, אפילו לה, והוא לא מזיז לאף אחד. כל עוד כיף איתה – וסופר כיף איתה – אז מי בכלל מודאג.

מי מודאג? יותר נכון, מי מודאגת. יש אחת כזו, וקוראים לה ביונסה. כשעלה הקליפ של "טלפון" לרשת תהו רבים מדוע מתלכלכת ביונסה בטראש כזה. הרי מודע ומשועשע ככל שיהיה, "טלפון" הוא עדיין טראש לפנים. חלק ממעריציה של ביונסה סברו שהיא ניסתה לנכס לעצמה את הקהל ההומואי. זה קשקוש, כי ההומואים הרוסים עליה גם ככה. אחרים סברו שהיא רצתה להראות את הצד המלוכלך שלה וגם זה קשקוש, כי ביונסה לא מפחדת מלכלוך. את הקליפ הטוב ביותר של השנים האחרונות, "סינגל ליידיז", היא יצרה במינימום אמצעים והדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא תמים. ב"סינגל ליידיז" ביונסה מבהירה לעולם איך נראה כישרון ועוד בשחור לבן, כשהוא לא מרוטש ומאופר בכבדות וכשהוא פורץ מכל פריים מבלי שאף פחית דיאט קולה תכשיל אותו. "סינגל ליידיז" הוא מה ש"טלפון" רצה להיות ולא הצליח - נקודת ציון אמיתית בהיסטוריה של הקליפים.

אם על גאגא "טלפון" הקאמפי והמבדר יושב כמו כפפה, הרי שעל ביונסה הוא נראה בדיוק הפוך. הטקסט המטופש, הצבעוניות המוגזמת והלסבו שיק בשני שקל מוזילים אותה. אבל בלעז אומרים "אם אינך יכולה לנצח את התחרות, הצטרפי אליה" וביונסה לא מתה על תחרות. גאגא סוחפת את העולם – על כך אין ויכוח – ולהביט בה מהצד מבלי להתערב לא יהיה נבון מצד כוכבת הפופ מספר אחת בעולם. ולכן, גם אם נוכחותה של ביונסה ב"טלפון" מופרכת כמעט כמו הקליפ עצמו, זה בדיוק מה שמשאיר אותה בעניינים, לפחות לעכשיו.

ומה איתנו? לנו לא נותרה ברירה אלא לספוג ביחד עם ביונסה את ההשפלה ולזכור שגם מדונה עשתה פעם שיר עם בריטני והעולם שתק. עדיף ללכת על בטוח מאשר להצטער, אומרת קלישאה אחרת, ולקלישאות משתלם להאמין. תשאלו את ליידי גאגא, היא עושה מהן מיליונים.