"עזבו אתכם מכסף" - ראיון עם ג'יי בלייקסון, במאי "איפה אליס?"

לבמאי הבריטי ג'יי בלייקסון כבר כמעט אין זמן לראות סרטים. בעבר, כיאה לעכבר קולנוע פנאטי, הוא היה משתדל לבלות מול המסך הגדול ומכשיר הדי.וי.די כמה שיותר, אבל עתה הוא טרוד בקריאת עשרות התסריטים שנשלחים אליו מכל עבר בידי מפיקים להוטים וסוכנים נמרצים, ובקושי מתפנה להרים מהם את העיניים. ככה זה כשעבודת הביכורים שלך, "איפה אליס?", מותחן מיומן ויצירתי על שני פושעים החוטפים צעירה בת עשירים, מסמן אותך כאחד מן הקולנועים המבטיחים בסביבה, אחד שאפשר לסמוך עליו כי יזרים דם חדש ב"היטמן 2" או ב"מת לחיות 5".

אכן, בלייקסון חי כרגע את החלום של כל במאי צעיר, אבל עד לא מזמן הוא דווקא הרגיש בתוך סיוט – "לא היה לנו גרוש על התחת, כך שההפקה של 'איפה אליס' היתה פשוט מפרכת'", הוא מספר. "היו לנו 24 ימי צילום בלבד, בערך שליש מהכמות הדרושה לסרט בסדר הגודל כזה, אז היינו צריכים להוציא את המיטב מכל שנייה שעמדה לרשותנו ולרוץ ממקום למקום".

"האמת היא שבמובן מסוים, התקציב הנמוך דווקא תורם לערך האמנותי של ההפקה. אם המשאבים שלך בלתי נגמרים, אתה מרשה לעצמך לבזבז אנרגיות וזמן מסך על דברים שוליים, שמקלקלים את התוצאה הסופית. לעומת זאת, אם אתה במצב שבו כל פרוטה חשובה, אתה חייב לחשוב פעמיים על כל מה שאתה עושה, וכל שנייה בסרט חייבת להצדיק את עצמה".

"הכל תלוי באנשים. אתה צריך לאסוף סביבך צוות טוב, ואז לדאוג לשלושה דברים: שכולם ירגישו מחויבות לסרט, שכולם ירגישו בנוח זה עם זה ושלכולם יהיה כיף באופן כללי. באופן אישי, כל כך שמחתי על העובדה שיוצא לי לעשות סרט עלילתי באורך מלא שלא ממש היה לי אכפת מתנאי העבודה. יתרון נוסף היה שצילמנו את החלקים הקשים ביותר של הסרט כבר בשבוע הראשון, אז לאחר שעברנו את האתגר הזה הרגשנו שאנחנו מסוגלים לעמוד בהכל".

"היה לי חשוב יותר להתגלות כיוצר אמין. ראיתי בעבר סרטים רבים על חטיפה, והם תמיד דאגו לחתוך את כל מה שקורה מהרגע שהחוטפים מזהים את הקורבן ועד שהם מתקשרים לבקש כופר. אבל מה לעשות, חטיפה זה דבר איום ונורא, וחוטפים הם אנשים איומים ונוראים, כך שאם אתה רוצה להבין מה באמת קורה שם, אין שום דרך להתחמק מקצת סדיזם".

מי שנאלצת לסבול את רוב המכות וההשפלות היא המטאור הבריטי הצעיר ג'מה אטרטון, המגלמת את אליס. וכך, רגע לאחר שראו אותה ב"התנגשות הטיטאנים", מוזמנים צופי הקולנוע בישראל להתענג על הקסם הייחודי של אטרטון בשני סרטים שונים לחלוטין: רגע אחד היא רודפת בנינוחות אחר פגיונות קסומים ב"הנסיך הפרסי", רגע אחר היא משתינה לתוך דלי ב"איפה אליס?".

"כל זה רק מוכיח איזו שחקנית אמיתית ואיכותית היא ומצדיק את הבחירה בה", אומר בלייקסון הגאה. "כבר באודישן הראשון אפשר היה לראות בעיניים שלה את רוח הקרב הדרושה לתפקיד של אליס. אסור היה לי לבחור שחקנית שיודעת לצרוח ותו לא, כי הקהל היה מתעייף במהרה מן היללות שלה ומואס בסרט. הייתי צריך מישהי שתדע להחזיר לחוטפים מלחמה שערה, כזו שהקהל יוכל להזדהות איתה ועם המאבק שלה, וג'מה היתה מושלמת לכך".

"הו, לא, בטח לא אליזבת הארלי הבאה. מובן שג'מה מוכשרת הרבה יותר ממנה. מצד אחר, היא גם יפה יותר מתומפסון, כך שאני מניח שהתשובה היא לא לכאן ולא לכאן. ההימור שלי שהיא תצמח להיות קייט ווינסלט החדשה".

"האמת היא שנוסף על קריאת תסריטים של אחרים, אני גם כותב כעת תסריט משל עצמי, והוא בסדר גודל של סרט הוליוודי גדול. אבל אני לא עושה את זה כדי לחפש את הכסף הגדול אלא פשוט כי זה הסיפור שבא לי לספר. עזבו אתכם מכסף, זה לא המהות, אלא בסך הכל אמצעי לממש את הרצונות שלך. חוץ מזה, כפי שהגיבורים של 'איפה אליס?' לומדים, המרדף אחרי כסף מוביל אותך בסופו של דבר לאבדון, אז עדיף להתרחק ממנו".