מאין יבוא עזרי?: על התוכנית "בואו נדבר על זה" עם אסי עזר

אסי עזר משתנה לנו מול העיניים. זה כנראה התחיל ברצח במועדון הברנוער בשנה שעברה, בצעדת המחאה הספונטנית של הקהילה המזועזעת, אז התייצב עזר בראש הצועדים לצד בכירים בקהילה ההומו-לסבית ונראה נחוש ובעיקר חדור תחושת שליחות. עובדה, שמאז הפך עזר לפעיל בקהילת הגייז המקומית, ניפק סרט מרגש על תהליך היציאה מהארון, הרבה להשמיע את קולו בסוגיית גירוש ילדי העובדים הזרים ואף לא חשש להתעמת פומבית עם שר הפנים אלי ישי בנושא, תוך שהוא הופך את חשבון הטוויטר שלו למרכז מטה הפעילות.

למעשה, עזר עבר תהליך בו הוא החליט לצקת תוכן לתוך תבנית הסלב הדי חלולה שליוותה עד כה את הקריירה שלו ("אקזיט", "ערב טוב עם גיא פינס", "האח הגדול") ונטש את האסקפיזם שאפיין אותו, כפי שאמר בראיונות לא אחת, כולל לוואלה! תרבות. כנראה שיחד עם התהליך השתנו גם חלק מרצונותיו המקצועיים של עזר, בחור סופר-מוכשר לכל הדעות, והתפתחה בו שאיפה לעשות דברים עמוקים יותר. ומה יכול להיות עמוק יותר מתוכנית תרבות שבועית שתנתח תופעות תרבותיות מזווית שונה ומרעננת? (קריצה קריצה, מרפק מרפק).

מה שעומד לעזר לרועץ הוא העובדה הפעוטה שהוא חתום על חוזה טאלנט עם הזכיינית קשת ולאחרונה, עם כל הכבוד לרצונות של עזר, יש רצונות מעט אחרים. שם, מתמחים בעיקר בפנייה למכנה המשותף הרחב ביותר, בבידור קליל להמונים, אסקפיזם טהור, ידיים באוויר ואלירז שדה, כלומר כל מה שמביא ריטיינג ובכמויות. במפגש בין אסי עזר המחודש לבין מקום העבודה שלו יש התנגשות רצונות עם מעט מקום לחפיפה, ומה קורה כשהרצונות האלו מתנגשים? קורה "בוא נדבר על זה", ששודרה אמש (רביעי) בערוץ 2.

"בוא נדבר על זה" מבוססת על הפורמט של אחותה הגדולה - "נדבר על זה בבית" תוכנית פסוודו-אקטואליה בהנחיית עמנואל רוזן שבה לצד המנחה הדומיננטי ישנם פאנליסטים, היושבים איש איש בביתו ומקבלים זמן קצוב להתווכח על סוגיות אקטואליות שמצטמצמות לשורה תחתונה סטייל "חרדים – טוב או רע?".

כצפוי מתהליך הפשטה של נושאים מורכבים שמעסיקים את המדינה למעלה מ-60 שנים, התוצאה היתה בעיקר שיח רדוד ומתלהם. גם בתוכנית של עזר התוצאה היא - כמה מפתיע - שיח רדוד ומתלהם. מסתבר, הייתם מאמינים, שאפילו בשאלות פחות הרות גורל ממצב האומה, כמו מה דעתכם על עוז זהבי, אי אפשר באמת לקיים בחצי דקה דיון עמוק ואינטליגנטי.

ההגדרה של "בוא נדבר על זה" היא תוכנית תרבות, אבל אפילו בעידן שבו גבולות הגזרה של המונח "תרבות" נמתחים כמו מסטיק עלמה, קשה יהיה למצוא מישהו מספיק נאיבי שיקבל את ההגדרה הזו. הנושאים שהובילו את התוכנית אמש - כתבת מגזין שעוסקת בסוגיה מדוע הומואים שהם גם זמרי מזרחית לא יוצאים מהארון, ראיון נעלי בית עם עוז זהבי ושיחה עם המודחת הטרייה של "כוכב נולד" הם בידוריים נטו ומתכתבים יותר עם הפן המגזיני של גיא פינס וליאון רוזנברג מאשר עם תוכנית מהזן של "דיבור חדיש" של ערוץ 8.

אין בזה משהו רע, כל עוד מתייחסים לתוכנית כפי שהיא ולא מנסים לעטוף אותם במילים יפות שמכוונות בעיקר לאנשים שאחר כך צריכים לטפוח לזכיינית על השכם ולהגיד להם שאפו על ההשקעה בסוגה עילית. ולא, העובדה שמבקר הספרות בדימוס נחם בן ועיתונאי התרבות במיל' גואל פינטו הם חלק מהפאנל לא הופכת את התוכנית ל"תרבותית" – על תעודת הזהות הטלוויזיונית שלהם כבר מזמן כתוב קודם כל "פליט ריאליטי" ורק אחר כך כל דבר אחר.

האכזבה מ"בואו נדבר על זה" נובעת לא רק מבזבוז הכישרונות של עזר על עוד בידור להמונים בשעה מיותרת, אלא גם כי מתברר שברגעים שמגזין הבידור הזה לא מתפקד כמפעל לקידום מוצרים של קשת (הראיון עם בוקריס, חברי הפאנל), הוא דווקא לא רע בכלל. הישירות של מיקי בוגנים והאינטליגנציה של תמר גלבץ יוצרים ליהוקים מעולים וגם כמה מהדיונים שהתפתחו בתוכנית - לדוגמה שאלת המעורבות הברתית של סלבס והניסיון לדון על המהלך העסקי של קרן פלס, במסגרתו תפיץ את אלבומה החדש בסופר פארם ב-10 שקלים היו מעניינים ובעיקר נדרשו להרחבה, מעבר למלחמת הכל בכל שהתנהלה בין הפאנליסטים רעבי המסך.

אולם המסר העיקרי שעולה מהתוכנית החדשה של עזר הוא שהגיע הזמן שהצופים יקבלו סוף סוף מגזין תרבות אמיתי בערוץ מרכזי, מגזין שיקדיש יותר מדקה או שתיים לכל נושא ושלא יפחד לגעת גם בתחומים שהם לא מוזיקה מזרחית, ריאליטי וסלבס ושלא מונע משיקולים עסקיים מובהקים. מגזין, שלמשל יוותר על אמירה מעליבת אינטליגנציה כמו "זוהי סדום היא גבעת חלפון החדשה".

הדרישה הזו היא לא אנכרוניסטית או "כבדה"; היא דרישה לגיטימית וישנם לא מעט אנשים שיעמדו מאחוריה, למרות התחושה השקרית שמנסים להחדיר לכם לפיה מדובר במיעוט לא רלוונטי, ברנז'אי, או כל קללה אחרת. נראה שאם תשאלו את אסי עזר, הוא אפילו יסכים להנחות תוכנית כזו.