"הכנס הזה יותר חשוב מהביקור של מייק לי"

(הבחירה של אורי זוהר בסצנה האהובה עליו, מתוך הסרט "גנבי האופניים". באדיבות בית הספר סם שפיגל)

"כפי שגונב לאוזניכם, מייק לי לא יגיע לישראל, אבל 42 אנשים מרכזיים בתרבות הישראלית נאותו לפתוח את שנת הלימודים בסם שפיגל". במשפט הזה, יפתח רנן שור, מנהל בית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל, את הכנס המיוחד של בית הספר בו דמויות כמו דובר קוסאשווילי, מוחמד בכרי, סייד קשוע, אהוד בנאי ומודי בר און יציגו את הסצנה האהובה עליהם בתולדות הקולנוע. לדברי שור, ראשיתו של כנס זה (שייערך היום, חמישי,בסינמטק ירושלים) היא בהדי הכנס הקודם שארגן בית הספר, בו פרשו אישים מרכזיים בתעשיית הקולנוע את חזונם לגבי הקולנוע הישראלי.

"אחרי הכנס הזה ניגשו אליי אנשים, שאני יודע לגבי חלקם שהם לא בדיוק מאוהביי ואמרו לי 'סוף סוף הרגשנו שאנחנו קהילה'", אומר שור. "בכנס הקודם יצרנו קונספט שבו האנשים לא עושים לעצמם קידום אישי, שהוא דבר רצוי, אלא מדברים על דברים שחשובים להם, לפעמים דברים אישיים, שהביאו אותם לעלות לירושלים. המצב הזה יצר הד וחשמל".

"החלטנו לעשות כנס ערכי, תוכני, שלא שייך לשוטף – לא להתנצחויות עם הרגולטור, לא לקרנות וליוצרים, אלא ליצור אירוע עם תכנים, ערך וגם FUN, משהו שייתן ביטוי לשפע המחשבתי, ריגשי וחווייתי של אנשי קולנוע ותרבות ישראלים, תחת הכותרת של הסצנה האהובה עליי, עם אנשים שבאים התנדבות ויש להם מה לעשות בחיים. 90% או 95% הסכימו ויש כבר רשימת נעלבים".

שור אף מספר כי בבית הספר הוחלט כבר עתה לקיים כנס נוסף ב-5 בנובמבר בשנה הבאה, תחת הכותרת "הגיבור הקולנועי שלי". "הכנסים האלו, עוסקים בעצם בלבנים מרכזיות שרלוונטיות לדיון גם מעשי וגם תוכני", הוא אומר. "נראה לי שבהרכב הדברים שעמלנו עליו רבות, זו אריגה מאד מורכבת – מי הדוברים, מה הם מייצגים ומה הכיוון שלהם וזה היה כיף וריגוש אמיתי".

"ממה שראיתי, יוסף שילוח דיבר על 'גנין ג'נין' של בכרי, מנקודת מבט שהיא גם אנושית וגם פוליטית. שילוח סיפר על התפקיד שלו בתור לוחם אצ"ל ב'הבית ברחוב שלוש', שצריך להודיע בחשאיות למשפחתו שהוא עומד למות. הוא מספר על התדרוך של משה מזרחי, הבמאי, ואתה מבין שהוא חווה את הסבל הפלסטיני גם כשהוא מגלם לוחם אצ"ל. גם פרופ' משה הלברטל, שקשר בין מושג נביאי האמת ונביאי השקר ביהדות באמצעות סצנה מ'חיים של אחרים' על השטאזי הגרמני, הצליח לגרום לי להגיד 'וואו, איך הוא חשב על זה'".

"עצם הבחירה במישהו כמו סייד קשוע, שאנחנו יודעים מאיפה הוא בא, לא רק משום שהוא ערבי-ישראלי או פלסטיני-ישראלי, יכולה להיות משהו שגרתי, אבל כשהוא בוחר ב'עזית הכלבה צנחנית', אתה רוצה לדעת למה. זה אגב, הבחירה השניה שלו אחרי שהוא בחר בסרט אליה סולימאן, שפשוט עוד לא יצא בדי.וי.די ולא הצלחנו להשיג אותו. מצד שני, יש כאן כמה סרטים שהובאו במבצע הפקתי של ממש, שמצליחים להמחיש את שפע אופני ההסתכלות שיש בכנס".

אלא שעם כל הכבוד לכנס החגיגי, גם שור מבין שמעל כל הדוברים הבאמת מכובדים בו, רק דבר אחד ירחף באולם: הביטול של מייק לי עורר הדים בתקשורת הקולנוע העולמית, כולל במגזינים בולטים כמו וראייטי ועיתונים נחשבים כמו הניו יורק טיימס. "אני יודע שזה יהיה באוויר ולכן אני פותח את הנאום שלי כפי שאני פותח", אומר שור כשהוא מתכוון למשפט הפותח של הכתבה. "יש לי הרבה מה לומר על נושא מייק לי וזה עוד לא הזמן, מעבר לחלופת המכתבים בינינו", הוא אמר. "יש עוד דברים שלא פורסמו – אבל בעיני האירוע שיקרה מחר חשוב יותר מהאירוע של מייק לי, שתאמין לי, עבדנו עליו שנתיים, כולל פרטי הפרטים של הביקור, כולל היכן בניו של מייק לי ישהו בביקור בארץ".

"בסיכומו של דבר, בשורה המרכזית מבחינתי ולפי תפיסת עולמי – ברגע, שהספינה הפליגה, אז אתה נוסע עם הספינה. ברגע שאתה מבין את מידת ההשקעה ואת כמות האנשים שעובדים בה – זה הנתון שקובע. הרי ברמה הפוליטית מדובר בהקצנה, זה לא שפתאום ישראל עושה את מה שהיא עושה. זה לא שינוי. כשעומד מול זה משהו שסוכם, גם בתקיעת כף וגם בחיבוק וגם באינסוף אישורים של כל דבר מול מייק ומשרדו, ברגע שמשקיעים בפוסטר וחוברות, שתלמידים לומדים את 'עירום' (סרטו של לי – ע.ש) בלימודי התסריטאות ובית צבי והקאמרי מתרגם מחזאות לעברית כדי להעלות מולו – ברגע שדורון תבורי בתל אביב ורם לוי בירושלים לומדים את החומרים כדי להנחות כנסים בנושא ומייק לי מודע לכל זה לפרטי פרטים, זה חייב לעמוד לנגד עיניך. אז ההחלטה, בגלל מייק לי והאישיות שלו לצד הלחצים הפוליטיים בלונדון – העמידו בפניו את השאלה מה חזק ממה וקיבלנו את התשובה, לצערי".

למרות זאת, שור מגלה כי החוברת בת 36 העמודים שתוכננה לצאת עם בואו של לי, לרגל הרטרוספקטיבה לכבודו בסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה, ייצאו כרגיל. "אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה", אומר שור.

אולם למרות האכזבה, שור מסתכל קדימה. הוא מאושר מהגעתו של רוברט פריפיניאני, שעבד עם אורסון וולס, ברנרדו ברטולוצ'י וערך בסך הכל כ-80 סרטים. בנוסף, הוא גאה לספר על הדברים שלמד על אנשי התרבות הישראלים בכנס: "תשים לב – מבין כל הסצנות שנבחרו, 9 שייכים לסרטים ישראלים", הוא אומר. "יותר מהקולנוע האמריקאי (7) ויותר מהקולנוע הצרפתי, שנמצא רק ב-3 סצנות. זה דבר מפתיע מאד ואני בטוח שלפני 10 שנים הכמות היתה פחותה".

"אני עונה על כך בדברי הפתיחה שלי ואלו הם: 'חלק מהדוברים אליהם פניתי שאלו אותי מה הסצנה האהובה עליך, לא זרמתי עם תשובה, הייתי שבוי בכמה החלטות והחלפתי סצנות ובסוף החלטתי שאני לא צריך להקרין סצנה אהובה ולדבר עליי, הכנס הזה הוא הסצנה האהובה עליי'.

*פרסום ראשון: 06:50