חדש על המסך

סרטו השלישי של דובר קוסאשווילי ("חתונה מאוחרת" ו"מתנה משמים") הוא עיבוד לספרו הקאנוני של יהושע קנז על הנעשה בשנות החמישים בתוככי בסיס טירונות לג'ובניקים. המטרה של המקום היא להפוך נערים לגברים וליצור כור היתוך של החברה הישראלית, אבל מובן שמה שמתרחש הוא ההיפך המוחלט מכך.

מן הביקורות: "זהו אחד הסרטים הישראלים המעניינים והמאתגרים ביותר שהופקו במקומותינו בעת האחרונה", הצהיר אורי קליין לאחר הקרנת "התגנבות יחידים" בפסטיבל הקולנוע הירושלמי האחרון, ויאיר רוה הוסיף בהזדמנות זו כי קוסאשווילי מוכיח כאן ש"הוא אחד הבמאים השנונים והערמומיים שפועלים כעת בארץ". מאיר שניצר היה חיובי פחות, טען כי הדרמה עושה עוול לרומן שעליה היא מבוססת, וכינה אותה "סרט דאחקות קומי".

במאי: דובר קוסאשווילי. שחקנים: עוז זהבי, מיכאל אלוני, אריאל וולף, אלון רוטמן (120 דקות).

סיפור חייו של סרז' גינסבורג, אחד המוזיקאים הצרפתיים הגדולים בכל הזמנים ובוודאי השערורייתי שבהם. הסרט סוקר את התבגרותו כילד יהודי נרדף, את שלל פרשיות האהבה שלו, את הדרך שבה הכניס חוצפה וזימה למוזיקה של מולדתו ואת הסקנדלים הרבים שהוא היה מעורב בהם.

מן הביקורות: למרות הפולחן סביב הזמר והדיבור סביב הסרט, הקהל הצרפתי לא השתגע עליו והוא הפך לכישלון קופתי. לעומת זאת, הביקורת במדינה דווקא הביעה התלהבות – "הצלחה מוחלטת", זעקו בלה-פואה, ו"אירוע קולנועי מופלא", הצהירו בלה-פריזיאן. הסרט גם נחשף בפסטיבלים לכמה מבקרים בינלאומיים, והם לרוב היו פחות נלהבים. כך, למשל, האינדיפנדט הבריטי ציין כי הבחירות האמנותיות של הבמאי אמנם אמיצות, אבל לא משכנעות.

במאי: יוהן ספאר. שחקנים: אריק אלמוזנינו, לטישיה קאסטה, לוסי גורדון, שרה פורסטייה, קלוד שברול (120 דקות).

14 שנה לאחר סרט הפריצה שלו, "פחד ראשוני", חוזר אדוארד נורטון לשבת מאחורי הסורגים. הפעם הוא עומד במרכזו של משולש יצרי, ששתי הצלעות האחרות שלו הן אשתו השווה (מילה ג'ובוביץ') וקצין המבחן שלו (רוברט דה נירו), שלמרבה הנוחות התסריטאית הסתבך איתו דווקא רגע לפני יציאתו לגמלאות.

מן הביקורות: כמו רוב הסרטים האחרונים של דה נירו, גם "סטון" לא גרר השוואות חיוביות ל"נהג מונית", בלשון המעטה. "סרט סוג ב'", עלב האינטרטיינמט וייקלי, "טיפשי ועצלני", עקץ הניו יורק פוסט והוליווד ריפורטר התרעם על כך שאין במותחן ולו רגע אמין אחד. בטיים אאוט ניו יורק דווקא היו חיוביים יותר, שיבחו את "סטון" על היותו דרמה סוחפת ומורכבת באופן יוצא מן הכלל והגדירו אותו כעבודה הטובה ביותר של דה נירו בעשור האחרון.

ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 47. מטא קריטיק – 58.

במאי: ג'ון קורן. משחק: אדוארד נורטון, רוברט דה-נירו, מילה ג'ובוביץ', פרנסס קונרוי (105 דקות).

קתרין הייגל שבה לככב בתת-הז'אנר החביב עליה בשנים האחרונות: קומדיות רומנטיות על מפגש בין אשה חסודה וגבר גס רוח, שאינם סובלים זה את זה בתחילה. הפעם נוסף לסרט גם נופך דרמטי וטרגי מעט: הייגל מגלמת רווקה שנאלצת לאחד כוחות עם הדייט הכי גרוע שהיה לה (ג'וש דומאל). היא עושה זאת כדי לאמץ ולגדל את התינוק של חבריהם הטובים המשותפים שנספו בתאונה, והמהלך הזה מוביל לחוויה הגדולה של חייה.

מן הביקורות: קומדיה רומנטית זו מסתמנת כרגע כמועמדת לתואר הסרט השנוא ביותר על מבקרים השנה. "זבל שגרם לי לרצות לזרוק חיתול מלוכלך על המסך", טינף המבקר של הרולינג סטון, הידוע בחוסר העידון שלו, והמבקר המנומס בדרך כלל של הטיים הפציר בצופים לצאת באמצע ההקרנה כדי להביע את מחאתם על הסרט. קמצוץ של חיוביות אפשר היה למצוא בשיקגו טריביון, שהודה כי "חיים כמו שמכירים" מציג שילוב מעניין בין דרמה וקומדיה.

ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 29, מטא קריטיק – 39.

במאי: גרג ברלנטי. שחקנים: קתרין הייגל, ג'וש דומאל, ג'וש לוקאס, כריסטינה הנדריקס (105 דקות).

מוטב מאוחר מאשר לעולם לא? שלוש שנים לאחר הפצתו המקורית, מגיע לארץ זוועתון ספרדי זה (שבספרדית נקרא "Rec"). כיאה לזמננו, הוא עשוי בסגנון כמו-תיעודי, ולשם כך מתלווה לצוות טלוויזיה שיוצא לסקר שריפה שגרתית ומוצא עצמו לכוד בסרט אימה.

מן הביקורות: הסרט נחשב בקרב המבקרים לאחד מסרטי המתח/אימה הזרים הטובים של סוף העשור הקודם. הגרדיאן כתב כי האפקט שלו דומה לעבודה של אינקוויזיטור ספרדי, טיים אאוט לונדון הצהיר כי מדובר ביצירה קולנועית מבריקה שמצליחה לשמור על מתח גבוה עד השנייה האחרונה, ו-Twitch, אחד האתרים המובילים בתחום האימה, אף הגדיר אותו כאחד המותחנים המקפיצים אי פעם.

ציון ממוצע: רוטן טומייטוס – 96.

במאי: חאומה באלאגוארו, פאקו פלזה. משחק: פרן טרזה, קרלוס וינסנטה (78 דקות).