קונאן קשיח: על התוכנית החדשה של קונאן אובריאן

ל"טבע נאות" יש סלוגן מבריק שאומר שאת הכי יפה כשנוח לך. אם נתעלם מכמה נוח לנו בפיג'מת הברווזונים שלנו ואיך שזה פוצע בעיניים, עדיין מדובר בקונספט מעולה שכדאי לאמץ לחיים. מי שעשה את זה בהצלחה וחתך כשנהיה לו לא נוח הוא קונאן אובריאן, המצוין שבגברים.

תזכורת קצרה: אובריאן הגיש את רצועת הלייט נייט של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC מ-1993 ועד 2009, ממתין בסבלנות עד 2010 כדי שסבא ג'יי לנו יואיל לפנות לו את המקום כמנחה של ה"טונייט שואו" הנחשקת שמשודרת מוקדם יותר ולפיכך מגיעה לקהל רחב יותר. לנו הסכים לזוז, אבל רק קצת, ובסופו של דבר התפשר על תוכנית שתקדים את ה"טונייט שואו" בהנחיית אובריאן. הרייטינג, למצער, לא בלע את הסידור החדש בקלות, ובצעד נואש ביקשה NBC להזיז את שעת השידור של אובריאן. אלא שהג'ינג'י לא היה מוכן לנשנש שאריות של כלבים ותיקים ממנו ועזב את NBC, שהפרה את החוזה שלו, מבלי להביט אחורה אבל גם בלי תוכניות מוגדרות לעתיד.

והנה, לאחר המתנה ארוכה, הוא חזר! האיש הכי מצחיק ואינטליגנטי בטלוויזיה האמריקאית (או לפחות בשורה אחת עם סטיבן קולבר וג'ון סטיוארט) הלך לרשת הכבלים TBS – אמנם קטנה וזולה יותר אבל גם מאפשרת לו לעשות בדיוק מה שבא לו ואיך שנוח לו. ולפי הסלוגן מלמעלה – הוא הכי שנון, מבריק, נינוח ויפה כשהוא נועל נעליים שנוחות לו.

אחרי מבול של טוויטים, טיזרים ופעילות רשתית נמרצת, נקבע שם התוכנית החדשה כ"קונאן" – וכמו שהסביר בתוכנית הראשונה, ששודרה אמש (שני) בארצות הברית, זה בשביל שלא יוכלו שוב להחליף אותו. אבל זה יותר מזה: אובריאן לא נשען יותר על פורמטים קבועים מראש שמתפקדים ככלוב זהב למנחים המתחלפים שלהם. הוא, כאמור, עושה בדיוק מה שמתחשק לו.

אמנם הפורמט החדש לא שונה באופן מהותי מתוכנית הלייט נייט הוותיקה שלו, אבל כשמדובר בכזו איכות, מי בכלל צריך שינוי? אובריאן הוא מנחה בחסד ואיש מבריק שהצליח לשרוד את שביתת התסריטאים המפורסמת מ-2007 בסדרת תוכניות שהיו פרועות, מצחיקות ומופרכות יותר מאי פעם. הוא הוכיח שחוץ ממצלמה פתוחה הוא לא באמת זקוק להרבה, והבדיל את עצמו באופן מוחלט מהמנחים שמשמשים סוג של מריונטת לגופי שידור וכותבי פאנצ'ים.

אז נכון, התוכנית הראשונה של "קונאן" היתה צפויה אבל עדיין מספקת, ממש כמו לחזור למסעדה טובה ויציבה. היו את השטיקים האובריאנים האהובים – ריקוד החוטים הבלתי נראים, הדוב המאונן, אנדי ריכטר כסייד קיק והמון בדיחות מעולות על חשבונו ועל חשבון NBC שפישלה כשנתנה לו ללכת.

הקלף החזק ביותר של אובריאן היה ונשאר המודעות העצמית המפותחת שלו והעובדה שהוא לא מכור לאגו של עצמו כמו עמיתו/יריבו המקשיש לנו. בפתיח שלו הוא הציג עצמו כמי שקושש עבודות עלובות בתקופת היובש שבין NBC ל-TBS – מתחינה לדון דרייפר מ"מן מן" לקבל אותו לעבודה (מה שנפסל על הסף מכיוון שקונאן הוא בן שנתיים בתקופה שהתוכנית מתרחשת), דרך עובד גרוע במיוחד בדיינר ועד לליצן ימי הולדת שמספר בדיחות פוליטיות. כל זה כמובן מופרך בעיקרו, לאור פיצויי הפרת החוזה הנדיבים ששילמו לו מ-NBC, אבל זה עדיין היה חינני ביותר ומצחיק נורא.

קונאן אובריאן הוא איש טלוויזיה שמכיר את חוקי המשחק אבל בוחר בקפידה באיזה מהם לשחק. הוא הזמין את סת' רוגן כאורח ושאל אותו בכנות האם הוא מאוכזב שלא עבר חוק המריחואנה; את ליאה מישל מ-"glee" הוא שאל לגבי התמונה מעוררת המחלוקת שהצטלמה אליה עם חבריה לקאסט, אבל הקפיד לעשות את זה באופן שברור שהשמרנות המוסרנית של האמריקאים מגוחכת בעיניו; ולבסוף הוא ניגן ושר עם ג'ק ווייט שיר מהאלבום שהקליטו יחד בשביל הכיף. כי זה מה שהוא עושה - מה שכיף לו. ומה שכיף לקונאן, כיף גם לנו, כאמור. שוב.

או'בריאן הוא החבר שלא משנה כמה זמן לא נפגשתם, תוך שתי שניות כבר תתפסו את הבטן מצחוק ותנגבו דמעות עליזות מהעיניים. כל רגע שלו על המסך הוא אושר צרוף לכל חובבי ההומור הנונסנסי שלו שמשולב בטבעיות באלתורים מבריקים ובשליפות מהמותן. אבל יותר מהכל – הוא אחד האנשים הנקיים וההומניים ביותר על המסך האדום-כחול-לבן. את הכנות והארציות שלו אי אפשר לזייף והוא לא רוחץ באמבט סוכרזית דביקה כמו עמיתיו למקצוע (ואלו שעוד בפולניה היו סקפטים יכולים לצפות בתוכנית הפרידה שלו מ"הטונייט שואו"). TEAM COCO? בהחלט כן. נשאר רק לחכות שיגיע לארץ, כדי שכולם יוכלו ליהנות.