לפני הרבה שנים, כשדון ואן וליט, מי שהיה קפטן ביפהארט, התארח אצל דייויד לטרמן, שאל אותו לטרמן: "האם אתה תמיד חובש כובע?" הקפטן הוריד אותו מיד, אמר "עכשיו אני לא", והחזיר את הכובע לראשו.
הסיטואציה הקטנה הזו, שהקדימה דיון לייט-נייטי פסאודו-משועשע, זחוח, מחונפת ומעוכל מראש כרגיל, לפחות מצידו של המראיין, מהווה הצצה למוח של הקפטן או אולי לאני המאמין היצירתי שלו: אם יש קונבנציה, הוא ישבור אותה מיד, ואחר כך ימהר לשבור גם את השבירה כדי שלא תיהפך לקונבנציה. והכל, אגב, באגביות.
עבור רבים ביפהארט היה ההוא שעבד עם זאפה. אני למדתי לאהוב את זאפה דרך הקפטן. זאפה היה גאון מוכח, ביפהארט היה כלב בעל שלוש רגליים שעושה מון-ווק. 12 האלבומים שהקפטן הותיר אחריו מכילים ספוקן וורד עם גרוב שחור מזפת, המנוני וודו, ואת השירה הכי יפה שהיא גם הציור הכי יפה:
ליל נקניקיה טרופי
כמו שני פלמינגו בקרב פירות
כמו לצאת ממשולש
לתוך אור מפוספ?ס
אל תפספס
מישהו פעם סיפר לי שבחדר החזרות של הלהקה של ביפהארט, המג'יק בנד, היתה וונטה ישנה ומטרטרת. הקפטן דרש מכולם להקשיב לוונטה ואמר: "ככה. ככה אני רוצה שתישמעו". לפי המג'יק בנד עצמם, היו ההוראות שקיבלו אקזוטיות יותר: "נגן את זה כמו עטלף שנגרר מתוך שמן ומנסה לשרוד". נכון, זה נשמע כמו פארודיה על דאדא. אבל ביפהארט הוא השילוב - שאכן היה בלתי אפשרי לפניו - של בלוז ואוונגרד. משהו שהוא מתקדם מאוד ופרימיטיבי מאוד בו זמנית, ולכן מאפשר לבטן ולראש ליהנות ביחד, בלי לריב. דקונסטרוקציה בסאונד.
"קפטן ביפהארט" לא היה מוזיקאי פעיל, ולמעשה אף לא פרסונה פעילה. לפי גרסה אחת הוא הפסיק לעשות מוזיקה כשנגינתו בחצוצרה נעשתה טובה מדי לטעמו. לפי גרסה שניה, אחרי שהחל את דרכו המקצועית כצייר, סוכן האמנות שלו אמר לו להפסיק לנגן כדי שלא ייתפס בעולם האמנות כ"מוזיקאי שמצייר".
בכל מקרה, מות גופו שלשום אינו "אבידה גדולה לעולם המוזיקה", כמו שמקובל לכתוב, אלא פשוט אבידה גדולה לעולם. הקפטן הוא מסוג האנשים שהמחשבה על העולם הממשיך בלעדיהם טורדת מנוחה: חננות מהגיהנום, פחדנים וצייתנים, כנועים ללא מכניע, מעדכני סטטוסים לקקנים, נסערים מסיעורי מוחות, מכורים למבזקי חצי, עסקנים של עסקיות, יזמי זנות מנטלית, חיילים בצבא הבעד או בצבא הנגד. מי ישאר כדי לפרום? כדי לצאת בדיוק בשעה שהוא נכנס? כדי להזיז את הצירים כך שהזמן יכשיל את המרחב?
מכיוון שחשוב שתצטרפו, אפילו עכשיו, הנה בלינק למטה השיר היפה ביותר בעולם, הישר מתוך החומרים המאוחרים, הרכים, המושמצים.
