פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "הקהל עם הקולנוע הישראלי": ראיון עם מוש דנון

      קראו לו "טרוריסט תרבותי" והעמידו בספק את נאמנותו למדינה, אבל זה לא מנע ממפיק "עג'מי" ו"הבורר" מוש דנון לארגן פסגת תסריטאים שתשפר את איכות היצירה המקומית. ראיון

      שנה עברה מאז המפיק ויו"ר איגוד המפיקים מוש דנון חרך את לוס אנג'לס במסע המרגש של "עג'מי", אותו הפיק, לאוסקר, כשבמקביל הוא נאלץ להגיב למהומה שעורר אחד משני במאי הסרט, סכנדר קובטי, בישראל. שנה עברה ודבר לא השתנה ביחס הממסדי אל הקולנוע הישראלי: הקולות לקיצוץ בתקציבים על רקע פוליטי מצד הכנסת הולכים וגוברים ומאיימים להגיע גם לקולנוע והטלוויזיה, ודנון - שוב - עומד בשער כדי להזהיר.

      "המצב מפחיד והפרלמנט מאבד את העשתונות", הוא אומר בראיון לוואלה! תרבות לרגל סדנת התסריטאים הבינלאומית שתיערך בקרוב בתל אביב. "היתה לי שנה קשה באופן אישי – נקראתי טרוריסט תרבותי והעמידו בספק את הנאמנות שלי לעם ישראל, משהו שאני בכלל לא צריך לתת דין וחשבון עליו לאף אחד. רק צריך לקרוא את העיתונים בחודשים האחרונים ולהבין מה חושבת 'הממלכה', כלומר הפרלמנט, על היצירה הישראלית כדי לראות שיש חשש אמיתי".

      מאיפה נובע של היחס הזה לקולנוע?

      "ישנה חשיבה מוטעית של הפרלמנטריסטים, שחושבים שהיצירה הישראלית נמצאת בחלקה של השמאל. עשינו מחקר ובסך הכל המצב מאוזן מאוד בקולנוע ובטלוויזיה. אבל יש חוסר אמון בנו ומהמקום הזה יש בעיה מסוימת עם תקציבים בתעשייה. קצת מבאס להמשיך לבכות על זה, אני חייב להודות. אבל אני חושב שככל שהמדינה הולכת ומאבדת שליטה בהבנת הכוח של התרבות והחשיבות שלה בתוך המדינה, כך צריך להפעיל יותר לחץ ויותר כוח. כוחנו, היוצרים, הולך ומתחזק ואני רואה את המוצרים שלנו – אין מקום בעולם שלא שומעים עלינו, שלא קונים אותנו ולא רוצים לבוא ולדבר איתנו".

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      "אין מקום בעולם שלא שומעים עלינו, שלא קונים אותנו ולא רוצים אותנו לבוא ולדבר איתנו". התסריטאים ג'ון טרובי, סיד פילד, לינדה סיגר, מייקל הייג (צילום: יח"צ)

      האמירה הזו של דנון מתקשרת לסיבה בגינה נערך הראיון עמו: דנון, יחד עם איגוד התסריטאים, עומד מאחורי הבאתם של קבוצת תסריטאים בינלאומית, שתגיע כאמור להעביר סדנה בת יומיים לכותבים מכל הדרגים ומכל שדות הכתיבה בישראל ב-30 וב-31 בינואר בתל אביב בסינמטק תל אביב. התסריטאים שיגיעו הם סיד פילד, שכונה לא אחת "הגורו של התסריטאים", לינדה סיגר, מייקל הייג וג'ון טרובי, כולם מעורבים בתסריטים של שוברי קופות ויצירות עתירות שבחים.

      "יותר ויותר ברור שהיצירות בארץ עולות מדרגה ואין דבר טבעי יותר מכך שכשעולים מדרגה אז צריך להביא את המנחים והמורים הכי טובים כדי להמשיך ולעלות", מסביר דנון את חשיבות האירוע ומדגיש כי הוא פתוח לכל אנשי התעשייה ולא רק לכותבים: "מפגש מהסוג הזה מחדד את הדיאלוג שבין התסריטאים, המפיקים והבמאים כדי להפרות את היצירה".

      היה חשש שהיוצרים המקומיים יראו בכך איזושהי התנשאות עליהם?

      "ממש לא, להיפך – זו דוגמה מצוינת לכמה מהדברים המקסימים שיש בתעשייה הישראלית. הרי לאנשים אין כסף כדי ליצור, אבל הם בכל זאת יוצרים סדר עדיפויות שבו יש מקום לשים אלף שקל (עלות ההשתתפות בסדנה - ע.ש) להעשרה באמנות שלהם. גם אצל היוצרים הוותיקים אני רואה נכונות, בעיקר מהרצון להתעדכן ולהתערות ברעיונות חדשים ומעודכנים".

      ומהצד שני, אצלם יש רצון ללמד את הישראלים?

      "בתעשייה הישראלית קורה תהליך שדומה למה שקרה בהיי-טק הישראלי במהלך העשור הקודם: מדברים עלינו, מתעניינים בנו וגם קונים אותנו. אין פסטיבל או כנס שמכבד את עצמו שלא מכניס לתוכו יצירה ישראלית, באירועים הכי יוקרתיים וחשובים. אין מפיק שמכבד את עצמו ולא מחפש רעיונות חדשים כאן. מפה מגיע גם הרצון לבוא וללמד בישראל, כמו שיקרה בכנס".

      להתמקצעות הזו ביצירה המקומית יש איזשהו דימוי של ניתוק מהעם. אחוזי הצפייה בריאליטי מעידים על כך.

      "אני חושב שהיום יותר מתמיד, העם עם היצירה האיכותית הישראלית – החל מ'הבורר' שאני מפיק ועד 'פלפלים צהובים' ו'חיים אחרים', שהם סדרות מדהימות. אני רק מקווה שהעולם לא יפסיק להסתכל עלינו ולא יתייאש מהפרלמנטריסטים שלנו, שפוחדים מאיתנו וחושבים שאנחנו רעה חולה. להערכתי זה ייקח זמן, אבל לא כל כך מהר יקטעו את הענף הפורח הזה".

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      "העם הולך עם היצירה הישראלית והוא יודע לעשות את ההבדל בין אמירות פוליטיות לבין היצירה". מתוך הסרט "עג'מי" (צילום: יח"צ)

      דבריו של דנון על הבעיה של היחס של הכנסת ליוצרים הם הזדמנות להתמודד עם טענה ותיקה של הפוליטיקאים, הגורסים שהם מייצגים את רצון העם המעוניין ביצירה פטריוטית וחיובית ביחס לישראל. לדעתו של דנון, המשוואה בין דעת הקהל למהלכי הכנסת מופרכת מיסודה.

      "הקהל בוודאי עם הקולנוע הישראלי, בטח בנתוני רכישת הכרטיסים", אומר דנון, שמדגים זאת על פי המספרים של "עג'מי": "הסרט הביא מאות אלפי אנשים לקולנוע ולא מפסיקים לצפות בו ב-VOD ולחפש אותו, שנה אחרי שיצא לקולנוע. העם הולך עם היצירה הישראלית והוא יודע לעשות את ההבדל בין אמירות פוליטיות לבין היצירה".

      שנה אחרי מה שקרה באוסקר, אתה עדיין מאמין בתיאוריה הזו?

      "בזמן שעבר עצוב לי רק על כך שאני שומע יותר ויותר חברי כנסת מתבטאים נגד החופש להתבטא. מצד שני, אני מאמין שבסופו של דבר ההיגיון ינצח ומי שינצח זה הציבור שיקום על רגליו ויגיד 'לא עוד'".

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      "האחריות של ההורים היא לא לתת לילדים לראות את זה. אולי יש אנשים שלא יאהבו את מה שאני אומר כי הקהל הזה מביא פרנסה ורייטינג". מתוך "הבורר" (צילום: יח"צ)

      לצד הפקת פסגת התסריטאים ותפקידו כיו"ר האיגוד, דנון כמובן ממשיך להיות אחד ממפיקי הקולנוע והטלוויזיה המובילים בישראל, עם מספר פרויקטים קולנועיים על האש ואחרי סיום עונה של סדרה מוצלחת במיוחד - "הבורר".

      "הבורר תשוב לעונה רביעית שאנחנו כבר עובדים עליה", הוא אומר. "העונה הבאה תהיה מאוד מפתיעה ומעניינת. שאף אחד לא ייבהל מזה שנהרגו הרבה אנשים בעונה האחרונה".

      אגב הרוגים, אתה המבוגר האחראי בעסק שם. איך אתה מגיב לטענות נגד האלימות והשפה הקשה בסדרה?

      "כמבוגר האחראי, אני באמת חושב שזו לא סדרה שילדים מתחת לגיל 12-14 צריכים לראות. כשהמבוגר רואה את 'הבורר' הוא מבין שהאלימות שם היא לא אלימות אמיתית – זו הרי סדרה עם המון הומור עצמי והמון ציניות. המבוגר יודע לסנן ולא להיות מושפע ואילו לילדים מתחת לגיל 14 אין שיקול דעת. האחריות של ההורים היא לא לתת לילדים לראות את זה. אולי יש אנשים שלא יאהבו את מה שאני אומר כי הקהל הזה מביא פרנסה ורייטינג, אבל צריך לדעת לסנן ולהבדיל".

      מצד שני, הסדרה בדרך לאמריקה.

      "הפורמט כבר נמכר ל-FOX, ורשף לוי יהיה אחד היוצרים המרכזיים בגרסה ההיא. זה תענוג אמיתי, כי במקרה של 'הבורר' פשוט מכרנו מקררים לאסקימוסים".