חלומות של אתמול: "היכל התהילה" - מבט עצוב ועגום על מוזיקאי עבר

אנשי הבמה מכורים לאור הזרקורים. זמרים, שחקנים ואמנים זקוקים לאהבת הקהל באופן נואש. מי שחווה את צדה המתוק של התהילה, מתקשה להשלים עם אובדנה. תשומת הלב התקשורתית העניקה טעם מתוק לחייהם, וכשהתהילה הזו מתחילה לדעוך, תהליך הגמילה קשה ומורכב.

לא פשוט להסתגל לחיים האפרוריים ולהודות שהכל נגמר, אבל בפני זמר העבר עומדות שתי אפשרויות: או להכיר בעובדה שימי הזוהר חלפו ולעבור לשלב הבא בחיים, או להיאחז בכל הכוח בפירורים שהמציאות מותירה לו. התוכנית "היכל התהילה", שעלתה אמש (ראשון) בערוץ 24 ומקבצת 12 זמרי עבר בעוד תחרות ריאליטי, היא הפירורים האחרונים. ערוץ המוזיקה מצא 12 זמרים נואשים שבחרו להסתער עליהם.

ראשון עלה לבמה אריק סיני. השאלה הראשונה שעולה בראש היא למה לעזאזל הם צריכים את זה, אבל מהר מאוד אריק סיפק את התשובה. "הייתי בטוח שזה אף פעם לא ייגמר", אמר הזמר הוותיק בעודו נזכר בחיוך בקריירה הנהדרת שלו ובימי התהילה החולפים. זה אמנם נגמר, אבל מתברר שבתודעה שלהם הם עדיין כוכבים. מבחינתם, הם עדיין מרגישים את האהבה. הם סבורים שהכל שאלה של מזל ותזמון, של הלהיט הנכון שיחזיר אותם בחזרה ללב הקונסנזוס. עכשיו אריק סיני קיבל הזדמנות נוספת להופיע בטלוויזיה, לטעום שוב מהזוהר, והוא לא יפספס אותה. מי יודע מתי תהיה לו עוד אחת.

רעמת התלתלים של סיני כבר לא פרועה, הקול כבר לא נקי כמו פעם, אבל לרגע קצר הוא נראה מאושר ומחויך. העיקר שהוא שוב על הבמה. בשביל זה הוא חי. מצד אחד מכמיר את הלב לראות אותו נאחז בעבר וחוזר לאותם שירים אבודים. מצד שני, הזיכרונות המתוקים שבים לתודעה. הנה אריק שלנו, הישן והאהוב, רק שלא יבייש את עצמו. נקווה שלפחות הכסף טוב.

אחר כך עולה לבמה אילנה אביטל, ואתה מגלה שאולי הנעורים חלפו והגזרה התרחבה, אבל האגו עדיין שם. השנים עברו והזמנים השתנו, אבל המחשוף המחאתי והבלונד הצעקני עדיין במודה. אביטל, שמרגישה שהיא עדיין סמל מין, חושפת קמצוץ מחוסר המודעות של המשתתפים.

בהמשך יעלה על הבמה אבי ביטר, יטען שהוא "אחד מעמודי התווך של המדינה". בני אלבז השלים את התמונה עם ההצהרה ש"ה' נחשף אליי ואמר לי גש להיכל התהילה". על כל ההצגה הזאת מנצחת עינת ארליך, עוד אחת שנשלפה מהבוידעם, ובדיוק בשנייה שהיא מצהירה ש"על הבמה עומדים הזמרים שלנו, נרגשים ונפעמים", המצלמה מתמקדת באריק סיני משחרר פיהוק גדול. הוא עייף.

אך למרות כמויות האגו המופרך, התוכנית הראשונה של "היכל התהילה" דווקא הצליחה לספק כמה רגעים פיקנטיים. בנוסף, העיבודים המוזיקליים של תמיר קליסקי מאתניקס יצרו גרסאות מרעננות לשירי העבר, והצליחו לחפות קצת על המבוכה והעצב.

מנגד, לא ברור איך "היכל התהילה" תצליח לשרוד כל כך הרבה זמן. העובדה שארליך ניסתה שוב ושוב להעמיק סכסוך מטופש ומבוים בין אביטל לרוחמה רז על רקע פסטיבל הזמר מלפני 34 שנה, חשפה את מצוקת החומרים של התוכנית. השתיים אפילו לא ידעו שהן מסוכסכות, אבל גם אם כן - את מי זה בדיוק אמור להסעיר?

מעבר לכל אלו, הרגע הקשה ביותר בתוכנית התרחש כשעל המסך הופיעו פניו העגמומיות של אריק סיני, בעודו מביט באבי ביטר שר על הבמה. זה היה מחזה כואב, בו ניתן היה לקרוא את מחשבותיו של סיני, שלפתע מעכל למה הוא נכנס. מנגד, אף אחד מהמשתתפים לא יוותר על נוכחותו של ביטר. משעשע היה לזהות איך כולם לועגים לו, ובעיקר מתחזקים על חשבונו. כאילו כל עוד הוא שם, הם בוודאות לא יהיו הבדיחה הכי עצובה.