"אם אעוף לא אשיר יותר בחיים": ראיון עם ילנה אילאייב מ"כוכב נולד"

לנערה בת 17 מישראל יש לא מעט ממה לפחד: מלהיכשל בבחינה, מלחטוף דחייה מהבחור שחשבה שהוא אהבת חייה, מלאבד אותו שנה לאחר מכן בצבא, מלא למצוא את המקום שלה בעולם ואולי סתם לפחד מג'וקים, כמו הרבה אנשים, הרבה מהם אפילו לא בני 17. ילנה אילאייב, המתמודדת הכי מרשימה עד כה בעונה החדשה של "כוכב נולד", היא גם בת 17, אבל היא לא מפחדת מכלום, חוץ מדבר אחד: "משכנתא, זה הדבר היחיד שמלחיץ אותי. זה נורא ואיום".

"לגמרי. זה נשמע לי כמו סוף העולם".

"אנחנו גרים במקום שבו מלחמות ומוות זה חלק מהחיים, משהו שאנחנו רגילים אליו. אני גרה ליד כור גרעיני ובדרום כל הזמן מזהירים אותך שמשהו עומד לקרות, עד שזה כבר חלק מהחיים. אבל משכנתא? למי יש כוח לזה. אני מקווה לא להגיע לזה לעולם".

"כי אני אדם כזה, שתמיד יודע שהוא חייב לדאוג לעצמו בשביל העתיד. אני אחת כזאת שקודם כל תסדר את החיים שלה, ובתוך החיים האמנות היא הנאה. אבל לפני כן יש את החיים – לימודים, עבודה, בית. תמיד אמרו לי שאני מאוד בוגרת לגילי".

היא נולדה בסיביר ועלתה בגיל שנתיים, עם משפחה מצומצמת יחסית: שני הוריה, שחברו לסבא מצד האבא ולאחיו של האבא. כל משפחתה של א?מה נשארה בקזחסטן - המדינה היחידה בה ביקרה אילאייב בחו"ל, בזמן שנערות בנות גילה צריכות דרכון נוסף מעודף חותמות. אחרי זמן קצר בקיבוץ מחניים הם הגיעו לדימונה, למעין סיפור נוסף של ישראל השלישית, שבה שני הורים עם הכשרה מוזיקלית עובדים במפעל (אמא) ובמחסן לוגיסטיקה (אבא).

אילאייב עצמה מתארת ילדות מאושרת של ילדה מפונקת, שהתחילה ללכת לכיוון תסביכים אופייניים של נערות מתבגרות: "פריקית", היא מכנה את עצמה עד כיתה ח', אוהבת את מרילין מנסון ("אבל לא את הבן אדם, כי הוא אנטישמי") ולהקות דת'-מטאל ברוטאליות כמו בהמות' וצ'ילדרן אוף בודום. "הייתי שם עם כל הסיפור – איפור שחור מתחת לעיניים, לק שחור. לבית ספר כמעט ולא הייתי באה. קוראים לזה 'המורה היי, המורה ביי'. ואז התעוררתי".

"היה לי קשה נורא לראות בנות שהיו אז בגילי מתלבשות מופקר, מעשנות ולא עושות בגרות. אני אמרתי שזה הזמן לתפוס את עצמי בידיים. הלכתי לאבא שלי וסיפרתי לו שחודש לא הייתי בבית ספר ושאני צריכה מסגרת, כי אחרת לא יהיה לי עתיד. פתאום פחדתי מזה – מה יהיה איתי? וידעתי שאני יכולה להיות מצטיינת. אני פשוט צריכה מסגרת. חשבתי ללכת לפנימייה, אבל יום אחד ראיתי את המדים של חיל האוויר ובתור בת 14, מדים נראו לי כמו הדבר הכי מדהים בעולם. הלכתי לבית הספר הטכני של חיל האוויר בבאר שבע ומצאתי את עצמי. לפעמים, כשאני נשארת במסדרים עד 17:30 או כשאני קמה בשש בבוקר לנסיעה, זה נראה לי כמו טעות. אבל אני יודעת שעשיתי נכון".

"אני לא משתכרת ולא משתוללת. אני אוהבת לצאת למועדונים מדי פעם, כי אחרי העומס בלימודים בא לי ליהנות. הלכתי ל'כוכב נולד' כי בבית ספר המוזיקה היא בסדר עדיפויות האחרון, אבל בעצם זה המקום היחיד שאני חופשייה בו באמת מכל המחשבות. אז עם מוזיקה וחברים, אני בת 17. אנחנו אפילו מעשנים נרגילה ביחד".

"כן, אבל לא סיגריות. זה ממש מגעיל".

הסיפור של ילנה אילאייב לא קורע לב כמו סיפורים אחרים שבינתיים נחשפו ב"כוכב נולד", אבל הוא כן מרתק כי יש שם את כל התערובת הישראלית שהופכת את התוכנית לאחד המפגשים הבודדים עם ישראל שנעלמת מהעין: היא מסרבת לחלוטין לחשוב על עצמה כעולה חדשה, למשל – "כולם אומרים לי פה שאני בעצם מרוקאית". למשל, היא חסכה במשך חודשים 1,000 שקל לנסיעה מאילת, על חשבון דמי כיס שאביה נתן לה לבית הספר, כי היא לא יכולה לבקש מהוריה סכום שכזה. למשל, היא כבר שלוש שנים עם אותו בן זוג והיא כבר חושבת על חתונה, "כי שלוש שנים זה לא זמן שאתה מבזבז על משהו לא רציני". למשל, היא לא חושבת שהיא פחות טובה מאף אחד, אבל יודעת שעבור תושבי המרכז, היא אחרת: "כשאני פוגשת אנשים מהמרכז, אני מרגישה פתאום דימונאית", היא אומרת פתאום.

"יש סטיגמה כזו על אנשים כמונו, מהנגב. אני לא חושבת שהם מסתכלים עליי מלמעלה, אבל השפה שלנו שונה לגמרי". לפתע, אילאייב עוברת לפאוזה ומבטא של מה שנהוג לכנות "צפונים" ואומרת "לתל אביב יש אווירה אחרת, מוזיקה אחרת ובעיקר השפה. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל זה פשוט שונה".

"אני לא חושבת שזה יקרה. הכי טוב זה להמעיט בערכך, שלא יהיו לך ציפיות, כדי שלא תקבל בום".

היא לא מכירה את "Quicksand" של דיוויד בואי, שדווקא הסכים איתה ואמר שם "אל תאמין בעצמך, אל תרמה בחלומות שלך", אבל המשפט שלה, "הכי טוב זה להמעיט בערכך", קורע לב לא פחות. זו לא צניעות מעושה, אלא אמונה קדומה שבאת לעולם ללא זכויות, בוודאי שבלי זכויות יתר, בזמן שבנות גילה מקבלות מההורים ג'יפים ליום הולדת 17, בעוד היא קיבלה מחליק לשיער. אילאייב גם האדימה מבושה כשמתוך 6 דקות ו-48 שניות האודישן שלה, 5 דקות הלכו רק על הריר ששופטי "כוכב נולד" שפכו על יופייה. היא מספרת שבשבועיים האחרונים היא הפכה קצת רגשנית ואפילו הרשתה לעצמה לבכות, כי הלחץ של התוכנית הגיע גם אליה, הנערה הקשוחה הזו שנראה שמחשבת את החיים בטבלת אקסל. "לפני שהלכתי לאודישן, אמרתי לעצמי שאם אני אעוף אני לא אשיר יותר בחיים", היא אומרת.

"כן, אבל פתאום אומרים שאני כוכבת וזה מלחיץ אותי. המוזיקה זה המקום שאני חופשית בו, אבל האמת? אני לא רואה בו עתיד. אני חושבת מה קורה לזמרים שלא מוכרים תקליטים. מה הם עושים אחרי זה?"

"אני לא חושבת שזה מתאים לי. אני רוצה להיות משהו מוגדר".

"השכלה, אחרי זה חתונה ואחרי זה עבודה מסודרת. בלי משכנתא כמובן".